לימפאדמה (Lymphedema) המכונה גם 'בצקת לימפטית' – היא מצב שבו מצטברים נוזלים לימפטיים עשירים בחלבון ובפסולת תאית על רקע פגיעה בניקוז הנוזלים במערכת הלימפה, מה שמוביל לנפיחות בצקתית. הבצקת מופיעה לרוב בגפיים (יד או רגל), אך עשויה להופיע גם בבטן, בחזה, בגב ובפנים.

לימפאדמה אינה רק בעיה אסתטית, אלא בעיה רפואית כרונית, שעלולה להחמיר עם הזמן ולהיות מלווה בכאבים ובפגיעה בתפקודים שונים – עד כדי פגיעה בהליכה וניידות. לימפאדמה גם מעלה את הסיכון להתפתחות זיהומים בעור ופצעים קשיי ריפוי.

מערכת הלימפה – קווים לדמותה

מערכת הלימפה (Lymphatic System) היא מרכיב חשוב במערכת החיסונית האנושית. המערכת מורכבת מצינורות עדינים לאורך הגוף שדרכם זורם נוזל לימפטי – נוזל שקוף המכיל חלבונים ותאי דם לבנים – צינורות הלימפה שמסתעפים לנימי לימפה אשר מתחברים למחזור הדם וכן כ-600 בלוטות לימפה שפזורות בגוף (המכונות גם 'קשריות לימפה') שמהוות צבר של צינוריות לימפה בהן מתבצעות פעולות סינון, שהמשמעותיות שבהן בבית השחי, המפשעה וסביב המעי הגס. המספר המדויק של בלוטות לימפה משתנה מאדם לאדם.

(צילום: shutterstock)

בלוטות הלימפה שמצויות מתחת לעור ובמעטפת השרירים מכונות 'המערכת הלימפטית השטחית' – אשר מהווה כ-80% ממערכת הלימפה, ואלו שמצויות בתוך שרירים ועצמות קרויות 'המערכת הלימפטית העמוקה'.

מערכת הלימפה פועלת בגוף במקביל למערכת הדם (העורקים והוורידים), ויש לה מספר תפקידים: ראשית, המערכת משמרת את מאזן הנוזלים והחלבונים ברקמות הגוף, אוספת נוזלים עודפים מתאי הגוף ומעבירה אותם למחזור הדם. בנוסף, מערכת הלימפה מסננת ומחסלת מרכיבים פתולוגיים ברקמות, לרבות מזהמים למיניהם (חיידקים ווירוסים), תאים ממאירים וחלבונים. הפסולת שנותרת משוחררת למחזור הדם לצורך הפרשתה מהגוף. כמו כן, מערכת הלימפה מוליכה מרכיבים של המערכת החיסונית למחזור הדם במצבים של חדירת זיהום לגוף.

כשמתפתחות הפרעות במערכת הלימפטית, תאים פתולוגים מצטברים בה ואינם מפונים, והמערכת סופחת אליה נוזלים נוספים שעלולים לגרום עם הזמן לשגשוג הרקמה והתפתחות נפיחות ובצקות.

התסמינים של לימפאדמה

הסימן הראשון לבצקת לימפטית הוא נפיחות באחד מאיברי הגוף, לרוב בגפיים. בשלבים ראשונים הנפיחות עשויה להיות מלווה ברגישות בעור ואי נוחות – בעקבות מתיחת העור ותחושת כובד באזור – למשל כובד בעת הזזת היד במקרה של בצקת בבית השחי. עם הזמן הבצקת עשויה לגדול ולהפוך לנוקשה ולהוביל להתפתחות כאבים ומגבלות בתנועה.

נפיחות מתקדמת של בצקת לימפטית עלולה לגרום לשינויים במבנה העור: עיבוי העור, התקשות והתקפלות העור – עד כדי מצב של דליפת נוזל לימפטי מהעור והתפתחות זיהומים דלקתיים בעור שמצריכים טיפול אנטיביוטי והתפתחות פצעים קשיי ריפוי.

