סרטן המעי הגס – הסרטן השני בשכיחותו בישראל – מצריך התמודדות מורכבת. מאחר שאין חכם כבעל ניסיון, בשיתוף האגודה למלחמה סרטן, ריכזנו פאנל של אנשים שנאלצו להתמודד עם סרטן מעי גס כדי לתת עצות לאחרים המתמודדים עם המחלה - משלב האבחון, דרך ההתמודדות עם הטיפולים ועד החיים שאחרי.

אבחון ובדיקות

להיות קשובים לגוף וללכת עם תחושות הבטן

אורית: "כשסבלתי תקופה משלשולים ועצירות לסירוגין הבנתי שמשהו לא תקין קורה לי. מישהו אחר אולי לא היה מייחס לזה חשיבות. בגלל שהייתי צעירה יחסית, בתחילה קופת החולים לא אישרה בדיקת קולונוסקופיה. אבל רופא המשפחה שלי התעקש, נבדקתי ובזכות הבדיקה אובחנתי. אמנם שלב 3 זה כבר לא שלב מוקדם אבל עדיין הייתה אפשרות להתמודד".

לפגישות בצמתי החלטה או קבלת תוצאות - ללכת עם מישהו שיחזק אתכם

פבל: "כבר בזמן הקולונוסקופיה הראשונה אמרו לי שזה נראה כמו סרטן, למרות שהתוצאות הרשמיות הגיעו אחרי שבועיים. לא הייתי מוכן לזה. ממש בכיתי. לא הבנתי איך זה קרה לי. למזלי אישתי וגיסתי היו איתי, אחרת הייתי הולך לאיבוד ממש. עד היום לפני כל בדיקה אני מחכה לתוצאות כשאני בלחץ גדול. לכן בכל צומת החלטה כמו קבלת תוצאות בדיקה או החלטה טיפולית חשובה - תבחרו אבא, אמא או כל אדם יקר לכם שיחזק אתכם ובקשו ממנו ללוות אתכם".

דניאל: "מאוד מומלץ לא ללכת לבד. אנחנו צריכים מישהו קרוב שיכיל אותנו".

לא לרתום את העגלה לפני הסוסים

דניאל: "אחרי כל בדיקה כדאי להשתדל לשמור על אופטימיות. להילחץ יתר על המידה מביא למחשבות קשות ומיותרות".

לא להסתיר את המחלה - אבל לספר בזמן שמתאים לכם ורק לכם

דניאל: "אני ממליץ להיות שקוף מהתחלה, עם בני המשפחה, בעבודה ובסביבה הקרובה. מההתחלה, כבר אחרי האבחון הבנתי שלהסתיר את קיום הסטומה ידרוש ממני להשקיע אנרגיות ומתחים מיותרים. שבוע אחרי שחזרתי לשגרה, כולם שכחו מהניתוח והתייחסו אלי כרגיל".

דניאל: "להיות שקוף מההתחלה" (צילום: אלבום פרטי)

אורית: "לשחרר, לשתף, לא לאגור בבטן. בעבר, כבכורה, הייתי צריכה להיות חזקה בעבור כולם. שתי אחיות שלי חלו בסרטן מסוג אחר. לא אפשרתי לעצמי להפגין חולשה או להתפרק. זה משהו שבסוף מתבטא בגוף וגובה מחיר. היום אני אדם מאוד פתוח. את עומר (בנה של אורית. ר.פ) שיתפתי מהתחלה. הוא ידע הכל. הוא חשש, היו לו פחדים בוודאי, אבל היה חשוב שיידע שמשהו עובר על אמא אבל שהסוף יהיה טוב. יש סרטן מעי הגס אבל לא מחייב שמתים מזה. גם בעבודה שיתפתי – הכל היה על השולחן".

פבל: "לבת/בן זוג חשוב לספר מיד. אמרתי לאישתי – אני רק מבקש שלא תסתכלי עלי כאל אדם חולה. כי אנשים לפעמים מתחילים לדבר עם חולים כמו לתינוקות: בלשון רבים, נותנים עצות, כל הזמן אומרים לי לנוח. אישתי מכירה אותי – כשאני יכול אני עושה וכשלא יכולתי, לא עזרתי. זה לא היה פשוט בשבילי אבל לנו הביחד נתן הרבה כוח. היא עזרה לי לעמוד על הרגליים והלכה איתי לכל כיוון שרציתי. את הילדים הגדולים שיתפנו בהתחלה והקטנה ידעה על הניתוח והמחלה, אבל לא הכנסנו אותה לפרטים בזמנו.

