לחץ דם נוירוגני (Neurogenic Hypertension) הוא יתר לחץ דם שמקורו בין השאר במערכת העצבים הסימפטטית, דהיינו מערכת העצבים שפועלת במצבי דחק, שנגרם על רקע לחץ תוך גוגולתי (בעקבות חבלת ראש, גידולים מוחיים, דלקת קרום המוח, שבץ מוחי או דימומים תוך מוחיים) או על רקע פגיעה במערכת העצבים הסימפטטית.

אבחון המקור הנוירוגני ליתר לחץ דם חשוב לצורך התאמת טיפול תרופתי להורדת לחץ דם שמשפיע על המערכת הסימפטטית – באמצעות תרופות מקבוצת 'חוסמי בטא' ו'חוסמי אלפא'.

מה השכיחות של יתר לחץ דם נוירוגני? 

לפי הערכות, כ-20% מהאנשים שמאובחנים עם יתר לחץ דם סובלים בפועל מלחץ דם ממקור נוירוגני.

איך נגרם לחץ דם נוירוגני?

שתי סיבות מרכזיות עלולות להוביל ללחץ דם נוירוגני: עלייה בלחץ תוך גולגולתי או פגיעה במערכת העצבים הסימפטטית. בשני המצבים, מסיבות שונות, הגוף מגיב בהפרשה מוגברת של "הורמוני הלחץ" אפינפרין (אדרנלין) ונורפאינפרין, שגורמים לעלייה בזרם הדם בלב ובעורקים ולעלייה בלחץ הדם.

בנוסף נמצא בעבודות כי הפרעות במערכת הסימפטטית עלולות להשפיע גם על עלייה בהפרשת הורמונים נוספים שעשויים להוביל מצדם לעלייה בלחץ הדם כגון לפטין, אינסולין ואנגיוטנסין 2.

עלייה בלחץ התוך-גולגלתי

המוח עטוף בקרומים ונוזל ומצוי בתוך הגולגולת. לאחר שלב הגדילה, עצמות הגולגולת מתחברות ויוצרות מעין קופסא סגורה שמגנה על המוח. קופסת הגולגולת לא יכולה לשנות את גודלה, ולכן כל תהליך שתופס מקום במוח גורם לעלייה בלחץ התוך גולגולתי.

הסיבות השכיחות לעליית לחץ תוך-גולגולתי כוללות:

• חבלת ראש.

• גידולים מוחיים, בעיקר בחלקו האחורי של המוח.

• דלקת קרום המוח.

• שבץ מוחי, בעיקר כשהוא מלווה בבצקת מוחית. רוב נפגעי שבץ מוחי נוטים לפתח לחץ דם נוירוגני במהלך היומיים הראשונים לאחר האירוע.

• דימום תוך מוחי מסיבות נוספות.

• לעתים מתפתח מצב של לחץ תוך גולגולתי עצמוני שמוביל ליתר לחץ דם – מצב הקרוי ברפואה Idiopathic Intracranial hypertension ובקיצור IIH. המדובר במחלה נדירה ששכיחותה נאמדת בכ-2 חולים לכל מאה אלף איש.

פגיעה ישירה במערכת העצבים הסימפטטית

פגיעות שונות במערכת העצבים הסימפטטית עלולות להוביל ללחץ דם נוירוגני, לרוב בשילוב עם דופק לב מואץ המכונה בעגה הרפואית 'טכיקרדיה', ובכללן:

פגיעה בעמוד השדרה: מוקד הפעילות הסימפטטית העצבית ממוקם בעמוד השדרה החזי. כאשר ישנה פגיעה בעמוד השדרה מעל לגובה החזה, בדרך כלל בעקבות חבלה, נפגע המנגנון האחראי לוויסות פעילות מערכת העצבים הסימפטטית, והדבר מוביל לפעילות מוגברת, ובעקבותיה לעלייה בלחץ הדם.