מה הסיבות לבצקת לימפטית?

בצקת לימפטית נוצרת כשמערכת הלימפה נפגעת בתפקודה, בעיקר כתוצאה מפעילות משובשת של המערכת החיסונית או על רקע פגיעת טראומה, למשל לאחר ניתוח או כוויה בעור.

כשמערכת הלימפה נפגעת כתוצאה מפגם מולד – המצב קרוי 'לימפאדמה ראשונית', ואילו לימפאדמה בעקבות פגיעה במערכת הלימפה כתוצאה מחשיפה למצבים שונים, כמו ניתוחים ופגיעות טראומה – קרויה 'לימפאדמה משנית' והיא השכיחה יותר.

ניתוחים 

מערכת הלימפה עלולה להיפגע בניתוחים, ובעיקר ניתוחים למחלות סרטן שמערבים הוצאת בלוטות לימפה, למשל ניתוחי שד לסרטן השד שבהם נכרת השד ומוסרות בלוטות לימפה בבית השחי – מה שקרוי 'לימפאדמה של היד'. לפי אומדנים – אחת מכל חמש מחלימות מסרטן השד מפתחת לימפאדמה במהלך החיים.

לימפאדמה עשויה להתפתח גם בגפיים התחתונות לאחר ניתוחים לכריתת גידולים סרטניים בפלג הגוף התחתון שמערבים כריתת בלוטות לימפה, ובהם ניתוחים לגידולים סרטניים גינקולוגיים כמו סרטן השחלות וניתוחים לסרטן המעי הגס שבהם מוסרות בלוטות לימפה מהמפשעה.

לימפאדמה עשויה להתפתח גם לאחר ניתוחים אחרים, לרבות ניתוחים קוסמטיים, ניתוחים אורתופדיים וניתוחים בכלי הדם.

מספר מחקרים מדגימים כי הסיכון להתפתחות לימפאדמה גבוה יותר בניתוחים שבהם מתבצעת כריתה נרחבת של בלוטות לימפה בהשוואה לניתוחים שבהם מבוצעת כריתה של בלוטת הזקיף בלבד. כך, לדוגמה, במחקר מבריטניה שפורסם ביולי 2005 בכתב העת Journal of Clinical Oncology נמצא כי כריתת בלוטת הזקיף בלבד בניתוח שד הובילה לירידה של 70% בסיכון להתפתחות בצקת לימפטית במעקב שנה לאחר הניתוח.

לימפאדמה עשויה להתפתח מיד לאחר ניתוחים ולעתים בחלוף חודשים ושנים. לרוב לימפאדמה נוטה להתפתח תוך 3-2 שנים מהניתוח, אולם חולי סרטן שעברו ניתוחים באזורים רגישים נמצאים בסיכון למחלה לשארית חייהם.

במחקר מעקב אמריקאי מהמרכז הרפואי סלואן קטרינג בניו יורק, שממצאיו פורסו בספטמבר 2001 בכתב העת Cancer, נמצא במדגם של 263 נשים שעברו ניתוחי סרטן השד בכריתה מלאה (מסטקטומי) עם הסרת בלוטות לימפה – כי מחציתן (49%) פיתחו לימפאדמה במעקב של עשרים שנים לאחר הניתוח, כאשר הרוב (77%) פיתחו את הבצקת תוך שלוש שנים מהניתוח – ויתר המטופלות (כשליש) הוגדרו עם 'לימפאדמה מאוחרת' (Late Onset Lymphedema) ופיתחו אותה ב-17 שנות המעקב שלאחר מכן.

פגיעות בעור

לימפאדמה עשויה להתפתח כתוצאה מפגיעות עוריות, לרבות זיהומי עור כמו אריזיפלס (זיהום בשכבות העור העליונות), כוויות, חבלות בעור וכן נזקים לעור כתוצאה מטיפולים בהקרנות (רדיותרפיה).

