זֶה לֹא טוֹב לִשְׁקֹעַ בֶּעָבָר. בָּעֶרֶב לֹא טוֹב לַחֲשֹׁב. הַיּוֹם תָּלוּי בַּמַּחְשָׁבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַבֹּקֶר. מְחַשֶּׁבֶת אֵיךְ לִשְׁלֹט בְּרֶגֶשׁ שֶׁבּוֹחֵר לְבַקֵּר. מָה הָיָה לוּ לֹא הָיָה? הָיִיתִי אוֹתָהּ עַצְמִי אִם קָרָה גּ...

במפתיע החג עבר רובו באווירה טובה. זה מרגיע, לדעת: יש אמת וביטחון בקירבה. יומיים צפופים עברו ברוגע וכיף, וגם מעט הארס בתוך הכלל של הטוב התנדף. וכעת מהבוקר בטוב, עשיה, אהבה, מפגש, הנאה, דיבור וקירבה. רק חבל שאת כל זאת נזכרתי לכתוב, כששוב ג...

הוא מתיישב לי על הרקה. דווקא עכשיו, כשאני צריכה את כל הכוח והריכוז. כל מה שקרה נערם אצלי בראש ומצמיד אותי לכרית. הלחץ גובר, מכריח אותי להחשיך את החדר ולעצום עיניים. עוד דרך לברוח מהמציאות. אני מנסה למצוא מנוע פנימי אבל גם כשהגוף קם הנפש נדחקת למ...

הוא מתיישב לי על הרקה. דווקא עכשיו, כשאני צריכה את כל הכוח והריכוז. כל מה שקרה נערם אצלי בראש ומצמיד אותי לכרית. הלחץ גובר, מכריח אותי להחשיך את החדר ולעצום עיניים. עוד דרך לברוח מהמציאות. אני מנסה למצוא מנוע פנימי אבל גם כשהגוף קם הנפש נדחקת למ...

יוֹם חָדָשׁ, אָבִיךְ. שֶׁמֶשׁ עִם קַרְנַיִם סְתוּרוֹת, מֻסְתָּרוֹת. עֲרָפֶל גָּבוֹהַּ. וְחַם. וּמָה הַמֶּזֶג? לֹא בָּרוּר. כְּאִלּוּ הַחוּץ חוֹבֵר לפְּנִים לְיַבֵּשׁ קְלִפָּה וּשְׁמָהּ גּוּף. טִפּוֹת יוֹרְדוֹת. בּוֹדְדוֹת. סוֹדְקוֹת אֶת צְחִיחו...

אני? אדם. אישה. 20+ (או 30-). כותבת. לפעמים. ולפעמים מציירת. לפעמים גם סתם מבלה את הזמן. לומדת, עובדת, חוץ ממתי שלא. כואבת. לרוב כואבת. גם אוהבת. מאוד. אבל לא הרבה אנשים. ובזמן האחרון למדתי רגשות הפוכים והלוואי שלא הייתי לומדת. משתדלת להנמיך ...

היא אמנית בנשמה, כך אומרים כולם, שנים. משרטטת על עצמה כתמים ועל דפים קווים. היא כותבת את נפשה, משפריצה בצבע רגש, על הגוף היא מטביעה את חותם שברון הנפש. אך את שלל יצירותיה לא שוזפות עיני זרים, באש יוצרת ומכלה לפני שישאלו דברים. משחקת בלהבה, מ...