בעבודה העדפתי לא לשתף עד שלא הייתה ברירה בגלל הניתוח. הייתי כבר אחרי הקרנות וכדורים, הם הרגישו שמשהו עובר עלי ולא ידעו מה. מהרגע שסיפרתי נתנו לי את כל התמיכה, רצו לתת לי עבודה קלה יותר אבל ביקשתי להמשיך כרגיל. וגם כשחזרתי לעבודה מלאה, דאגו לי לתנאים מתאימים לטיפול בסטומה. אני לא רץ ומספר לכל עובד חדש על מצבי, אבל כשזה רלוונטי – אין לי מה להסתיר".

עו"ס אורית: "סודות גוזלים המון אנרגיה וגוררים נזק הרסני לקשרים המשפחתיים ולאמון בין בני המשפחה. לא צריך לספר לכל אחד, אבל לאנשים הקרובים לכם, ולמי ששמירת הסוד תגזול מזמנו ומהאנרגיות שלו – מומלץ מאוד לשתף. תגלו כמה אנשים יעזרו לכם בהמשך הדרך".

לדאוג שכל בני המשפחה ייבדקו

פבל: "בגלל שאני חליתי, גם הילדים שלי בסיכון. לקחתי את האחריות על הבדיקות למען הילדים ועשיתי בדיקות גנטיות לוודא שאין תסמונות משפחתיות. הילדים שלי יודעים שמגיל 35 כבר יצטרכו לבצע קולונוסקופיה באופן קבוע".

דניאל: "כבר דיברתי עם הילדים שלי על קולונוסקופיה. הם צעירים וזה לא פשוט להתמודד עם זה, אבל אני אומר שצריך לעשות בדיקה כדי להיות רגועים. היא יכולה להציל חיים".

אורית: "ידעתי שסבתא שלי נפטרה בגיל 63 מסרטן, אבל לא ידעתי איזה סוג סרטן זה היה. רק כשביררתי עם אבא שלי כחלק ממסע השכנוע שיפנו אותי לבדיקת קולונוסקופיה גיליתי שהיא נפטרה מסרטן המעי הגס. המודעות שלי, הצילה בהמשך שני אחים שלי שגילו להם פוליפים טרום סרטניים וכמובן גם הבן שלי יעבור בעתיד בדיקות בגיל מוקדם. אנשים נרתעים מבדיקות בגלל אי נעימות אבל מדובר בהצלת חיים".

התמודדות

לנהל את המחלה כפרויקט – לקבוע יעדים ולהסתכל קדימה

אורית: "ההתמודדות הכי טובה שלי הייתה באמצעות ניהול המחלה כפרויקט. סוג של ניתוק מהסיטואציה והסתכלות מהצד, אבל עם חיבור מקצועי ונכון - כולל קביעת יעדים לביצוע, צעדים קטנים בדרך אל היעד, ומודעות מאוד גדולה לתוכנית הפעולה. הייתי באמצע לימודי המשפטים והבן שלי היה שנה לפני בר המצווה שלו. אז היעד הראשון שלי היה לרקוד ולשמוח, להראות טוב ולקבל אורחים בבר המצווה. כל ה"מיינד" שלי תועל לטובת המטרה הזו. אני מאמינה שכשלא רואים אופציה אחרת וממוקדים מטרה – משיגים את היעד. כמובן שהיו בדרך נקודות שבירה. תענוג צרוף זה לא היה, אבל תמיד הסתכלתי קדימה. כל מכשול מסגרתי כנקודה בדרך, שתעבור".

למצוא רופא שאתם מתחברים אליו

דניאל: "בתהליך החיפוש אחרי הרופא שבדיו אפקיד את חיי, פניתי לשלושה כירורגים מומחים. התהליך היה מאוד מבלבל ומתיש. רק אחרי התלבטויות רבות, הבנתי שנכון לי ללכת לפי תחושת הבטן שלי. מאותו רגע שבחרתי את הרופא שלי, הוא זכה באמוני המלא".

אורית: "הערנות של רופא המשפחה שלי הצילה את חיי, עד היום אני לא מחליפה אותו על אף שאני גרה בעיר אחרת. יחד עם זאת, אני מאמינה שיש דברים בסיסיים שאדם צריך לדעת ולנהל בעצמו, כמו למשל לקרוא בדיקות דם".

