סוכרת סוג-2
מנהלי קהילה
כלבים ובני האדם שלהם חולקים את הסיכון לסוכרת
חוקרים מצאו כי קיים סיכון משותף לסוכרת בין כלבים ובעליהם, אך בקרב חתולים ובעליהם לא נמצא קשר שכזה. מה ההסבר?
כמו בני אדם, גם כלבים עשויים לסבול מסוכרת, וגורמי הסיכון להתפתחות המחלה כוללים השמנת יתר, חוסר פעילות גופנית וגיל מבוגר.
מחקרים בעבר הצביעו על קשר בין עודף משקל או השמנה בקרב בני אדם להשמנה בכלב שלהם, מה שמעלה את האפשרות שבני אדם וכלביהם חולקים התנהגויות בריאות מסוימות כגון רמות הפעילות הגופנית שהם מבצעים.
כעת ממצא זה מקבל חיזוק: חוקרים מאוניברסיטת אופסלה בשוודיה מצאו כי לבעלי כלבים שהכלב שלהם פיתח סוכרת סיכון מוגבר לפתח סוכרת סוג 2 בעצמם, בהשוואה לאנשים שהכלבים שלהם אינם סובלים מסוכרת.
הממצאים שפורסמו בגיליון חג המולד של כתב העת היוקרתי The BMJ מבוססים על נתונים של חברות ביטוח וטרינרי שהוצלבו עם נתונים ממערכת הבריאות ורישום התרופות בשוודיה. סך הכל נכללו במחקר 208,980 זוגות של כלבים ובעליהם ו-123,566 זוגות של חתולים ובעליהם, כאשר זוגות חיות המחמד ובעליהן היו במעקב במשך כשש שנים.
נמצא כי בהשוואה לבעלים של כלב ללא סוכרת, בעלות על כלב עם סוכרת נקשרה לעלייה של 38% בסיכון לפתח סוכרת סוג 2. גם כאשר החוקרים לקחו בחשבון בניתוח הנתונים מגוון של גורמים שהיו עלולים להתערב ולהשפיע על התוצאות – לרבות גיל, מין, אזור מגורים, מצב משפחתי, רמת ההשכלה וההכנסה של בני האדם וכן הגיל, המין והגזע של חית המחמד – הסיכון של אדם שחי עם כלב סוכרתי לפתח סוכרת נותר גבוה ועמד על 32% יותר בהשוואה לבעלים של כלב שאינו סוכרתי.
בחישוב הפוך, הסיכון לפתח סוכרת היה גבוה יותר ב-28% בכלבים שבעליהם מטופל בתרופות לסוכרת סוג 2, בהשוואה לכלבים עם בעלים שאינם מטופלים בתרופות לסוכרת, אם כי הסיכון היה פחות גבוה לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון בניתוח הנתונים את גיל הבעלים – ועמד על 11% סיכון מוגבר לפתח סוכרת לכלבים שבעליהם סוכרתיים.
הסברים אפשריים לממצאים עשויים לכלול התנהגויות אורח חיים משותפות בין כלבים ובעליהם שמשפיעות על הסיכון לסוכרת, כמו רמות פעילות גופנית והרגלי תזונה.
במחקר לא נמצא כל קשר בין סוכרת בחתולים לסוכרת בבעלי חתולים, מה שמחזק השערה זו, מאחר שבאופן כללי קיימת פחות התאמה בין רמת הפעילות של חתולים לרמת הפעילות של בעליהם בהשוואה להתאמה בין רמת הפעילות של כלבים ובעליהם.
למחקר מספר מגבלות ובראשן העובדה שמדובר במחקר תצפיתי וככזה הוא אינו יכול לקבוע את הגורם לקשר. צוות החוקרים גם לא יכול היה להעריך את הפעילות הגופנית והתזונה של הנבדקים כדי להבין אם אכן אלה הגורמים שמסבירים את הקשר. בנוסף, הממצאים מוגבלים לבעלי חיות מחמד עם האמצעים לרכוש ביטוח וטרינרי ושמקבלים טיפול תרופתי לסוכרת שלהם.
BMJ 2020; 371 doi: https://doi.org/10.1136/bmj.m4337 (Published 10 December 2020)