פגיעות טראומה נוספות

חבלה של המערכת הלימפטית כתוצאה מפגיעות טראומה, לרבות חבלות ספורט – מהווה אף היא גורם סיכון להתפתחות לימפאדמה.

דלקת בלימפה

בצקת לימפטית עשויה להתפתח על רקע דלקת באזור הלימפה – המכונה 'לימפנגיטיס'. דלקת זו עלולה להתפתח כשזיהומים פעילים חודרים לדרכי הלימפה ואינם מטופלים כיאות על ידי המערכת החיסונית, ובעיקר בעקבות זיהום בחיידקי סטרפטוקוק או סטפילוקוק או מחלה בדרכי הלימפה עקב הידבקות בתולעים טפיליות המכונה 'פילאריאזיס' (Lymphatic Filariasis) אשר לפי ארגון הבריאות העולמי מתפשטת בשנים האחרונות באופן נרחב ב-72 מדינות טרופיות.

מחלות בכלי הדם

מחלות שמלוות בפגיעה בתפקוד כלי הדם עלולות להוביל להתפתחות לימפאדמה, למשל אי ספיקה ורידית כרונית – שעלולה להתפתח כסיבוך של פקקת ורידים עמוקה.

מחלות גנטיות

לימפאדמה ראשונית היא לימפאדמה שמתפתחת על רקע פגם תורשתי (לימפאדמה תורשתית) או מום מולד במערכת הלימפה, שעשוי להתבטא במיעוט צינורות לימפה, מחסור בבלוטות לימפה או בלוטות לימפה שלא התפתחו דיין.

לפי הערכות, מצבים אלה מהווים רק כ-1% עד 10% מכלל חולי הלימפאדמה. הביטוי של בצקת לימפטית ראשונית עשוי להופיע מיד לאחר הלידה, אולם לעתים בא לידי ביטוי רק כעבור שנים – בילדות ולעתים גם בחיי הבגרות.

מניעת סיבוכים של בצקת לימפטית

מעבר לכאבים, שינויים במבנה העור ופגיעה בתפקוד, לימפאדמה עלולה כאמור להוביל לזיהומים, ולמניעתם לאנשים עם לימפאדמה חשוב לשמור על שלמות העור באזורי הבצקת.

במצבים נדירים, בצקת לימפטית שאינה מטופלת כיאות אף מגדילה את הסיכון להתפתחות סרטן הלימפומה – סרטן שמקורו במערכת הלימפה.

למניעת סיבוכים לאנשים עם לימפאדמה מומלץ:

להימנע מחבלות: מניעת חבלות וחתכים באזור הבצקת, בין השאר על ידי הימנעות מגילוח באזור הבצקת (למשל הימנעות מגילוח השיער בבית השחי במצב של בצקת לימפטית באזור) והקפדה על פעילות ספורטיבית קבועה ללא סיכון עודף לפציעות. כמו כן יש להימנע מאיסוף דם מאזורים רגישים עם בצקת לימפטית.

לשמור על עור לח: שמירה על לחות העור באזור הבצקת חיונית כדי למנוע התייבשות והתקשחות של העור – שעלולים להביא לפגיעה במבנה העור והיווצרות חתכים בעור שדרכם עלול לדלוף נוזל לימפטי.

להימנע מחום וקור קיצוניים: הימנעות משהייה בתנאים של חום קיצוני או קור עז – ובין היתר להימנע ממקלחות רותחות, סאונה וג'קוזי שעלולים להאיץ פגיעה במבנה העור.

לשמור על משקל תקין: יש להקפיד על משקל תקין ולהימנע מהשמנת יתר שעלולה להחמיר מצבים של לימפאדמה. מחקר סקירה מארה"ב שפורסם ביולי 2014 בכתב העת Plastic and Reconstructive Surgery מציג ראיות כי השמנה וצבירת משקל עודף לאחר ניתוחים אף מהווים גורם סיכון ללימפאדמה, מאחר ומצבורי השומן העודף נוטים לפגוע בפעולותיה של המערכת הלימפטית.