פבל: "את האונקולוג שלי מצאתי מהר, בעקבות המלצה מגיסתי. יש בינינו חיבור טוב והחלטת פשוט להקשיב למה שהוא אומר. יש בינינו אמון מלא".

לספר לרופא הכל

פבל: "רופא המשפחה הוא המפתח לכל ההפניות וחשוב שידע הכל בזמן אמת. אצלי לדוגמה, אחרי הניתוח היו הרבה בעיות אורולוגיות. סיפרתי לרופא המשפחה הכל באופן פתוח והוא הפנה אותי לאנשי המקצוע המתאימים ולפתרונות אפשריים".

אורית: "לא להתבייש ולהבין שלא הכל מושלם. אני אדם מאוד עצמאי ופרטי, ופתאום מצאתי את עצמי מדברת עם רופאים על כמה יציאות היו לי ביום. לא דמיינתי שאי פעם אנהל שיחות מהסוג הזה. אבל היום אני מבינה שזה חלק מהחיים, שזה טבעי ושזה חשוב".

להתריע על כל הרגשה שונה

אורית: "הכימותרפיה גרמה אצלי לעוויתות בגלל פגיעה במערכת העצבים. הידיים, הלשון והרגליים היו מתכווצים. בזמן הכימותרפיה, פעמיים פתאום הפסקתי לראות. רק בפעם השלישית דיווחתי על זה לצוות הרפואי והתברר שמדובר בתופעת לוואי של הטיפול. הצוות המטפל כעס עלי שלא דיווחתי מיד, ולמדתי לא לזלזל ולדווח על הכל. בעקבות זה שינו את מינון החומר".

לחשוף את עצמך למידע – אבל רק במידה שאתה יכול להכיל

דניאל: "היום יש כל כך הרבה דרכים לקבל מידע. בשלב מסוים הרגשתי הצפה והחלטתי להפסיק לקרוא. היה שם הרבה יותר ממה שרציתי לדעת. בנוסף, כל אחד ששמע במה אני חולה, רצה לשתף ולספר מניסיונו וזה פשוט התיש אותי. בחיפוש מידע צריך להיות מאוד ממוקדים לפני שמחפשים: על מה רוצים לדעת ומאיזה מקור מידע אמין רוצים לקבל מידע כזה".

פבל: "אנשים, מתוך כוונה טובה, אוהבים לתת המלצות ועצות. קיבלתי המון... בהתחלה קיבלתי מכיוונים שונים המלצה לוויטמינים ותוספי תזונה שכמובן עולים המון. זה מאוד בלבל אותי. פניתי לגבי זה ישר לרופא, שפסק שהתזונה הבריאה שלי מספיקה ושאני לא צריך תוספות. כל מידע ממה לאכול ועד לאיזה בדיקות גנטיות לעבור – אני ממליץ לברר עם הצוות הרפואי המטפל או עם מקור שאתה סומך עליו".

עו"ס אורית: "אתם לא לבד. מתמודדים רבים, כמו גם בני המשפחה שלהם, מרגישים הצפה עם האבחון והטיפולים. חלק רוצים להתכנס ולהתבודד, חלק רוצים לשתף, חלק רוצים לברר כל פרט וחלק מעדיפים שהצוות הרפואי יקבל החלטות במקומם. חשוב לדעת שיש למי לפנות. מקורות מידע מהימנים. קבוצות תמיכה בהנחיה מקצועית. שמרו את הטלפונים וכתובות האינטרנט ותפנו אליהם כשתרגישו שזה הזמן הנכון עבורכם".

להבין בדיוק לקראת מה הולכים, להתכונן ולתכנן

אורית: "לפני ניתוח או טיפול מאוד חשוב לדבר על הכל ולהבין לקראת מה הולכים. מהרמה הכי נמוכה של מה וכמה מותר לאכול – אצלי לדוגמה אחרי הניתוח היה אסור לאכול קטניות או כרובית וגיליתי שדווקא פסטה וצ'יפס נכונים לי. השתתפתי בסדנה מיוחדת לתזונה. היום אני יודעת שאם מתוכננת נסיעה, אני קמה מוקדם יותר כי אני צריכה להקדיש זמן לשירותים ולא ניתן בכל מקום".

