כלבים מלווים בני אדם מזה אלפי שנים, ועם הזמן התאימו עצמם דרך תהליכי הביות והברירה הטבעית ליחסים חברתיים הדוקים עם בני אנוש. מחקרים מוכיחים כי כלבים רגישים למצבם הנפשי של בני אדם, נענים למחוות חברתיות, וגם מסוגלים לייצר תקשורת עם בני אדם באמצעות רמזים מורכבים ומבטים. ויותר מכך: מחקרים מוכיחים כי כלבים עשויים לשפר את הבריאות של בעליהם.

מספר מחקרים בוחנים באופן כללי את השפעותיהם של כלבים על בריאות האדם, ומזהים כי בעליהם של כלבים נוטים להיות באופן כללי אנשים בריאים יותר. כך, למשל, מחקר מאוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה שפורסם עוד בדצמבר 1991 בכתב העת Journal of the Royal Society of Medicine, עקב אחר 71 בוגרים שאימצו חיות מחמד – כלבים וחתולים – למשך מספר חודשים, בהשוואה ל-26 נבדקי ביקורת, ומצא כי אימוץ חיה הוביל בחודש הראשון לירידה בסיכון להתמודדות עם סיבוכים רפואיים מינוריים כגון כאבי ראש וסחרחורות, חום ותגובות אלרגיות – השפעה שאצל מאמצי כלבים בהבדל ממאמצי החתולים נמשכה עד לתום המחקר, כעבור עשרה חודשי מעקב.

כמו כן, מחקר אמריקאי מקיף שפורסם באוקטובר 2019 מצא כי למגדלי כלבים סיכון נמוך ב-24% למוות מוקדם.

עידוד פעילות גופנית

ההנחה כי השפעתם המיטיבה של כלבים קשורה בראש ובראשונה לכך שכלבים מעודדים אצל בני האדם הקפדה על אורח חיים בריא, ובעיקר תורמים להקפדה על פעילות גופנית סדירה. מגמה זו נצפית בעבודות רבות: כך, למשל, במחקר אמריקאי שפורסם בשנת 2011 נמצא כי לבעלי כלבים שמטיילים עם כלבם סבירות גבוהה ב-34% להגיע לכמות הפעילות הגופנית המומלצת באוכלוסייה הכללית.

במחקר מסקוטלנד משנת 2014 נמצא שאנשים מבוגרים עם כלב מגיעים לרמות פעילות גופנית שמשתוות לאלה של אדם הצעיר מהם ב-10 שנים.

במחקר בריטי שפורסם באפריל 2019 בכתב העת Scientific Reports, נמצא כי אנשים שחיים עם כלבים נוטים פי 4.21 יותר לעמוד בהמלצות הכלליות לביצוע פעילות גופנית סדירה במשך 150 דקות בשבוע, ברוב ימי השבוע, בהשוואה לאלו שאינם מתגוררים עם כלבים בביתם.

במחקר בריטי שפורסם ביוני 2017 בכתב העת BMC Public Health חוקרים מצאו כי מגדלי כלבים נוטים ללכת מדי יום בממוצע 119 דקות, 23 דקות יותר מאלו שאינם בעלים של כלבים (96 דקות בממוצע ליום) – והליכות אלה, שמשמעותן תוספת של 2,762 צעדים ביום, מהוות למעשה פעילות גופנית נוספת שתורמת לבריאות.

כמו כן, במחקר בריטי שפורסם באוגוסט 2011 נמצא כי כלב במשפחה מעודד ילדים להיות יותר פעילים יותר גופנית ובכך מסייע להפחתת הסיכון להשמנה בילדות.

מחלות לב וכלי דם

מספר עבודות מצביעות על השפעותיהם המיטיבות של כלבים על ערכי לחץ הדם ורמות השומנים בדם – שני גורמי סיכון מרכזיים למחלות לב וכלי דם.

במחקר מאוסטרליה שכלל ראיונות עם 5,741 נבדקים, שממצאיו פורסמו עוד בספטמבר 1992 בכתב העת Medical Journal of Australia, נמצא כי מי שמגדלים בביתם חיות מחמד נמדדים עם ערכים נמוכים יותר של לחץ דם סיסטולי ורמות השומנים מסוג טריגליצרידים בדם, כשממצא זה משמעותי בעיקר אצל גברים.

