הקשר הסבוך שבין לידה למחלת כליות מהווה בשנים האחרונות מקור למחקרים רבים. ככלל, היריון של נשים עם מחלת כליות שמבקשות להביא ילדים לעולם מוגדר כהיריון בסיכון עקב השפעה של הכליות על מערכת הרבייה הנשית. מחקר שפורסם ביולי 2015 בכתב העת American Journal of Kidney Diseases העלה כי בהשוואה לנשים עם כליות תקינות, אלו הסובלות ממחלת כליות כרונית נמצאות בסיכון גבוה ב-52% ללידה מוקדמת ובסיכון גבוה ל-33% לסיבוך בלידה המוביל לצורך בניתוח קיסרי.

לנשים עם מחלת כליות גם סיכון גבוה יותר ללידת תינוקות במשקל נמוך שמתבטא בסיכון גבוה ב-71% שתינוקותיהם יאושפזו בפגיות או ימותו בלידתם ובסיכון גבוה פי 2.38 להיוולד במשקל נמוך יותר.

עתה מצאו חוקרים ישראלים כי הקשר נכון גם בצד ההפוך: נשים שילדו תינוקות במשקל לידה נמוך נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח מחלת כליות כרונית בהמשך החיים.

החוקרים מהחטיבה למיילדות וגינקולוגיה במרכז הרפואי סורוקה ומהמחלקה לאפידמיולוגיה והערכת שירותים רפואיים באוניברסיטת בן גוריון בחנו את הסוגיה באמצעות נתונים אודות 99,342 לידות שתועדו בבית החולים במשך 25 שנים, כעשירית מהם (10.7%) של נשים שילדו לפחות פעם אחת תינוק במשקל לידה נמוך.

פגיעה בכליות

לאורך תקופת המעקב, נמצא כי נשים שילדו תינוקות במשקל לידה נמוך היו בסיכון גבוה יותר ב-60% להתאשפז עקב מחלת כליות כלשהי: 0.2% אושפזו מסיבה זו בבית החולים בהשוואה לשיעור של 0.1% בקרב שאר הילדות. לאחר נטרול משתנים שמשפיעים אף הם על לידת תינוקות במשקל לידה נמוך, ובעיקר גיל האם ולידה בשיטות של הפריה חוץ גופית, נמצא כי לידת תינוק במשקל לידה נמוך מהווה גורם סיכון עצמאי המגדיל ב-70% את הסיכון למחלת כליות כרונית המצריכה אשפוז בבית חולים.

במחקר השתתפו אופיר אלמסי, ד"ר גלי פריינטה, ד"ר עמי קסוס, רוסלן סרגייניקו ופרופ' אייל שיינר, וממצאיו מדווחים בגיליון נובמבר 2015 של כתב העת Journal of Maternal-Fetal & Neonatal Medicine.

הסיבות לקשר שבין לידת תינוק במשקל לידה נמוך לבין התפתחות שיבושים כרוניים בפעילות הכליות אצל האם טרם התגלו. ככלל, מחקרים העלו כי נשים היולדות תינוקות במשקל לידה נמוך נמצאות בסיכון גבוה עד פי 2 לפתח מחלות לב וכלי דם, וייתכן כי ממצא זה לצד הממצא הנוכחי מעידים על סיכון גבוה ליתר לחץ דם בקרב נשים שילדו תינוקות במשקל לידה נמוך – סיכון המשפיע מצדו הן על התחלואה הלבבית והן על התפתחות מחלת כליות. חוקרים מדנמרק וארה"ב דיווחו באוגוסט 2010 בכתב העת Annals of Epidemiology כי לנשים שילדו בלידה מוקדמת קיים סיכון גבוה ב-36% לפתח מחלות לב וכלי דם בהמשך חייהן, וזאת לאחר נטרול גורמי סיכון נוספים שעשויים לקשור בין לידה מוקדמת למחלות לב, לרבות גיל מבוגר של האם, גידול הילד לבד בהשוואה לגידול בזוגיות והשכלה נמוכה.

דלקתיות ועודף שומנים בדם

סיבה נוספת שעשויה להסביר את הממצאים היא בגורם גנטי כלשהו שמשפיע הן על לידת תינוקות במשקל לידה נמוך והן בהמשך על התפתחות מחלת כליות כרונית. גורם נוסף שעשוי להשפיע על השניים הוא דלקתיות או דיסליפידמיה – רמה גבוהה של כולסטרול בדם (שמשמעותה רמה גבוהה מדי של כולסטרול רע מסוג LDL ורמה נמוכה מדי של כולסטרול טוב מסוג HDL), שתי תופעות שתועדו בשיעור גבוה יותר הן בקרב נשים שילדו תינוקות במשקל לידה נמוך והן בקרב אנשים עם מחלת כליות כרונית, תופעות שגם עשויות להסביר את הסיכון הגבוה יותר של נשים אלו לפתח מחלת לב בהמשך החיים. בעת בירור מחלת כליות כרונית, בשלב האבחון, נהוג בשלבים המתקדמים של המחלה להקפיד על איזון גורמי סיכון לסיבוכים רפואיים ובייחוד למחלות לב, לרבות רמות סוכר בדם ורמות כולסטרול רע (LDL) ועודף שומנים (טריגליצרידים) בדם.

סיבוך הריוני נוסף שנמצא בעבודות מחקר שונות כקשור להתפתחות מחלת כליות כרונית אצל האם הוא רעלת היריון (preeclampsia), אשר מתפתחת בקרב 3% עד 14% מההריונות בעולם: הקשר בין רעלת להיריון להתפתחות מחלת לב אצל האם מוסבר במנגנונים כגון עקה חמצונית, שינויים בקצב חילוף החומרים בגוף (מטבוליזם) וכשל בתפקוד האנדותל – השכבה הפנימית של כלי הדם, שקשור הן לרעלת היריון והן למחלות לב, ואילו במקביל רעלת היריון גם מגדילה הסיכון של נשים לפתח כשל כרוני בכליות, ואפילו כזה המצריך טיפולי דיאליזה, ייתכן שבעקבות אחד או יותר מהמנגנונים הללו.

הקשר שזוהה סבוך גם על רקע פרסום סקירת מאמרים מאוסטרליה שהעלתה עוד בספטמבר 2009 כי גם מי שנולדו במשקל ליד נמוך נמצאים בסיכון גבוה ב-73% לפתח לאורך חייהם מחלת כליות כרונית. הסיבה לסיכון מוגבר זה אף היא איננה ידועה, ולפי אחת התיאוריות, משקל לידה נמוך קשור בין היתר עם התפתחות פחותה יותר של רקמת הכליה, מסת כליה נמוכה יותר וכמות קטנה יותר של נפרונים המהווים את יחידת התפקוד הבסיסית בכליות, לעומת אנשים הנולדים עם משקל לידה תקין או גבוה.

Journal of Maternal-Fetal & Neonatal Medicine, DOI: 10.3109/14767058.2015.1107896