רבים מהאנשים שהתאמצו לרדת במשקל והצליחו, מעלים לאחר הדיאטה חלק מהמשקל חזרה, לפעמים אפילו יותר ממה שהורידו מלכתחילה. חוקרים אוסטרלים מצאו כי לא מדובר רק בעניין של כוח רצון – הורמונים הקשורים לוויסות התיאבון מקשים עלינו לשמור על המשקל החדש, והם עושים זאת במשך תקופה ארוכה.

במסגרת המחקר החדש שפורסם בכתב העת היוקרתי New England Journal of Medicine  50אנשים עם עודף משקל או השמנת יתר הקפידו על דיאטה מאוד דלה בקלוריות במשך 10 שבועות. החוקרים מאוניברסיטת מלבורן מדדו את הרמה של מספר הורמוני מפתח הקשורים לשליטה על התיאבון לפני תחילת הדיאטה, לאחר שהם סיימו אותה ושנה לאחר מכן.

בדומה לתוצאות מחקרים קודמים, נמצא כי לאחר ההרזיה נוצרים שינויים הורמונאליים - עליה בהורמון הרעב גרלין וירידה בהורמונים אחרים כמו לפטין, שעשויים לעודד עליה משקל. הבשורה החשובה שהמחקר הנוכחי הביא, היא כי ההורמונים לא חוזרים למצבם הקודם אפילו שנה לאחר הדיאטה.

גרלין הוא הורמון שאומר לנו לאכול. לפטין הוא ההורמון שמאותת למוח שאנו שבעים, ובעצם אומר לנו להפסיק לאכול. הנוסחא פשוטה: יותר לפטין ופחות גרלין - מצב המעודד השמנה. גם הירידות שנצפו בהורמונים אחרים כמו פפטיד YY עשויות לעודד עליה במשקל.

הנחקרים גם דיווחו על רמות גבוהות יותר של תיאבון וחשק לאכול בסיום הדיאטה ושנה לאחר מכן, בהשוואה לרמות הרעב עליהם דיווחו לפני שהחלו בדיאטה.

מנקודת מבט אבולוציונית, מאחורי השינויים ההורמונאליים הללו יש היגיון. הם אמורים למנוע מצב בו האדם ירעב למוות ולדחוף אותו כאשר קשה להשיג אוכל. אבל הסביבה היום שופעת במזון עתיר קלוריות, ולכן המנגנון עשוי להכשיל.

מה אפשר לעשות?

אין ספק שלא קל לשמור על המשקל לטווח ארוך לאחר הרזיה, אך לא מדובר במשימה בלתי אפשרית. מחקרים קודמים הצביעו על מספר פעילויות שנקשרו לשמירה טובה יותר על תוצאות הדיאטה: הישקלו באופן קבוע, אכלו ארוחת בוקר, הקפידו על ביצוע פעילות גופנית ועל תזונה דלת שומן ופחמימות. 

מחקרים שפורסמו לאחרונה, מצביעים על תזונה עשירה בחלבון כאמצעי להפחתת התיאבון לנשנושים בין הארוחות.

גם שינויים קטנים בסביבה שלכם – כמו שימוש בצלחות קטנות והרחקת ממתקים וחטיפים מטווח הראיה – יכולים לסייע למנוע השמנה.

N Engl J Med 2011; 365:1597-1604

עוד על הקשיים שמערים עלינו הגוף כשאנו מנסים לרדת במשקל

עוד כתבות בריאות באתר מוטק'ה