להיזהר בטיסות: מחקרים שוללים קשר ישיר בין טיסות להתפתחות לימפאדמה, אך טיסות ארוכות מעלות את הסיכון להתפתחות קריש דם בוורידים למטופלים עם בצקת לימפטית.  במקרים אלה מומלץ לפני טיסה לחבוש את היד או ללבוש שרוול אלסטי, ולהשאירה במצב זה עד לאחר הנחיתה. כמו כן, חשוב לנוע בזמן הטיסה להפעיל את האיבר שבסיכון.

לשים לב לסימני זיהום: לאנשים עם לימפאדמה חשוב לשים לב לסימני זיהום: חום, אודם מקומי, צמרמורות ובחילות, ולפנות לרופא באופן מידי במצבים אלה לצורך התאמת טיפול אנטיביוטי כנגד הזיהום. יש לדווח לרופא גם על כל שינוי בבצקת לימפטית, לרבות נפיחות, שינויים בתחושה, בטמפרטורה, בצבע או בטקסטורה של העור.

השכיחות של לימפאדמה

לפי הערכות, עד 3% מהאוכלוסייה מתפתחים בצקת לימפטית. לפי סקירה למחלה בספרות המקצועית, שעודכנה לאחרונה בספטמבר 2022, השכיחות של לימפאדמה משנית נאמדת בארה"ב מאחד לכל אלף תושבים, והשכיחות של לימפאדמה ראשונית-מולדת נמוכה בהרבה, באחד לכל מאה אלף תושבים.

מחקרים מצביעים על שכיחות גבוהה של לימפאדמה בעיקר בקרב חולי סרטן – בהיותה סיבוך אפשרי של ניתוחים ו/או טיפולי הקרנות (רדיותרפיה). הסיכון גבוה בעיקר בקרב מנותחים לסרטן ראש צוואר, אשר לפי הערכות עד 90% מהם מפתחים תוך שנה וחצי מהניתוח לימפאדמה בדרגות חומרה משתנות לאחר הניתוח, וכן מאפיין כאמור נשים עם סרטן השד שעברו ניתוחי כריתה שכללו כריתה של בלוטות לימפה.

מבין חולות סרטן השד שעברו ניתוחים להסרת הגידול הסרטני, מחקרים שונים מצביעים על סיכון של 5% עד 56% לפתח לימפאדמה במהלך החיים. מטה אנליזה מאוסטרליה שפורסמה ביוני 2020 בכתב העת BMC Cancer מצאה על בסיס ניתוח מחקרים כי קיים סיכון של 27% להתפתחות לימפאדמה לאחר ניתוח כריתה לסרטן השד. במטה אנליזה נוספת מאוסטרליה שפורסמה במאי 2013 בכתב העת Lancet Oncology, נמצא כי כחמישית מחולות סרטן השד שעוברות ניתוחים (18.9%) מפתחות לימפאדמה כעבור שנתיים.

במחקר ישראלי שבחן מאפיינים של 6,013 מטופלים עם לימפאדמה שמבוטחים במכבי שירותי בריאות, שממצאיו פורסמו בנובמבר 2020 בכתב העת International Wound Journal,  נמצא כי הרוב (80%) סבלו מלפחות שתי מחלות רקע נלוות נוספות והרוב (85%) נטלו בקביעות תרופות למחלות כרוניות שונות עם עלייה במינונים במשך שמונה השנים האחרונות. בין המחלות הנלוות השכיחות בקרב המאובחנים עם לימפאדמה במחקר: יתר לחץ דם (51.6%), השמנה (48.8%), סרטן (45.8%), מחלות קרדיו וסקולאריות (22.8%) ואי ספיקת כליות (22.1%). במעל למחצית מהמקרים (60.3%) הבצקת הלימפטית התפתחה בגפיים התחתונות, ובשליש מהמקרים (32.6%) בגפיים העליונות. ב-1.2% מהמקרים הלימפאדמה התפתחה באזור הראש-צוואר. ב-4.9% התפתחו בצקות לימפטיות בכמה אזורים בגוף.