גירוי המערכת הסימפטטית: גם גירוי חיצוני של מערכת העצבים הסימפטטית עשוי להוביל לתגובה מוגזמת של הפרשת הורמוני לחץ ולעלייה בלחץ הדם, לרוב זמנית בלבד, אשר מלווה בתסמינים של הזעה, סומק וכאבי ראש. כשהגירוי נפסק – לחץ הדם עשוי לרדת מתחת לרמה נורמאלית (תת לחץ דם). בין המצבים שעשויים להוביל לגירוי המערכת הסימפטטית ולהתפתחות יתר לחץ דם נוירוגני ניתן למנות התרחבות של שלפוחית השתן או של המעי הגס. לפי עבודות, גם צריכת מלח גבוהה עשויה להוביל לגירוי מערכת העצבים הסימפטטית ולהתפתחות לחץ דם נוירוגני. לפי מחקרים, אנשים עם דום נשימה בשינה עם הפסקות נשימה מרובות בלילה סובלים מגירוי מוגבר של מערכת העצבים הסימפטטית, ולרוב מנגנון זה (ולא השמנה) הוא שגורם לכך שרבים מהם עלולים לפתח עלייה בלחץ הדם.

אבחון לחץ דם נוירוגני

זיהוי מקור נוירוגני ליתר לחץ דם הכרחי לצורך התאמה מיטבית של טיפול תרופתי יעיל. למרות זאת, כיום אין שיטות מעבדתיות מוצלחות לכך, ולרוב יתר לחץ דם נוירוגני יזוהה במסגרת הערכה קלינית של הרופא – על רקע תופעות נוספות מעבר ליתר לחץ דם מהם סובל המטופל, אשר עשויות להעיד על המקור הנוירוגני לעלייה בלחץ הדם, לרבות:

• שבץ מוחי

• השמנה

• דום נשימה בשינה

• טכיקרדיה – דופק לב מואץ

• התמכרות לאלכוהול

כשמצבים אלה נלווים ליתר לחץ דם – ניתן להניח שמדובר בלחץ דם נוירוגני ויש לבחור בהתאם את הטיפול התרופתי להורדת לחץ דם.

כמו כן, לחץ דם גבוה שאינו טיפוסי (א-טיפי) עשוי לשמש עדות ללחץ דם ממקור נוירוגני, למשל אם לחץ הדם מופיע באופן חד או מחמיר במהירות או כשהמטופל עם יתר לחץ דם מצוי בתקופה מוגברת של לחץ. יש לציין כי לעתים עלול להתפתח יתר לחץ דם נוירוגני כתוצאה מלחץ גם כשנראה בהתרשמות ראשונית שהמטופל מצליח לעמוד בלחצים.

הטיפול בלחץ דם נוירוגני

אבחון נכון של לחץ דם נוירוגני הכרחי לצורך התאמת טיפול תרופתי מיטבי להורדת לחץ הדם של המטופל.

אנשים שמאובחנים עם לחץ דם ממקור נוירוגני לרוב יגיבו באופן חלש, אם בכלל, לחלק מהתרופות ליתר לחץ דם, למשל למשתנים או לתרופות מקבוצת 'מעכבי מערכת הרנין-אנגיוטנסין', מאחר ומקור לחץ הדם הגבוה אצלם אינו נובע מסיבוכים בתפקוד הכליות.

לחץ דם נוירוגני צפוי להגיב לתרופות מקבוצת 'מעכבי מערכת העצבים הסימפטטית', דהיינו התרופות מקבוצת 'חוסמי אלפא' ו'חוסמי בטא', שבפעולתן הביולוגית חוסמות קולטנים מסוג /אלפא' ו'בטא' שמעורבים בהפרשת הורמונים על רקע פעילות יתר של מערכת העצבים הסימפטטית.

*פרופ' אהוד גרוסמן הוא מנהל החטיבה הפנימית במרכז הרפואי שיבא בתל השומר והדיקן בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב

בהכנת הכתבה סייע פרופ' אלון גרוסמן, מנהל מחלקה פנימית ב' בבית החולים בילינסון מקבוצת הכללית

עדכון אחרון: דצמבר 2019