באופן דומה, במחקר אמריקאי שפורסם במארס 2012 בכתב העת Journal of Physical Activity & Health, נמצא כי אנשים שאינם מגדלים בביתם כלב נמצאים בסיכון גבוה ב-71% ליתר לחץ דם וב-72% לעודף כולסטרול בדם.

מספר מחקרים מדגישים את השפעתם המיטיבה של כלבים על אנשים עם מחלות לב וכלי דם. מחקר אמריקאי ישן, שפורסם עוד בשנת 1980 בכתב העת Public Health Reports, זיהה כי בעלי חיות מחמד ובהם כלבים נמצאים בסיכוי גבוה יותר לחיות שנה לאחר התקפי לב, בהשוואה לאחרים. למרות ביקורת על כך שהמחקר לא נטרל משתנים מתערבים אפשריים שעשויים להסביר את הממצא – כמו תמיכה חברתית, מעמד סוציואקונומי ודפוס אישיות, הרי שמדובר באחד המחקרים המצוטטים ביחס לקשר בין חיות מעמד לטיפול בחולי לב. בחלוף למעלה מעשור, בדצמבר 1995 דיווחו חוקרים אמריקאים בכתב העת American Journal of Cardiology כי גם לאחר נטרול גורם התמיכה החברתית – אנשים לאחר התקף לב שמגדלים כלבים נמצאים בסיכון נמוך פי 8.6 לתמותה בהשוואה לאחרים, בעוד שגידול חתולים לא רק שלא מפחית את הסיכון לתמותה לאחר התקף לב, אלא אף מגדיל אותו.

תרומתם של כלבים להפחתת הסיכון לתחלואה קרדיו וסקולארית מודגמת גם במחקרים חדשים. בעבודה משבדיה, שפורסמה באוקטובר 2019 בכתב העת Circulation: Cardiovascular Quality and Outcomes, נמצא כי במעקב של 11 שנים מינואר 2001 עד דצמבר 2012 אחר 336,313 נבדקים בגילי 40 עד 85 שעברו התקף לב או שבץ מוחי, אלו שמחזיקים בביתם כלבים היו בסיכון נמוך ב-33% לתמותה לאחר התקף לב ובסיכון נמוך ב-27% לתמותה לאחר שבץ מוחי, בהשוואה לאלו שמתגוררים לבדם, ואף בסיכון נמוך ב-15% לתמותה לאחר התקף לב וב-12% לתמותה לאחר שבץ מוחי, בהשוואה לאלו שמתגוררים עם בן/ בת זוג ו/או ילד.

השפעת הכלבים לטובה על מחלות לב מוסברת במחקרים בין השאר בעידוד לפעילות גופנית והורדת מתחים, וכן בהשפעתם על מדדים פיזיולוגיים כמו לחץ דם ומיתון תגובות אוטונומיות ללחץ ומתח נפשי.

בהצהרה מדעית שפורסמה מטעם איגוד הלב האמריקאי (AHA) במאי 2013 בכתב העת Circulation, נקבע באופן רשמי על סמך מחקרים בתחום כי כלבים טובים לבריאות הלב, וכי מגדלי כלבים נמצאים בסיכון נמוך יותר למחלות לב וכלי דם.

אסתמה ואלרגיות

מחקרים מצביעים על כך שילדים שנחשפים בביתם לבעלי חיים בגילים מוקדמים נמצאים בסיכון נמוך יותר לסבול מאסתמה ואלרגיות, כאשר לכלבים וחתולים השפעה מיטיבה במיוחד.

במחקר אמריקאי שפורסם ביוני 2011 נמצא כי לפעוטות שגדלו בבית עם חתול או כלב סיכון מופחת לפתח אלרגיה לחיות בהמשך החיים.

בעבודה משבדיה שפורסמה בנובמבר 2015 בכתב העת JAMA Pediatrics, נמצא על בסיס ניתוח נתונים ממאגר נרחב, כי חשיפה לכלבים בשנה הראשונה לחיים מפחיתה ב-13% את הסיכון להתפתחות אסתמה בגילי בית הספר, ומפחיתה ב-10% את הסיכון להתפתחות אסתמה בגילי הגן, מגיל 3 ומעלה. גם חשיפה לחיות משק הפחיתה בעבודה זו את הסיכון לאסתמה.

