לחץ דם גבוה במהלך ההיריון הוא מצב נפוץ יחסית. הרופאים עוקבים מקרוב אחר לחץ דם גבוה בהריון, מכיוון שהוא עלול להוביל לבעיות אצל האישה ואצל העובר, בהן מצב מסוכן הנקרא רעלת הריון (פרה-אקלמפסיה).

המחקר החדש שפורסם בכתב העת PLOS Medicine, מצא כי גם לחץ דם גבוה בהריון וגם רעלת הריון עשויים להוות גורמי סיכון להתפתחות של סוכרת סוג 2 שנים רבות לאחר ההיריון. עוד נמצא כי בשילוב עם סוכרת הריון, יתר לחץ דם בהריון ורעלת הריון נקשרו לעליה נוספת בסיכון להתפתחות של סוכרת בהמשך החיים, הרבה מעבר לסיכון הידוע הקיים בנשים עם סוכרת הריון בלבד.

החוקרים מאוניברסיטת טורונטו השתמשו בבסיס נתוני בריאות קנדי כדי לזהות את כל הנשים שילדו באזור מסוים בין השנים 1994 ל-2008 ולבדוק מי מתוכן סבלה מלחץ דם גבוה בהריון, סוכרת הריון או רעלת הריון. לאחר מכן הם בדקו אם אותן נשים פיתחו סוכרת בתקופה שבין כחצי שנה לאחר הלידה ועד שנת 2011.

סך הכל המחקר כלל יותר ממיליון נשים, מתוכן לכמעט 23,000 הייתה רעלת הריון בלבד, לכמעט 28,000 היה לחץ דם גבוה בהריון בלבד, לכמעט 31,000 הייתה סוכרת הריון בלבד, ל-2,100 מהן היה גם סוכרת הריון וגם לחץ דם גבוה בהריון ולכמעט 1,500 היה גם סוכרת הריון וגם רעלת הריון. בתקופת המעקב, כ-35,000 (3.5%) מהנשים פיתחו סוכרת.

ניתוח הנתונים העלה כי הסיכון לפתח סוכרת בעתיד היה כמעט כפול בנשים שהיה להן לחץ דם גבוה בהריון בלבד, קצת יותר מכפול בנשים שהייתה להן רעלת הריון בלבד ופי 13 בנשים שהייתה להן סוכרת הריון.

כאשר הנשים סבלו מסוכרת הריון וגם לחץ דם גבוה בהריון, הסיכון להתפתחות סוכרת קפץ לפי 19 וכאשר הנשים סבלו מסוכרת הריון וגם רעלת הריון הסיכון להתפתחות סוכרת בהמשך היה פי 16. 

מחקר זה מתווסף למחקרים אחרים שמצאו קשר בין סוכרת הריון, רעלת הריון ולחץ דם גבוה בהריון, לסיכון מוגבר להתפתחות של מחלות בהמשך החיים.

מחקר שפורסם בפברואר השנה מצא כי לחץ דם גבוה בהריון - אפילו רק במדידה אחת או שתיים - עשוי לאותת על סיכון מוגבר למחלות לב, מחלות כלי דם, מחלות כליה וסוכרת בעתיד. נשים שהיה להן לחץ דם גבוה במהלך ההיריון היו בעלות סיכון גבוה פי 1.4 עד 2.2 לסוכרת בהמשך החיים. מחקר אחר שפורסם לאחרונה מצא כי כמחצית מהנשים שאובחנו עם סוכרת הריון יחלו בסוכרת סוג 2 בהמשך חייהן. מחקרים אלה מדגישים את החשיבות של מעקב אחר בריאותן של נשים שסבלו ממצבים אלה בהריון.

PLoS Med, 2013, 10(4), e1001425

תרגום ועריכה: ד"ר דינה ראלט