דלקת מפרקים שגרונתית היא מחלה כרונית אוטואימונית שמלווה בפעילות דלקתית מוגברת ומתבטאת בתסמינים אופייניים במפרקים שונים בגוף, ובהם כאבים, רגישות, נוקשות, נפיחות ומגבלות תנועה.

הטיפול בדלקת מפרקים שגרונתית עבר כברת דרך בשנים האחרונות, וכיום במקרים רבים שילוב של תרופות מדכאות דלקת (DMARDs) ותרופות ביולוגיות מתקדמות מצליח לבלום בהצלחה את שגשוג הרקמה הדלקתית ולסייע להפחתת נפיחות וכאבים סביב המפרקים. אולם לפי מחקרים, כחמישית מהמאובחנים עם דלקת מפרקים שגרונתית שמזוהים עם מפרקים כואבים ונפוחים באופן ניכר לעין לא משתפרים גם לאחר טיפולים בתרופות החזקות ביותר, ומומחים רבים תוהים מדוע.

מחקר אמריקאי חדש בחן לעומק את התופעה ומצא כי קיים מצב מקביל שדומה בתסמינים לדלקת מפרקים אולם אינו מתאפיין בפעילות דלקתית, אלא בצמיחת רקמות עודפת.

הנוירונים החושיים

הגילוי החדש התאפשר על רקע התערבויות ניתוחיות אצל אנשים עם דלקת מפרקים שגרונתית שמצבם לא השתפר חרף טיפול תרופתי, והם הופנו לניתוחים במטרה להסיר רקמות דלקתיות במפרקים הפגועים.

החוקרים מהמעבדה לנוירו-אונקולוגיה מולקולרית באוניברסיטת רוקפלר במדינת ניו יורק, לצד חוקרים מבית החולים לניתוחים מיוחדים ומבית החולים Weill Cornell במדינה, דיווחו כי זיהו מצבים שבהם מפרקי הגוף היו נפוחים כתוצאה מרקמה עודפת שאינה דלקתית.

בהמשך החוקרים ביקשו לבחון מדוע גם חולים אלה סובלים מכאבי מפרקים בדומה למאובחנים עם דלקת מפרקים שגרונתית. החוקרים בחנו סריקות גנים מבדיקות 'ביופסיית סינוביה' שנאספו מ-22 חולים מסוג זה. בדיקות אלה הן למעשה דגימות שנאספו משכבת הסינוביה שמצפה את מפרקי הגוף הפגועים מבפנים. החוקרים זיהו בהן הרכב ייחודי של 815 גנים ספציפיים, שככל הנראה אחראים על הפעלת צמיחה חריגה של נוירונים חושיים ברקמות שמרפדות את המפרקים הפגועים, ללא פעילות דלקתית מוגברת. הנוירוניים החושיים שסומנו באותיות CGRP+ הם ככל נראה אלה שמובילים לתחושת הכאב.

עוד התברר כי ברקמות הסינוביה שבהם אותרו הנוירונים החושיים זוהתה כמות גדולה של כלי דם שמזינים תאים אלה. כך מתפתחת צמיחת רקמות שלדברי החוקרים יש רופאים ראומטולוגים וכירורגים שמייחסים אותה בטעות לדלקת – אך מאפייניה שונים.

זיהוי מנגנון זה עשוי לאפשר בעתיד לפתח טיפולים חדשים גם לחולים אלה, שלמעשה סובלים מכאבי מפרקים שמדמים דלקת, אך מקורם בתהליכים ביולוגיים אחרים, ואין כרגע טיפול יעיל עבורם.

המחקר פורסם בגיליון אפריל 2024 של כתב העת Science Translational Medicine.

כאבים מפושטים

בהודעה לתקשורת עם פרסום הממצאים אמרה החוקרת הראשית פרופ' דנה אורנג' (Orange), כי החוקרים גילו ש"במקרים מסוימים, בפועל אין דלקת במפרקים. בחולים אלה, אם אתה לוחץ על המפרק, זה מרגיש מפרק עבה למגע, אבל העובי אינו נגרם על ידי תאי החיסון החודרים את רקמת המפרק ומייצרים דלקתיות, אלא כתוצאה מצמיחת רקמות עודפת, ללא דלקת".

לדבריה, 815 הגנים שזוהו "מחווטים מחדש את העצבים התחושתיים, מה שמסביר מדוע תרופות אנטי דלקתיות לא מקלות על כאב עבור חולים אלה".

המחקר מאיר על הכאבים עמם מתמודדים רבים מהסובלים מדלקת מפרקים שגרונתית – התמודדות שעשויה להשפיע באופן משמעותי על איכות החיים. תסמינים נוספים שמאפיינים את התסמונת כוללים נפיחות, נוקשות ומוגבלות תנועתית במפרקים, בעיקר במפרקי כף היד וכפות הרגליים וכן במפרקים אחרים, לרוב באופן סימטרי בשני צידי הגוף, ובדפוס של התלקחויות והפוגות, לצד עייפות קיצונית וירידה במצב הרוח.

בישראל פורסמה באפריל 2011 בכתב העת Seminars in Arthritis and Rheumatism בדיקה לשכיחותן של מחלות ראומטיות שמלוות בדלקתיות במפרקים, ובה נמצא כי האתרים העיקריים בגוף שמושפעים מכאב הם הגב התחתון (63%) והברכיים (47%).

מספר מחקרים מצביעים על היקף המאובחנים עם דלקת מפרקים שגרונתית שאינם מגיבים לטיפולים התרופתיים למחלה בהפחתת כאב. עוד בשנת 2007 צוין במאמר משווייץ כי 20% עד 30% אינם מגיבים באופן מלא לטיפולים בתרופות הביולוגיות מקבוצת 'נוגדי TNF אלפא'.

מאמר שסיכם את הידע בתחום מצרפת, שפורסם באוגוסט 2015 בכתב העת Rheumatology, מצא כי 20% עד 30% מהמאובחנים עם דלקת מפרקים שגרונתית אינם מגיבים כהלכה לתרופות נוגדות דלקת קו ראשון מקבוצת DMARDs, ובהמשך 20% מבין אלה גם אינם מגיבים ביעילות לטיפולים המתקדמים בתרופות הביולוגיות בחלוף שתי שנות הטיפול הראשונות במחלה.

Science Translational Medicine, doi: 10.1126/scitranslmed.adk3506