ממצאים אלו ניתנים להסבר על ידי תיאוריית ההיגיינה, שקושרת בין התפתחות המערכת החיסונית לחשיפה לחלקיקי מיקרובים בגילי הילדות, כאשר העדר חשיפה לרכיבים מעוררי אלרגיות בגיל צעיר מגבירה בהמשך את הרגישות של המערכת החיסונית כלפי אותם הרכיבים, וכך מעלה את הסיכון לאסתמה ואלרגיות בילדות. תיאוריה זו מסבירה גם מדוע חלה בעשורים האחרונים עלייה בהיקפי האסתמה והאלרגיות אצל ילדים ממדינות המערב שבהן קיימת הקפדת יתר על היגיינה בסביבתם של תינוקות.

עוד בהיבט של אלרגיות, יש חברות בעולם שמציעות כלבי שירות שאומנו לזהות רכיבים אלרגיים, שביכולתם להציל את חייהם של אנשים עם אלרגיות מסכנות חיים – בעיקר למזונות. כך, לדוגמא, בארה"ב יש כלבים שמסוגלים להריח בוטנים וחלקיקי בוטנים בסביבה ולהתריע על כך לאנשים עם אלרגיה חמורה לבוטנים.

תמיכה נפשית

מחקרים רבים מצביעים על יתרונותיהם של כלבים בהפחתת לחץ ומתח נפשי ומניעת תסמינים של דיכאון, חרדה ובדידות. מספר עבודות מצביעות על האפשרות להתפתחות קשרים הדוקים מיוחדים בין כלבים לבעליהם, שדומים בתעצומות הנפש לקשר החזק שבין הורים לילדים.

באוקטובר 2009 דיווחו חוקרים מגרמניה בכתב העת European Journal of Integrative Medicine כי התערבות טיפולית על ידי כלבים מפחיתה תסמיני חרדה בקרב מאושפזים בבית חולים שמתמודדים עם דיכאון קליני, כאשר עצם נוכחותם של כלבים לצד המטופלים מועילה להקלה בחרדות, גם ללא פעילות משותפת.

במחקר שפורסם בשנת 2012 בכתב העת המדעיPain Medicine , נמצא כי נוכחות כלבים בחדרי המתנה לרופא, עשויה לסייע בהקלה על כאב והפחתת רמות דחק בחולים הסובלים מכאב כרוני. במארס 2022 דיווחו חוקרים מקנדה בכתב העת PLoS ONE כיצד התערבות טיפולית באמצעות כלבים מסייעת להוריד רמות כאבים ותסמיני חרדה ודיכאון בקרב נפגעים שמטופלים בחדר מיון.

חוקרים מבריטניה דיווחו באוקטובר 2019 בכתב העת Animals, כי סטודנטים שטיפלו בכלבים חוו ירידה בתסמיני חרדה ושיפור במצב הרוח.

בסקר אמריקאי שהופץ בקרב 1,535 בוגרים שמחציתם מגדלים כלבים, שממצאיו פורסמו בדצמבר 2021 בכתב העת PLoS ONE, נמצאו עדויות כי גם במהלך התפרצות מגפת הקורונה העולמית והסגרים באוכלוסייה, כלבים סיפקו לבעליהם תחושה חזקה יותר של תמיכה חברתית בהשוואה לזו שדווחה מצד נבדקים שלא גידלו כלבים, וככל הנראה סייעו למנוע השפעות נפשיות שליליות שנגרמו על ידי הפנדמיה. בנובמבר 2020 דיווחו חוקרים ישראלים בכתב העת Humanities and Social Sciences Communications כי אכן בתחילת התפרצות מגפת הקורונה תועדה בישראל התעניינות גוברת באימוץ כלבים.

מספר מחקרים מדגישים את יתרונותיהם של כלבים למטופלים עם פוסט טראומה, ויש אף כלבי שירות שאומנו במיוחד ללוות נפגעי פוסט טראומה. בנובמבר 2021 דיווחו חוקרים ישראלים בכתב העת European Journal of Psychotraumatology על השפעה חיובית של תוכנית לאימון כלבים אליה נרשמו מטופלים שפיתחו תסמונת 'פוסט טראומה' (PTSD), אשר סייעה להפחתת תסמיני התסמונת, ועשויה להוות טיפול משלים, לצד הטיפול התרופתי. החוקרים מציינים כי המחקר בוצע על בסיס ראיות שקושרות בשנים האחרונות בין טיפול בבעלי חיים להקלה בתסמיני פוסט טראומה.

