את רמת הסוכר בדם ניתן למדוד במעבדה, או בבית באמצעות מד הסוכר הביתי - הגלוקומטר. כל אמצעי בודק את הדם בשיטה שונה. 

מה המשמעות של פער בין המדידות?

עלול להיות פער בין שתי המדידות, גם כשמדובר באותו דם שנלקח באותו הזמן. פער של עד עשרה אחוזים בין שתי התוצאות הוא בגדר הסביר, ובדרך כלל התוצאה במד הסוכר נמוכה יותר. אולם, אם תוצאת הסוכר המתקבלת באחת השיטות היא 100 מ"ג/ד"ל ובאחרת – 200 מ"ג/ד"ל, סימן הוא שהבדיקה אינה אמינה, ויש לחזור עליה.

איזה בדיקה טובה יותר? 

הבדיקה במעבדה נחשבת לאמינה יותר, וכדי לאבחן או לשלול סוכרת – משתמשים רק בה ולא בגלוקומטר. הבעיה הגדולה של בדיקת המעבדה היא זמינות גרועה. ככלות הכל, איש אינו שש לרוץ למעבדה מדי יום, ובוודאי שלא מספר פעמים ביום, כדי לבדוק את רמת הסוכר בדמו.

יתרונו הגדול של מד הסוכר הביתי הוא בעיקר בזמינות שלו. הוא תמיד שם – בבית ובמשרד, ביום ובלילה, בימי חול ובסופי השבוע. כך למשל, בחשד להיפוגליקמיה ניתן לבצע מדידה במקום ולדעת את המצב לאשורו.

בעיה ידועה היא כי כל מדידה באמצעות מד הסוכר מחייבת דקירה, ואנשים לא אוהבים להידקר. אבל לא כל סוכרתי חייב לדקור את עצמו פעמים רבות מדי יום. למעשה, מרבית הסוכרתיים יכולים להסתפק בתדירות נמוכה בהרבה. אגב, ממש בימים אלה, נמצא מד סוכר בלתי פולשני בשלבי פיתוח, וכשייכנס לשימוש הוא יפתור בעיה זו.

בדיקת המגלובין מסוכרר (HbA1C)

מדידת סוכר עצמית פעם בשבוע אינה בהכרח משקפת את רמת הסוכר בגופנו. כדי לשפר את יכולתנו לנטר את הסוכר בדם אנו עושים שימוש בהמוגלובין מסוכרר (HbA1C), הידוע בכינויו "סוכר תלת-חודשי". הבדיקה מבוצעת במעבדה, למרות שקיימים מכשירים ביתיים המסוגלים לבצעה, אך הם יקרים ובמרבית המקרים אין בהם צורך.

המוגלובין הוא המרכיב העיקרי של כדוריות הדם האדומות. כדורית דם אדומה חיה מספר חודשים בדמנו עד אשר היא מתפרקת, וככל שהיא "זקנה" יותר, כך גדול יותר הסיכוי שההמוגלובין שבה "יצבע" על ידי הסוכר בדם. קיימת שיטה לגלות את אותו המוגלובין "צבוע בסוכר", או במילים אחרות – המוגלובין מסוכרר (HbA1C). רמת ההמוגלובין המסוכרר בדם משקפת את הסוכר הממוצע בשלושת החודשים שקדמו לבדיקה.

לא רק לסוכרתיים יש המוגלובין מסוכרר. לכולנו יש. כל עוד קיימת רמה כלשהי של סוכר בדם, אף אם תקינה, יהיה גם המוגלובין מסוכרר. ככל שהסוכר גבוה יותר, כך גדלה רמת ההמוגלובין המסוכרר. הטבלה הבאה מתארת את המתאם בין שתי הבדיקות (המספרים הם בקירוב בלבד):

הבדיקה משקפת את הממוצע אך אינה חושפת את תנודות הסוכר. כדי להמחיש, שימו לב לטבלה הבאה, המשווה מדידות סוכר עצמיות והמוגלובין מסוכרר אצל שני סוכרתיים – יוסי ושלומי:

קל לראות שלמרות ממוצע זהה, הסוכר בדמו של יוסי נע בטווח צר והוא אכן היה מאוזן. לעומתו, שלומי סבל מתנודות קשות ברמת הסוכר בדמו, ולמרות שהממוצע היה טוב, אי אפשר לומר עליו שהוא "מאוזן". אם כך, כיצד יש לנהוג? למדידות הסוכר העצמיות יש יתרונות ומגרעות וכך גם להמוגלובין המסוכרר.

הגישה הנכונה היא לשלב בין הבדיקות, משום שאנו מצפים להתאמה ביניהן. לכן, ערכי סוכר טובים במדידות העצמיות עם המוגלובין מסוכרר גבוה – מצביעים על עליית ערכי סוכר בשעות שבהן לא מדדנו, למשל בלילה. מצד שני, כאשר בדיקת ההמוגלובין המסוכרר מציגה תוצאה מאוזנת ואילו המדידות העצמיות מראות ערכים גבוהים – הדבר מרמז על אירועי היפוגליקמיה שלא תועדו.

מד סוכר רציף 

מה עושים במקרים שבהם מוצאים פער משמעותי בין מדידות הסוכר העצמיות לבין בדיקת ההמוגלובין המסוכרר? אחת האפשרויות היא להשתמש בטכנולוגיה חדשה יחסית, אשר נקראת מד סוכר רציף.

מדובר במכשיר אשר בקצהו חיישן המוצמד לעור. עם הצמדתו מתחיל החיישן למדוד את רמת הסוכר בשכבה התת-עורית מדי מספר דקות, כך שנצברות מאות מדידות ביממה, ביום ובלילה, לפני הארוחות ואחריהן, ומתקבלת תמונה טובה של התנהגות הסוכר לאורך זמן. הסוכרתי אמור להתנהג כהרגלו לאורך כל תקופת המדידה, והמכשיר הקטן אינו אמור להגבילו.

את התוצאות ניתן לראות בכמה צורות: יש מדי סוכר רציפים אשר משדרים את התוצאות לעבר צג נישא, והסוכרתי יכול לראות את ערכי הסוכר בדמו בזמן אמת. סוג אחר של מדי סוכר רציפים (חד-פעמיים) שומרים את המידע בתוכם ולאחר שימוש בהם, בדרך כלל במשך מספר ימים, מעבירים את המדידות למחשב ומתרשמים מן התוצאות בדיעבד.

כמו לכל שיטה אחרת, גם מד סוכר רציף אינו מושלם. אולם, הדבר העיקרי אשר מגביל את השימוש בטכנולוגיה הוא המחיר הכספי. הוא יקר וממומן במסגרת סל הבריאות רק לחלק מחולי הסוכרת. 

הכותב הוא רופא מומחה בתחום הסוכרת