ממצאי המחקר פורסמו בגיליון אחרון של כתב עת Neurology.

ALS טרשת אמיוטרופית צידית (Amyotrophic Lateral Sclerosis) הינה מחלה מתקדמת של המערכת המוטורית. המחלה מוכרת בארצות הברית גם כמחלת לו גריג, על שם הספורטאי המפורסם שחלה בה. בבריטניה היא נקראת מחלת תאי העצב המוטוריים (Motor neurone disease – MND) ובצרפת – מחלת שרקו (Charcot), לפי החוקר שתאר אותה לראשונה לפני 130 שנה. 

ALS פוגעת בתאי עצב מוטוריים הנמצאים במח ובחוט השדרה. תאים אלה אמורים לשלוח מסרים להפעלת כל שרירי הגוף. כתוצאה מהמחלה, התאים המוטוריים נהרסים והשרירים אינם מקבלים את המסרים להפעלתם, כך שהם מתנוונים ומאבדים את היכולת להתכווץ. באופן עקרוני, כל שריר בגוף יכול להפגע, כמו שרירי הגפיים, הצוואר, הגו, וגם השרירים המסייעים לדיבור, בליעה ונשימה. לעומת זאת, אין פגיעה בעצבים האחראים לחושים, כמו ראיה, שמיעה, ריח וטעם, אין פגיעה ביכולת השכלית או בשליטה על הסוגרים. הסימנים הראשונים של המחלה הם בדרך כלל קלים מאד, כמו חולשה ביד אחת עם קושי בבצוע תנועות מסוימות, או חולשה באחת הרגליים עם התעייפות בהליכה ממושכת, התכווצויות שרירים, דבור מעט איטי ופחות ברור ונזילת רוק בשל ירידה ביעילות הבליעה. מהלך המחלה שונה מאד מחולה לחולה וקשה מאד לנבא את ההתקדמות של החולה הבודד. ברוב החולים המחלה מתקדמת במשך תקופה של כ- 5-3 שנים, אך בחולים מסוימים היא נמשכת מעל 10 שנים. במספר קטן של חולים היא אף עשויה להעצר לאחר תקופת התפתחות רגילה, כמו אצל המדען המפורסם סטפן הוקין, ואין לרפואה הסבר למה, למי ואיך זה קורה. ההתקדמות בטפול הרפואי והסעודי התומך בשנים האחרונות תורמת להארכה מתמדת של תוחלת החיים עם המחלה (מקור-א.ט.ל.ס העמותה הישראלית ל-ALS). 

חולי ALS הביעו עניין בליתיום כטיפול לאחר פירסום תוצאות מבטיחות שדווחו ממחקר קטן שבוצע באיטליה. המחקר הנוכחי, שנערך גם באיטליה, נעצר בשל שיעור נשירה גבוה מן המחקר עקב המוות, תופעות לוואי קשות וחוסר  יעילות של הטיפול. 

המחקר כלל 171 אנשים עם ALS. קבוצה אחת של 87 אנשים קיבלו את המינון הטיפולי של ליתיום. קבוצה אחרת של 84 אנשים קיבלו מינון נמוך יותר של ליתיום(תת טיפולי -subtherapeutic).

תוצאות המחקר הראו כי לא היה הבדל בין שתי הקבוצות בפרמטרים הבאים: תוחלת החיים של המשתתפים, משך הזמן עד למוגבלות קשה וכמה זמן הצליחו לבצע פעולות כמו בליעה והליכה. מתוך 171 אנשים, 117 (68%) נשרו מהמחקר עקב מוות, תופעות לוואי או כי הם חשבו שהתרופה לא יעילה.

"רמת נשירה גבוהה, יחד עם שכיחות גבוהה יחסית של תופעות לוואי, מעלה ספקות רציניים לגבי בטיחות תרופה זו וגם מראה גם שהיא אינה יעילה עבור אנשים עם ALS", אומר ד"ר אדריאנו צ'יאו, החוקר הראשי של מחקר מאוניברסיטת טורינו באיטליה.

ד"ר כרמל ארמון, מומחה למחלת ALS טוען כי המחקר הנוכחי לא השתמש בפלצבו (טיפול דמה) נכון.  שני מחקרים נוספים בנערכים בנושא של ליתיום לחולי ALS ומשתמשים בפלצבו נכון יוכלו בעתיד לספק תשובה מוחצת לגבי יעילות תרופת ליתיום לחולי ALS. 

המחקר הנוכחי מצטרף למחקר נוסף שפורסם כבר לפני שנתיים ב-Lancet Neurology והראה כי ליתיום אינו מונע התקדמות מחלת ALS.

מתוך-ScienceDaily

תרגום ועריכה: אנה רייזמן