לצד פוסט טראומה, מספר מחקרים בוחנים לאחרונה השפעות של כלבים במתן תמיכה נפשית למטופלים עם מחלות נוספות, לרבות אוטיזם.

מעבר להשפעה הישירה של הכלבים על המצב הנפשי, בהיקשרותם לבני האדם, לכלבים גם השפעה עקיפה שמיטיבה עם בריאות הנפש, בין השאר בכך שהם מקלים על האינטראקציה החברתית בין אנשים. באחד המחקרים מבריטניה שבדק את התופעה, שפורסם באפריל 2015 בכתב העת Anthrozoos, הודגם כיצד בני אדם שמשוטטים ברחוב עם כלביהם מזמנים אליהם יותר שיחות והכרויות חברתיות בהשוואה לאלו שמשוטטים לבדם.

זיהוי מוקדם של מחלות והתקפים

סרטן

בשנים האחרונות גוברת ההתעניינות של מדענים בכלבים שעשויים להתריע מפני התפתחותן של מחלות ומצבים רפואיים מסוימים. כך, מחקרים מצאו כי כלבים מסוגלים לזהות גידולים סרטניים בשלבים מוקדמים, לעתים אף לפני אמצעי האבחון המוקדם שקיימים ברשות הרפואה.

בתיאור המקרה הראשון לתופעה, שפורסם עוד באפריל 1989 בכתב העת Lancet, דיווחו חוקרים בריטיים על כלב דוברמן פינצ'ר שנהג להריח ללא הפסק נגע ברגלו של הבעלים שלו, כשהתברר בהמשך שמדובר בנגע של סרטן העור מסוג מלנומה.

מאז נחקר הנושא לעומק, והתברר כי חוש הריח של כלבים מאפשר להריח גידולים סרטניים רבים בשלבים הראשונים להתפתחותם. כך, למשל, עוד בספטמבר 2004 דיווחו חוקרים בריטיים בכתב העת British Medical journal כי הצליחו לאמן שישה כלבים מגזעים שונים לזהות גידולי סרטן שלפוחית השתן תוך הרחת דגימות שתן של חולים; חוקרים מצרפת דיווחו בפברואר 2011 בכתב העת European Urology על כלב רועה בלגי שלאחר אימון הצליח נכונה לזהות סרטן הערמונית תוך הרחת דגימות שתן של חולים – מה שלפי החוקרים אף עשוי לאפשר פיתוח של בדיקה לגילוי מוקדם למחלה. כעבור שלוש שנים דיווחו חוקרים מאיטליה כי לכלבים יכולת לזיהוי סרטן הערמונית ברמת דיוק כמעט מושלמת של 98%; ביוני 2021 דיווחו חוקרים מיפן בכתב העת Biology כי הצליחו לאמן כלבת לברדור רטריבר לאבחן סרטן השד תוך הרחה של דגימות שתן של חולות; באוגוסט 2021 דיווחו חוקרים מגרמניה בכתב העת BMC Cancer על כלב לברדור שאומן לזהות גידולי סרטן הריאה תוך הרחת דגימות שתן דגימות נשיפה של חולים; מספר מחקרים הדגימו יכולת של כלבים לזהות את סרטן המעי הגס באמצעות דגימות צואה; ובשנת 2013 דיווחו חוקרים אמריקאים על יכולתם של כלבים לזהות גם סרטן שחלות בשלבי התפתחות מוקדמים. גם בישראל, חוקרים מאוניברסיטת בן גוריון דיווחו בספטמבר 2015 בכתב העת IMAJ כיצד אימנו שני כלבי רועה בלגי לזהות בעזרת הריח דגימות של תאים ממאירים של גידולים סרטניים שונים.

בישראל פועלת בשנים האחרונות חברת הסטראטאפ SpotitEarly, שבשנת 2022 דווח כי השלימה גיוס כספים לאחר שדיווחה על היכולת לאמן כלבים לזהות גידולים סרטניים באמצעים זולים יותר מהשיטות הקיימות לאבחון מוקדם ובזמינות גבוהה יותר ואף בשלבים מוקדמים יותר של התפתחות הגידולים. בשנת 2019 דווח גם על מעבדה בנגב בשם "דוג פרוגנוז" שמאפשרת באמצעות כלבים לזהות גידולים סרטניים תוך הרחת דגימות רוק.