איך מאבחנים בצקת לימפטית?

בצקת לימפטית מאובחנת בעיקר בבדיקה קלינית על סמך המראה האופייני של הבצקת אצל הרופא – רופא משפחה או רופאים מומחים שונים – ובעיקר כירורגים, כירורגים של כלי דם, אונקולוגים, רופאי עור ואורתופדים.

אחד הסימנים הרפואיים שתורמים לאבחנה של לימפאדמה בפלג הגוף התחתון במקרים לא ברורים מכונה ברפואה 'סימן סטמר' (Stemmer) – שמתבטא בעיבוי קפלי העור של אצבעות הרגליים שאינו ניתן לצביטה.

בתהליך האבחנה נעשה לעתים שימוש בבדיקת הדמיה למיפוי של מערכת הלימפה הקרויה 'לימפסינטוגרפיה' (Lymphoscintigraphy). בבדיקה זו מוזרק חומר רדיואקטיבי (טכנציום) לאזור שבו נצפית הלימפאדמה בעור. לאחר ההזרקה נספג החומר בדרכי הלימפה ומצלמה מיוחדת מאפשרת לצפות כיצד זורם החומר בדרכי הלימפה ולזהות היצרות וחסימות והפרעות בניקוז הלימפה. בדיקה זו מבוצעת גם לעתים גם בהכנה לניתוחים לסרטן או אחריהם כדי לברר מעורבות של בלוטות לימפה אליהן הגידול עלול להתפשט.

לחולים עם מחלת ורידים נהוג לבצע גם בדיקת אולטרה-סאונד של הוורידים – כדי להעריך את האיסכמיה (חסימה) הוורידית.

איך מטפלים בלימפאדמה?

בצקת לימפטית היא למעשה מצב רפואי כרוני שאיננו ניתן לריפוי, אולם חשוב לטפל בה כדי לבלום את התקדמות הבצקת ולהפחית את חומרתה ולשפר את איכות חיי המטופל, וכן למנוע את הסיכון להתפתחות זיהומים עוריים שעלולים להוביל לסיבוכים משמעותיים.

טיפול פיזיותרפי ללימפאדמה

הטיפול השמרני המקובל מזה שנים בבצקת לימפטית ניתן על ידי פיזיותרפיסטים שעוברים הכשרות ייעודיות בתחום. הטיפול מכונה 'טיפול פיזיותרפי משולב' (Combined Physical Therapy או Decongestive Lymphatic Therapy) ומשלב לרוב ניקוז לימפטי, חבישות לחץ, תרגילי התעמלות והדרכה לטיפול עצמאי בבית בעיסוי עצמי וחבישה עצמית של תחבושות/ שרוולי לחץ.

ניקוז לימפטי הוא שיטת עיסוי שמעודדת העברה של נוזל לימפטי מאזור הבצקת לאזורים בגוף נטולי בצקתיות שבהם מערכת הלימפה פועלת באופן תקין. העיסוי מוביל גם לריכוך העור ומסייע להקלה בכאבים.

חבישות לחץ מבוצעות באמצעות תחבושות ושרוולי לחץ מיוחדים המותאמים בהתאם למקום הפגיעה ומסייעים בהורדת הנפיחות ובשימור הישגי הניקוז הלימפטי.

