בימינו גדלה האובססיה לפחד מהתפשטות ההשמנה; כמו שאמר ראש המינהל הרפואי באנגליה, סיר ליאם דונלדסון - אנחנו ניצבים מול פצצת זמן, ההשמנה. אבל מעניין שיחד עם מגפת ההשמנה, ישנם אלה מאיתנו שיכולים לאכול כל מה שהם רוצים ולא להשמין כלל.
ב- 1967 בחן ד"ר איתן סימס, את מידת ההשמנה של אסירים בוורמונט שקיבלו דרך אגב שחרור מוקדם מבית הסוהר תמורת השתתפותם בניסוי. בניסוי הם נתבקשו לאכול ככל שיוכלו לאכול עד שישמינו 25% ממשקלם. מה שנמצא היה שחלק מהאסירים לא הצליחו להשמין אפילו כשאכלו 10,000 קלוריות ליום ומכאן הסיקו החוקרים שיש כאלה שאינם יכולים להשמין.

ברוח הניסוי הנ"ל החליטו ב- BBC Horizon לגייס 10 מתנדבים רזים (לא בגלל שעשו דיאטה) ולעקב אחריהם במשך 4 שבועות כשהם מנסים לאכול כמה שיותר מאכלים משמינים כמו פיצה, קצפת, צ'יפס, שוקולד. המשתתפים נתבקשו ללכת מעט, פחות מ- 8000 צעדים ביום וגם לא לעשות התעמלות.
אחת המשתתפות, סטודנטית לרפואה קתרין חנן בת 21, סיפרה שהיא לא עושה דיאטה וגם לא התעמלות ותמיד אוכלת כל מה שבא לה. יחד עם זה היא מעולם לא היתה שמנה והחברים שלה די "שונאים" אותה בגלל זה. המשתתפים בניסוי נתבקשו לאכול כפול קלוריות ממה שהם אוכלים בדרך כלל שזה היה בערך 3500 קלוריות ליום לנשים ו- 5000 קלוריות ליום לגברים. התוצאות אכן תומכות בתפיסה שיש לחלק מהחוקרים (כמו ד"ר לייבל) והיא שלגוף יש מדד משקל טבעי שאליו חותר הגוף להגיע ממצבים שונים. אבל זה לא כל הסיפור, ההערכה היא שרק כ- 50% מהמשקל הם תוצאה של הגנים שלנו ויש עוד מרכיבים סביבתיים המשפיעים מאד על משקלנו.
ההשתתפות בארבעת השבועות של הניסוי "לאכול טון" היתה קלה לחלק מהמשתתפים יותר מאשר לאחרים. למשל, לאחד מהם, ספורטאי ואצן היה קל לאכול הרבה אבל מאד קשה עם האיסור על פעילות גופנית.
אחרי 4 שבועות השמינה קתרין 3.5 ק"ג שהם כ- 7% ממשקלה ואילו תומס, האצן, השמין 5.5 ק"ג שהם כ- 9% ממשקלו. מעניין ששנים מהמשתתפים לא הצליחו לאכול כ"כ הרבה, אחד השמין רק חצי ק"ג ואילו השני השמין 5.7 ק"ג אבל בעיקר בחלבון ואחוז השומן גופו אפילו פחת. אפילו מקבוצה כזאת קטנה אפשר כבר לראות שיש דרכים רבות לנהל את הקלוריות של אכילת היתר ולכן היא לא תמיד מובילה להשמנה.

מעניין להוסיף שבין הרזים שהשמינו, כולם חזרו מהר מאד למשקלם הראשוני אחרי שהניסוי נפסק.