הטיפול באמצעות הורמון גדילה בקומה נמוכה תלוי מאוד במגדר של הילד, במיוחד כשמדובר בקומה נמוכה אידיופטית – כלומר קומה נמוכה שאינה נובעת ממחסור בהורמון גדילה ולא נמצאה לה סיבה רפואית אחרת. כך עולה ממחקר חדש שנערך בארה"ב.

במסגרת המחקר, שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת המדעי Scientific Reports, חוקרים מבית החולים לילדים של פילדלפיה בחנו תיקים רפואיים של כמעט 190,000 ילדים ומתבגרים ומצאו כי אצל כ-2,000 מתוכם (1.1%) הייתה קומה נמוכה שהוגדרה כגובה נמוך ביותר מ-2.25 סטיות תקן מהממוצע לגין ולמין. לא נמצא הבדל משמעותי בין בנים לבנות בשיעור הילדים והמתבגרים עם קומה נמוכה, לא כשנבחנה קומה נמוכה מכל סיבה שהיא ולא כשנבחנה קומה נמוכה אידיופטית – כזו שאין מאחוריה גורם רפואי ברור.

בשלב הבא החוקרים בחנו את מאגרי הנתונים של הילדים והמתבגרים המטופלים בהורמון גדילה בארה"ב שכללו יחד 93,736 ילדים ומתבגרים. הם מצאו כי מתוך הילדים ובני הנוער המטופלים בהורמון גדילה בעקבות כל אבחנה 66% היו בנים – פי שניים מבנות, ובקרב ילדים ובני נוער המקבלים הורמון גדילה עקב קומה נמוכה אידיופטית 74% היו בנים – פי שלושה מבנות.

עוד מצאו החוקרים כי בזמן תחילת הטיפול בהורמון גדילה לקומה נמוכה אידיופטית הבנות היו נמוכות יותר מהבנים בממוצע באופן משמעותי.

הנתונים חשפו כי ההבדל הגדול ביותר בין המינים בטיפול בהורמון גדילה נצפה סביב גיל ההתבגרות המינית, כאשר נותר פחות זמן לתקן בעיות גדילה בילדים.

פחות בנות מגיעות לבירור רפואי 

מאחר שהמחקר מצא כי השכיחות של נמיכות קומה זהה בין בנים לבנות, נראה שהסיבה להבדל בטיפול בין בנים לבנות היא פסיכולוגית-סוציולוגית: יש נטייה לראות ילדות נמוכות כחמודות, אך התפישה החברתית שונה לגבי בנים נמוכים ותחושת הביטחון העצמי והערך העצמי של בנים עלולה להיפגע עקב קומה נמוכה. אותם שיקולים עשויים להשפיע גם על ההורים וגם על הרופאים שאמורים לאבחן בעיות גדילה ולטפל בהן. ייתכן שפחות בנות מגיעות לאבחון של בעיות גדילה מלכתחילה, ושכאשר הרופאים וההורים מבקשים לקבל החלטות טיפוליות ושוקלים את היתרונות והחסרונות של הטיפול בהורמון גדילה, הלחץ החברתי עשוי להוביל להטיית ההחלטה לכיוון של טיפול בבנים.

נראה שההטיה המגדרית גדולה במיוחד כאשר לא קיימת בעיה רפואית ברורה העומדת מאחורי הקומה הנמוכה – במצבים אלו ההחלטה לטפל בהורמון גדילה תלויה יותר בתפישה של ההורים והרופאים את חומרת הקומה הנמוכה.

בהודעה לעיתונות שפרסמו החוקרים הם מציינים כי להטיה המגדרית בטיפול עשויה להיות השפעה לא רצויה כפולה: ראשית, ייתכן שבנות עם קומה נמוכה לא יעברו בירור רפואי לו קיימת חשיבות רבה, מאחר שקיימים מצבים רפואיים ומחלות כרוניות שמתבטאים בקומה נמוכה ופיגור בגדילה - כמו מחלת צליאק, הפרעה בתפקוד בלוטת התריס, מחלות דלקתיות של המעי והפרעות הורמונאליות – אותם ניתן לאבחן במסגרת הבירור הרפואי של הפרעות גדילה. שנית, ייתכן שקיים טיפול יתר בבנים נמוכים ובריאים.

טיפול בהורמון גדילה לילדים עם קומה נמוכה אידיופטית - ללא חסר בהורמון גדילה או מחלה - אושר על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי בשנת 2003 לילדים שקומתם נמוכה לפחות ב-2.25 סטיות תקן הממוצע לגיל ולמין. לפי הספרות הרפואית, התוספת לגובה הסופי במקרים אלה היא 5 עד 5.5 ס"מ בממוצע – תוספת קטנה יחסית למצב בו הורמון הגדילה מתקן חסר בהורמון גדילה טבעי.

בישראל כלול הורמון גדילה בסל הבריאות הממלכתי במצבים רפואיים שונים, בהם קומה נמוכה על רקע של כשל בהפרשה או הפרשה לא מתאימה של הורמון גדילה, קומה נמוכה על רקע של תסמונת טרנר וקומה נמוכה עם אי ספיקה כלייתית. הטיפול בהורמון גדילה לא רשום להתוויה של ילדים עם קומה נמוכה וללא מחסור בהורמון גדילה, והוא אינו כלול בסל הבריאות. עם זאת, רופא יכול לרשום את הטיפול באישור אישי למטופל באמצעות טופס 29ג' של משרד הבריאות המהווה טופס למרשם חריג. קופות החולים אינן חייבות לספק טיפול זה למטופלים ולכל קופת חולים כלל שונה. 

(Sci. Rep. 5, 11099; doi: 10.1038/srep11099 (2015