לדעת לקבל תמיכה

פבל: "אני הולך לקבוצת תמיכה של ארגון בעלי הסטומה באגודה למלחמה בסרטן. רק שם, כשכולם עם סטומה, אני יכול לדבר ולצחוק על הכל. אנחנו משתפים הכל, צוחקים המון אבל גם נותנים ומקבלים טיפים מעולים. אם לא הקבוצה הזו, הייתי אדם סגור יותר. שם אני מרגיש פתוח ומגלה שעוד אנשים חווים כל מיני מצבים שחשבתי שקורים רק לי. אנחנו נפגשים שלוש פעמים בשנה ובין לבין מפטפטים בווטסאפ, והכל בהנחיה מקצועית של עובדת סוציאלית".

דניאל: "קבוצת התמיכה נותנת לי פרופורציות. אחרי כל פגישה אני יוצא מחוזק. זה ממלא את הסוללות לראות איך אנשים מתמודדים יפה, ועושים הכל למרות מצבם. רק צריך לזכור תמיד שלא כל מה שעושה טוב לאדם אחד, יעשה טוב לאחר. כל אחד יכול לבחור את התמיכה המתאימה לו – אם זה תמיכה דרך המחשב, או במפגשים אישיים, או טלפוניים. בנוסף, צריך תמיד לזכור שיש שאלות שצריך לשאול רק את הרופא. כולנו יודעים את הגבולות".

להתמקד בדברים המחזקים ובאנשים שעושים לך טוב

אורית: "התמקדתי במי שמחזק אותי, ועושה לי טוב. כמו הבן שלי, משפחה וחברים טובים. ממליצה מאוד לשים לב לאנשים הטובים שבדרך ולדבוק באנשים שמחים. אני מאוד אהבתי את הליצן הרפואי בבית החולים, ואחי שליווה אותי בטיפולים גרם לי לצחוק עד השלב שבו נרדמתי".

לדעת לשחרר ולנוח כשיש נפילות

אורית: "אני פריקית של שליטה. בעבר הייתי לוקחת על עצמי המון. אז בזמן ההתמודדות עם המחלה, עשיתי חישוב מסלול מחדש. ביצעתי מיפוי: מה עד היום עשיתי בחיי - שלא באמת תרם לי. הבנתי לדוגמה שהתקתוק של סדר וניקיון חשוב לי יותר מהמנוחה שאני חייבת ללמוד לאפשר לעצמי. אני לא חייבת להיות וונדר-וומן בכל התחומים. בזמן ההתמודדות חווים גם נפילות. הגוף משתלט על האדם וגם אם מאוד רוצים – מאבדים שליטה. בזמנים כאלו אפשרתי לגוף לנוח, לתת לו את הזמן להתחזק ולהתאושש. אני מאוד אופטימית ומאמינה שהנפש משפיעה על הגוף. למדתי רייקי ודמיון מודרך, הלכתי הרבה לים, נשמתי נכון ומיקדתי אנרגיות חיוביות לאזורים החולים – הכל במקביל לכימותרפיה".

להסיח את הדעת באמצעות שיגרה

אורית: "עברתי טיפולים מאוד קשים, יום הטיפולים היה ארוך ע"פ שלבים. המראות מסביב לא היו נעימים ומאוד מעציבים. כדי להתמודד עם זה, לקחתי איתי את חומר הלימודים להמתנה. זה שימר לי סוג של שיגרה והסיח את דעתי לא להישאב לקושי".

אורית: "לקחתי איתי את חומר הלימודים" (צילום: אלבום פרטי)

להיעזר בצוות המקצועי (לא רק הרפואי)

פבל: "עברתי את ההקרנות בבית החולים אסותא ברמת החייל והצמידו לי שם עובדת סוציאלית. הייתי מאוד לחוץ לפני כל הקרנה. כשדיברתי איתה והיא נתנה לי עצה מעולה – על מה לחשוב בזמן ההקרנה. במקרה שלי דמיינתי שאני על הטאטאמי - מזרן הקרב בג'ודו, כשהתאים הרעים כל הזמן מנסים להפיל אותי ואני מפיל אותם אחד אחד. העצה הזאת היתה שווה זהב ועזרה לי לעבור את ההקרנות ולנצח בחיים האמיתיים".

פבל: "למרות כל הכוח שלי, היו נקודות קושי רציניות. בנקודה מסוימת הבנתי שאני צריך עזרה והלכתי לפסיכולוג בקופות החולים. זה היה נקודתי ועשה לי טוב מאוד לזמנו".