ישנם טיפולים בפיזיותרפיה לבצקת לימפטית שעושים שימוש במכשירי/ שרוולי לחץ פנאומטיים (המופעלים בלחץ אוויר) כמו 'לימפה פרס' (Lymphapress). מכשירים אלה פועלים להעביר את הנוזל הלימפטי מקצה האיבר שבו התפתחה בצקת לכיוון מרכז הגוף באמצעות לחץ אוויר שגורם לעיסוי מכאני של האיבר. לחץ האוויר חייב להינתן באופן מבוקר כדי למנוע פגיעה והתמוססות של צינורות לימפה עדינים.

טיפולי הפיזיותרפיה דורשים מעקבים אחת למספר חודשים – בין השאר כדי לבחון את יעילותם ולהחליף את תחבושות ושרוולי הלחץ שעשויים להתבלות עם הזמן.

גם הניתוחים החדשים ללימפאדמה (מפורטים בהמשך הכתבה) מחייבים את ביצועם של טיפולי פיזיותרפיה להצלחת הניתוח.

אורח חיים בריא

לאנשים עם בצקת לימפטית מומלץ להקפיד על אורח חיים בריא ובמיוחד על פעילות גופנית סדירה בפיקוח והדרכה של איש מקצוע (לרוב פיזיותרפיסטים). כיווץ השרירים במהלך פעילות ספורטיבית מסייע לרוב בהזרמת הנוזל הלימפטי ובשיפור המצב הבצקתי. כמו כן, הימנעות מתנועה באזור הבצקת מעלה את הסיכון לחתכים בעור שעלולים לגרום להחמרה. בין סוגי הפעילות הגופנית המומלצות במצבים של לימפאדמה נכללים הליכה, פעילות במים, רכיבה על אופניים ויוגה.

בין ההמלצות לאורח חיים בריא – חשוב לשים דגש על שמירה על משקל גוף תקין, מאחר והשמנה עלולה להוביל להחמרה בבצקת לימפטית.

טיפולים תרופתיים לבצקת לימפטית 

טיפולים תרופתיים לבצקת לימפטית עדיין לא הוכחו כמועילים במיוחד. השימוש בתרופות מקבוצת המשתנים להפחתת הבצקתיות מועיל לרוב רק בשלבים הראשונים של התפתחות הליפאדמה, שכן עם הזמן הרקמה באזור הבצקת משתנה ואינה מאפשרת את ניקוז החומרים העודפים על ידי משתנים.

שתי קבוצות של תרופות פועלות לפירוק חלבונים באופן שעשוי להקל בלחץ הבצקתי ולשפר את כוח השאיבה של דרכי הלימפה – תרופות מקבוצות הבנזופירונים (Benzopyrones) והרוטוזידים (Rutosides) – אך השימוש בהן עדיין נחשב לניסיוני.

במקרים של זיהום שהתפתח על רקע בצקת לימפטית – יש צורך בטיפול אנטיביוטי דחוף.

ניתוחים לימפטיים

ניתוחים ללימפאדמה בוצעו עוד מאמצע המאה ה-19, ויש מטופלים עם לימפאדמה קשה שמופנים לניתוחי כריתה של רקמת הבצקת – המכונים 'ניתוח מסוג הליך צ'ארלס' (Charles Procedure), אולם אלו מבוצעים כיום במצבים נדירים ביותר.

כמו כן, יש המבצעים ניתוחי שאיבת שומן מאזור הלימפאדמה לפני הצבת שרוול או גרב לחץ – פעולה שבשנים האחרונות מצטברות ראיות ליעילותה.

בעשור האחרון פותחו ניתוחים חדשניים שמאפשרים לטפל בלימפאדמות ולחדש את הזרימה במערכת הלימפה וכך מאפשרים לטפל בלימפאדמה ביעילות ואף לרפאה, למרות שהתופעה כיום עדיין מוגדרת ברפואה ככרונית.

"הניתוחים מבוצעים בשיטות מיקרוכירורגיות זעירות ומתקדמות שדורשות מיומנות גבוהה של המנתח, לצד בחירה קפדנית של המטופלים" מסביר ד"ר אמיר עינבל, מומחה לכירורגיה פלסטית ואסתטית ומנהל יחידת המיקרוכירורגיה וניתוחי הלימפאדמה החדשניים במרכז הרפואי מאיר.

