סרטן השד
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
כך ניתן לטפל בתסמיני גיל המעבר לאחר סרטן שד
מומחים גיבשו המלצות חדשות לטיפול בתסמיני גיל המעבר בנשים שסיימו טיפולים לסרטן השד. מהם הטיפולים שעשויים לעזור? אלו טיפולים אסורים? ובמה קשה במיוחד לטפל?
נשים רבות עם סרטן שד יחוו תסמינים של מנופאוזה (גיל המעבר) בעקבות חסר באסטרוגן לאחר השלמת הטיפולים. התסמינים, שחומרתם משתנה מאוד מאישה לאישה, עשויים לכלול הפרעות שינה, הזעות לילה, גלי חום וכן התנוונות (אטרופיה) נרתיקית - שמתבטאת בעיקר ביובש בנרתיק לו עשויים להתלוות תסמינים כגון גרד, עקצוצים וכאבים בקיום יחסי מין. תסמינים וסיבוכים אפשריים נוספים הם שינויים במצב הרוח, תסמיני דיכאון, מחלות לב וכלי דם, ירידה בצפיפות העצם ואוסטאופורוזיס.
הטיפול הרגיל לתסמינים הנובעים מחסר באסטרוגן הוא טיפול הורמונלי חלופי, אך טיפול זה אינו מומלץ לנשים עם היסטוריה של סרטן השד. אז מה עושים? בכתב העת של החברה האנדוקרינית העולמית Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism פורסמו המלצות חדשות לניהול תסמינים של חסר באסטרוגן בנשים עם סרטן השד. ההמלצות נכתבו על ידי פאנל של מומחים בכירים לאנדוקרינולוגיה ממספר מוסדות בעולם, לאחר שערכו סקירה מקיפה של מחקרים מסוגים שונים, קיבלו דעות מומחים מאיגודים מקצועיים ובחנו הנחיות מקצועיות מבוססות-מדע.
באופן כללי, לפי ההמלצות, אין לטפל בנשים עם היסטוריה של סרטן השד בטיפול הורמונלי חלופי ובמקום יש להתרכז בשינויי אורח חיים שיכולים להשפיע על התסמינים, כאשר במקרה של תסמינים חמורים קיימות גם אפשרויות תרופתיות. עם זאת, מחברי ההנחיות מבהירים כי חשוב להתאים את הטיפול באופן אינדיבידואלי לכל אישה, בהתבסס על הצרכים והמטרות שלה.
אלה עיקרי ההמלצות:
בלי הורמונים. לאחר סרטן השד, אין לטפל בתסמיני מנופאוזה בטיפול הורמונלי או בהורמון המלאכותי טיבולון.
שינויי אורח חיים. במקום הטיפול ההורמונלי, יש לשים דגש על שינויי אורח חיים הכוללים גמילה מעישון, ירידה במשקל (במקרים בהם יש בכך צורך), הגבלה או הימנעות מאלכוהול, שמירה על רמות מספקות של ויטמין D וסידן, שמירה על תזונה בריאה והקפדה על פעילות גופנית.
טיפולים לא תרופתיים. טיפולים כגון טיפול קוגניטיבי התנהגותי, היפנוזה ודיקור עשויים לסייע, וכך גם חומרי סיכה ולחות וגינליים.
טיפולים תרופתיים. במקרה שהתסמינים בינוניים או חמורים, ניתן להיעזר בטיפולים תרופתיים שאינם הורמונליים. לתרופות ממשפחת ה-SSRI או SNRI המיועדות לטיפול בדיכאון ולתרופות עם החומר הפעיל גבפנטין – נוגדי פרכוס המשמשים גם לטיפול בכאב עצבי, עשויות להיות השפעות מיטיבות על תסמינים וזומוטוריים (גלי חום והזעות לילה) ועל איכות החיים. באשר לאוסטאופורוזיס – קיים מגוון גדול של טיפולים שאינם הורמונליים.
טיפולים ליובש בנרתיק. המומחים מציינים כי הטיפול באטרופיה נרתיקית נותר תחום בו הצורך לא נענה. הם מבהירים כי טיפול מקומי באסטרוגן וגינלי במינון נמוך יכול להיספג בכמויות קטנות בלי להעלות את רמות ההורמון בדם מעבר לרמות המומלצות, אך באופן פוטנציאלי הוא עשוי לעורר תאי סרטן שד נסתרים ולכן באופן כללי אינו מומלץ, במיוחד לנשים שנוטלות תרופות אנטי הורמונליות מסוג מעכבי ארומטאז. טיפול וגינלי בלייזר משמש כיום לטיפול ביובש וגינלי, אך היעילות של הטיפול בהשוואה לטיפולי דמה לא נבדקה כראוי ואין הוכחות מספקות לכך שהטיפול באמת מסייע לתסמין.
טיפולים לכאב בקיום יחסי מין. המומחים מציינים כי קיימים טיפולים תרופתיים – גם טיפולים מקומיים לוואגינה וגם טיפולים שניטלים בבליעה, שאושרו נגד כאבים בקיום יחסי מין, אך בטיחותם בנשים לאחר סרטן השד טרם נקבעה.
שוש49
שרית. מסכימה איתך שאיכות החיים חשובה ביותר.גם אני לוקחת HRT כבר כמעט 20 שנה ולא יכולה בלי זה (למרות שניסיתי). אבל יש נשים לאחר סרטן שד או עם בעיות קרישיות שאסור להן לקחת HRT. ולהן מציעים תרופות נגד דיכאון שכנראה עובדות גם על המנגנון שגורם את גלי החום
שרית28
אני המומה ששוב מציעים לנשים לקחת תרופות לטיפול בדכאון. מרשם הפלא לתחלואי נשים באשר הן, למשל תחום שקרוב לליבי כאבי השלפוחית Intersistial Cystitis. הרפואה אינה מוצאת פתרון תרופתי? אז נרשום לנשים נוגדי דכאון כי לנשים הם תמיד יעזרו. קראתן פעם את הנזק שנוגדי דכאון עושים לגוף ולנפש? התמכרויות? נוגדי דכאון אמורים להיות טיפול בגלי חום? טירוף מערכות ואני מתפלאת שנשים רופאות מעודדות זאת. כאחת שסבלה מגלי חום בעקבות כריתת רחם ושחלות, לא הייתי מוותרת על הורמונים כאשר השיקול הוא איכות החיים. עבורי אין טעם לחיים אם הייתי צריכה לסבול יום ולילה גלי חום, הזעות, וכל השאר.