עו"ס אורית: "במכונים האונקולוגים במרכזים הרפואיים קיים צוות פסיכואונקולוגי, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים, שעברו הכשרה מיוחדת באגודה למלחמה בסרטן וחלקם מומנו או ממומנים על ידי האגודה. מומלץ מאוד לפנות אליהם, גם אם מדובר במענה ראשוני שייתן את הזווית וההפניה הנכונה להמשך הדרך".

סטומה

לא להיבהל - אפשר לחיות חיים טובים מאוד עם סטומה

פבל: "לפני הניתוח עוד הייתה התלבטות אם אצטרך סטומה. בסוף אמרו לי דוגרי: או שתצטרך לרוץ לשירותים כל הזמן או סטומה. ישבתי על סרטונים באינטרנט, ופתאום ראיתי שזה לא מאוד מסובך. ככה אני גם חווה את זה היום, ואפילו מצליח לראות את היתרונות: אני לא חייב ללכת לשירותים, אני יכול לחכות".

פבל: "זה לא מאוד מסובך" (צילום: אלבום פרטי) 

לחפש עזרים מתאימים

פבל: "אחרי הניתוח, הרגשתי שהשקית של הסטומה בולטת מדי וחיפשתי רעיונות איך לסגור אותה. הייתי הולך עם תחבושת שהצמידה אותה לגוף. בe-bay מצאתי חגורה פשוטה מאוד שנמתחת על הבטן, והיא התאימה לי בדיוק ומאז אני מזמין כמויות ממנה. החגורה מחזיקה את התחבושת צמודה וגם מאד אסתטית כי היא אוספת ומסתירה הכל. איתה אני מרגיש בטוח לרוץ, ליהנות מכל ספורט, לעשות הכל בעבודה ובבית. אני ממליץ לכל אחד לחפש את העזרים שישפרו את חייו".

לנסות להגיע לעצמאות

דניאל: "יצאתי מהניתוח כשאני מודע שהסטומה היא חלק בלתי נפרד ממני. חלק מהגוף שלי. אז מהר מאוד התרגלתי אליה. חשוב להגיע לעצמאות הכי מהר שאפשר. בהתחלה נעזרתי באחות סטומה ובבת זוגי, אבל אחרי כמה שבועות למדתי והצלחתי לטפל בסטומה בצורה טובה ועצמאית, למרות כמה תקלות קטנות פה ושם שלמדתי להתגבר עליהן".

כשטסים לחו"ל

דניאל: "לא לפחד לנסוע. לקחת כמות ציוד כפולה. לדאוג להיות תמיד עם כרטיס "בעל סטומה" שמספקת חברת הציוד. לברר אצל האחות סטומה שלך את הכתובת של אחות סטומה מקומית, ביעד אליו אתם נוסעים. תמיד לרכוש ביטוח בריאות שמכסה את מצבכם הנוכחי. בהתחלה נסיעה עלולה להלחיץ, אבל אחרי הנסיעה הראשונה מגלים שהשד לא נורא כל כך". 

פבל: "הביטחון בשדות תעופה עלול להיות בעייתי כי לא מבינים מה בולט מתוך החולצה. מצאתי את עצמי לא פעם בחדרים לבדיקה ביטחונית, למרות תעודת בעלי סטומה שיש לי. צריך להיות מוכנים לאפשרות שמשהו כזה יקרה, לא לעשות מזה סיפור ולזכור שנוסעים כדי ליהנות".

פבל בחו"ל: "לא לעשות מזה סיפור" (צילום: אלבום פרטי)

גזים – חלק מהחיים

פבל: "צריך לקבל את המצב בחיוך או לצום שעתיים שלוש לפני פגישה חשובה. היום עם הפילטר המיוחד על פתח הסטומה, ריח חדל להיות הבעיה. הבעיה העיקרית היא הרעש. בבית ועם חברים אני לגמרי בסדר עם הכל. אם אני בקבוצת חברים רחבה יותר, אני בדרך כלל זורק בדיחה וממשיך הלאה. אם אני הולך למקום חשוב עם אנשים שאני לא מכיר, אני מנסה לא לאכול שעתיים-שלוש לפני ובדרך כלל זה עושה את העבודה".

סטומה: כל מה שצריך לדעת 

החיים שאחרי

עו"ס אורית: "לפעמים דווקא אחרי הטיפולים והחיים האינטנסיביים והקשים עם המחלה, פתאום כשמסתיימים הטיפולים כולם מצפים מהמחלימים לחזור לשגרה, ושם מתחילים הקשיים הנפשיים האמתיים. זה המקום הכי נכון לתמיכה נפשית אישית או בקבוצות תמיכה, כגון סדנאות מחלימים לחיים בריאים ומרכזי חזקים ביחד של האגודה. העובדה שהגוף סיים להתמודד אינה מעידה על הנפש ועל האדם בכללותו וחשוב להכיר בכך ולהתמודד עם הרגשות".

