צוות של מדענים ממכון קרולינסקה בשוודיה חשף כיצד רקמת צלקת נוצרת לאחר נזק במערכת העצבים המרכזית. מדענים לומדים על היווצרות צלקות במשך יותר ממאה שנה, כאשר כל הזמן הזה הם חשבו כי תאי גלייה הם האחראים להיווצרות הצלקת. אבל ממצאי המחקר החדש שפורסם בכתב העת Science מראים כי רקמת צלקת בחוט השדרה נובעת בעיקר מסוג בלתי צפוי לחלוטין של תא הנקרא pericyte. התגלית החדשה פותחת הזדמנויות חדשות לטיפול של רקמת העצב הפגועה.

צלקת בעור אינה מפריעות לתפקוד, אבל כאשר היא נוצרת במוח או בחוט השדרה, היא מהווה בעיה גדולה מכיוון שהיא עלולה להפסיק לצמיתות את התפקוד העצבי.

לאחר פגיעה במערכת העצבים המרכזית, נוירונים נאבדים ומוחלפים בעיקר על ידי צלקת המכונה לעתים קרובות צלקת גלייה. למרות שהתהליך הזה כבר ידוע למדע למעלה ממאה שנים, הפונקציה של רקמת הצלקת נמצאת במחלוקת תמידית בין המדענים. עם זאת, ישנן אינדיקציות רבות המצביעות על כך שהיא מייצבת את רקמה הפגומה ומעכבת צמיחה מחדש של סיבי עצב פגועים.

מתחת למיקרוסקופ, צלקת בחוט השדרה מציגה שני סוגי התאים: יש גרעין של תאים ורקמות החיבור, הקרויים פיברובלסטים ומחוץ לליבה יש שכבה של תאים, המכונים האסטרוציטים שהם תת-קטגוריה של תאי גליה.

מקורם של הפיברובלסטים לא היה ידוע קודם לכן, אבל עכשיו החוקרים גילו כי הם מגיעים מתאים הנקראים פריציטים (pericytes) אשר נמצאים סביב כלי דם זעירים. החוקרים מצאו כי רוב תאי הצלקת בחוט השדרה הפגוע הם לא תאי גלייה, אלא פרציטים, ושתאים אלו מתחילים להתחלק לאחר פגיעה. 

בעקבות ניסויים בעכברים משותקים, החוקרים גילו כי הפריציטים עוזבים את העמדה הרגילה שלהם ויוצאים אל הרקמות שנפגעו כדי להציל את החוט הפגוע. הם עושים זאת רק בתוך הרקמה הפגועה, בעוד שברקמה נורמאלית הם נשארים דבוקים לכלי הדם.

במשך שנים רבות, מדענים ניסו לווסת את היווצרותן של צלקות לאחר פגיעה במערכת העצבים המרכזית על מנת לאפשר התאוששות פונקציונלית, והתרכזו בתאי גלייה. עם זאת, הממצאים החדשים מצביעים על מנגנון חדש להיווצרות צלקת בעקבות נזק למערכת העצבים ומספקים סיבה למחקרים נוספים בנושא פרציטים לאחר פגיעה במערכת העצבים המרכזית, שיבחנו כיצד שליטה בהם תוכל לעורר התאוששות תפקודית.

 לפרטים נוספים באתר אוניברסיטת קרולינסקה 

תרגום ועריכה: אנה רייזמן