הניתוחים החדשים המיועדים ללימפאדמה בגפיים הם ניתוחי 'מעקף לימפה' שמייצרים מעקף באזור המוצר או החסום וניתוחי השתלת בלוטות לימפה – ומטרתם שיפור הזרימה בדרכי הלימפה. עם זאת, במקרים מסוימים ניתוחים אלה אינם יעילים בהסרת האזור הבצקתי, ולכן נדרש אחריהם להמשיך בטיפול השמרני בפיזיותרפיה כדי למנוע את הישנות הבצקת.

לדברי ד"ר עינבל, מהראשונים שהחל בביצוע הניתוחים בישראל בשנת 2016 לאחר שרכש ידע וניסיון בניתוחים באוניברסיטת שיקגו, "הניתוחים מועילים כיום בעיקר למצבים של לימפאדמה משנית בגפיים שהתפתחה לאחר ניתוחים להסרת גידולים סרטניים – ובעיקר לסרטן השד. הניתוחים פחות מועילים ללימפאדמה ראשונית מולדת".

קיים חלון ההזדמנויות לטיפול בלימפאדמה בניתוחים החדשים – שיעילותם גבוהה בעיקר בשנים הראשונות לאחר התפתחות הבצקת הלימפטית.

מעקף לימפה (LVA)

בניתוחי 'מעקף לימפה' מתבצע מעקף בין דרכי הלימפה לוורידים זעירים כדי לאפשר ניקוז תקין של נוזלים ולעקוף חסימות והצירויות בדרכי הלימפה. "הניתוח פותח נתיבים חסומים ומחבר את מערכת הלימפה לוורידים הקטנים", מסביר ד"ר עינבל.

הניתוח נחשב ליעיל במעל למחצית (כ-60%) מהמטופלים, והוא נחשב לקצר יחסית – כשעה וחצי, ולרוב מאפשר שחרור הביתה למחרת הניתוח, אולם במקרים מסוימים הבצקת עלולה לחזור עם השנים. תוצאותיו של ניתוח זה ניכרות לרוב תוך 4-3 חודשים.

העברת/ השתלת בלוטות לימפה (VLNT)

במקרים בהם מעקף הלימפה לא הועיל, הניתוח המיקרו כירורגי החדשני השני הוא העברה של בלוטות לימפה, שנלקחו לרוב מאזור הצוואר או המפשעה, והשתלתן במקום הבלוטות החסרות שהוסרו בניתוח לכריתת הגידול הסרטני – באופן שמאפשר לחדש את הזרימה בדרכי הלימפה. ניתוח זה נחשב למועיל יותר בתוצאותיו, ומועיל לרוב גדול יותר מהמאובחנים עם לימפאדמה (כ-70%), ולרוב אינו מאבד מיעילותו, אולם מדובר בניתוח מורכב יותר שאורך מספר שעות ודורש בהמשך שבוע אשפוז למעקב, ותוצאותיו ניכרות לרוב רק כעבור שנה.

יש מנתחים שמבצעים את שני הניתוחים יחד. לדברי עינבל, "הניתוח מאפשר לרפא את הלימפאדמה, אולם חשוב להמשיך עם הפיזיותרפיה גם לאחר הניתוח כדי לטפל בבצקת. יש כיום חוסר מודעות גם באוכלוסייה הכללית וגם בקרב רופאים ופיזיותרפיסטים באשר ליעילותם של ניתוחים אלה, שעשויים להקל משמעותית בחיי המאובחנים עם לימפאדמות".

*ד"ר אמיר עינבל הוא מומחה לכירורגיה פלסטית ואסתטית ומנהל יחידת המיקרוכירורגיה וניתוחי הלימפאדמה החדשניים במרכז הרפואי מאיר

עדכון אחרון: נובמבר 2022