להיות ערניים

פבל: "אני לא אוהב, ואף פעם לא אהבתי, ללכת לרופא. כשהתחילו לי כאבים בצד הבטן, חשבתי שאכלתי משהו לא טוב. רק כשהכאבים לא פסקו, רזיתי מאוד והיה לי דם בצואה, הלכתי לרופא. אבל היום אני אומר – אם אתה מרגיש שמשהו לא בסדר אצלך – לך לרופא ותתעקש לבדוק. אני מיישם את זה היום בתקופת המעקב".

להמשיך במעקב

אורית: "סרטן המעי הגס היא מחלה משנה חיים. המעקב בבית החולים מאוד חשוב כי חייבים להיות עם היד על הדופק. היום אני עושה קולונוסקופיה כל שלושה חודשים ופט סי.טי אחת לחצי שנה. צריך לזכור שהרווח גדול בהרבה מאי הנעימות".

למצוא פעילות גופנית שמתאימה לכם

פבל: "אחרי הניתוח התחלתי לצאת להליכות וזה עשה לי מאוד טוב. אני ממליץ למי שיכול וברגע שאפשר – להתחיל פעילות גופנית. זה ממריץ גם את הקיבה להתרגל למצב החדש".

לשמור על עצמכם

דניאל: "שמרו על עצמכם. בתקופת הטיפולים ולתקופה אחריה, המערכת החיסונית פגועה ואי אפשר לדעת מהיכן תגיע רעה. אני ממליץ לא להיות במקומות הומי אדם ולא ליד אנשים חולים".

תזונה

פבל: "לא שיניתי את התזונה שלי שהייתה בסך הכל בריאה גם קודם, למעט העובדה שהפסקתי לאכול מאכלים שעושים גזים. צריך ללמוד להכיר את הגוף שלך ולראות איך הוא מתמודד במצבים שונים. זאת המלצה גם לאדם בריא".

דניאל: "ההמלצה הטובה ביותר שלי היא להתייעץ זמן קצר אחרי הניתוח, עוד בבית החולים, עם תזונאית קלינית ואחרי השחרור מבית החולים, להמשיך לפי הצורך עם תזונאית של קופת החולים שלכם".

עוד על תזונה לסרטן מעי גס

לעזור לאחרים

דניאל: "ברגע שתוכלו ותרגישו חזקים מספיק – תעזרו לאחרים שמתמודדים. אני מתנדב באגודה למלחמה בסרטן, שם עברתי הדרכה והם מקשרים אותי עם אנשים בתחילת ההתמודדות. אני מרגיש מאוד טוב כשאני עוזר לחולה חדש, תומך. מעודד, מבהיר דברים, מרגיע וכשצריך גם נותן עצה מניסיוני. אני זוכר שאחרי שהתחלתי עם הסטומה, נדהמתי לגלות אלפי אנשים באותו מצב וזה הרים אותי למעלה".

אורית: "כבר בזמן המחלה – רציתי להעביר תובנות שלי לאחרים והשתתפתי בקבוצת "בוגרים צעירים יוצאים לחיים" של האגודה למלחמה בסרטן. ממלא את הלב ממש לראות את הנוער שומע בשקיקה את הסיפור שלי. זה נתן הרבה אופטימיות לנוער ועבורי מדובר היה בסיפוק אדיר".

לדעת להגיד תודה

אורית: "כל כך חשוב להגיד תודה על כל דבר בחיים. מי שחלה יודע מה זה כשדברים בסיסיים בגוף לא עובדים. אני התחלתי להגיד את ברכת "אשר יצר" אחרי כל פעם שאני בשירותים. אני מאמינה שזה הביא אותי למקום אחר וטוב יותר בחיים. בכל רע יש טוב. לא תמיד מבינים את זה מיד לעיתים בסוף הדרך דברים מתחברים".

נובמבר 2018

במה שונה סרטן המעי הגס של צד שמאל מזה של צד ימין?

למיקום הגידול במעי אין השפעה משמעותית

סרטן בצד השמאלי של המעי לרוב מגיב לתרופות טוב יותר

סרטן בצד הימני של המעי לרוב מגיב לתרופות טוב יותר

שלח