יכולתם של כלבים לזהות גידולים סרטניים מבוססת על ההנחה המדעית שתאים ממאירים מפיצים ריח שונה, כאשר לכלב חוש ריח שמפותח עד פי מאה אלף מזה של בני האדם. הריחות השונים שמפיצים גידולים סרטניים גם מהווים בסיס בשנים האחרונות לפיתוח טכנולוגיות לאיתור מוקדם של סרטן באמצעות "אף מלאכותי" שמזהה את ריחם החריג של גידולים ממאירים.

אפילפסיה

מחקרים מצביעים על יכולתם של כלבים לזהות התקף פרכוסים מתקרב אצל חולי אפילפסיה ולהתריע על כך מבעוד מועד. תגלית זו החלה מדיווחים בספרות הרפואית על מקרים שבהם כלביהם של חולי אפילפסיה הציגו תגובות מפתיעות ואף אלימות רגעים ספורים לפני שבעליהם חוו התקף אפילפסיה. מכאן נסללה הדרך לאמן כלבים כדי שיוכלו להגיב בצורה שאינה תוקפנית, למשל בנביחה אופיינית – בתגובה להתקף אפילפסיה מתקרב, כדי להתריע על כך למטופל ו/או לסביבתו.

במארס 2019 דיווחו חוקרים מצרפת בכתב העת Scientific Reports כי הצליחו לאמן חמישה כלבים מגזעים שונים לזהות מראש התקף פרכוסים מתפתח אצל אנשים עם אפילפסיה ולהתריע על כך, מאחר והתפתחות התקף אפילפטי מלווה לרוב ב"ריח מיוחד". בתקשורת הפופולארית אף היו שטענו כי כלבים מסוגלים לזהות סימנים מקדימים של התקף פרכוסים 45 דקות לפני התרחשותו בפועל.

מעבר להנחה כי להתקף פרכוסים ריח אופייני, הנחה נוספת גורסת כי לכלבים חושים מחודדים שמאפשרים להם לזהות סימנים מקדימים לפרכוסים בבני אדם, כגון עלייה בטונוס השרירי, הבעות פנים אופייניות ותסמינים נשימתיים.

מיגרנות

מחקרים ספורים מזהים יכולת של כלבים לזהות מראש התקף מיגרנה לפני התפתחותו. כך, בדיווח מארה"ב שהופיע בפברואר 2012 בכתב העת Journal of Alternative and Complementary Medicine, נמסר על אישה עם מיגרנות שהעלתה בלוג באינטרנט ובו סיפרה כי כלבה מזהה מבעוד מועד התקפי מיגרנה ומתריע בפניה כדי שתוכל ליטול תרופות שימנעו את התפתחות ההתקף. בסקר שפורסם באותו כתב העת ביוני 2013, שבוצע בארה"ב בקרב 1,029 בוגרים עם מיגרנות שגידלו כלבים, כמחציתם (53.7%) דיווחו כי כלביהם ידעו לזהות מראש התקפי מיגרנות, וכרבע (26%) דיווחו כי זיהו סימנים שמעידים על שינוי התנהגות של הכלבים – עד שעתיים לפני תחילת התקף המיגרנה.

יש לציין כי בספרות הרפואית עדיין אין הסבר המניח את הדעת כיצד כלבים עשויים לזהות מראש התקפי מיגרנות – אך אחת ההנחות כי בדומה לפרכוסים, שאף הם מצבים נוירולוגיים, גם התקפי מיגרנות מייצרים "ריח" מיוחד שניתן לאיתור על ידי חוש הריח המפותח של הכלב.

בעולם כבר פועלות חברות שמספקות כלבי שירות לאנשים עם מיגרנות, אשר עברו אימונים במטרה לזהות סימנים מוקדמים להתקפי מיגרנה ולהתריע עליהן למטופל – באופן שמאפשר ליטול טיפול תרופתי מונע בשלב מוקדם ולחסוך את תסמיני המיגרנה הקשים.

נרקולפסיה

נרקולפסיה היא הפרעת שינה נוירולוגית קשה שמלווה בישנוניות יתר ובהתקפי שינה פתאומיים במשך היום שעלולים לסכן חיים. מאובחנים בנרקולפסיה עשויים להיעזר בכלבי שירות שביכולתם לזהות שינויים מקדימים שמבשרים על התקף מתקרב, כדי להתריע למטופל מראש על הסיכון שיירדם במפתיע ובכך להציל חיים.

מספר מחקרים הדגימו תכונות אלה: במחקר מספרד, שפורסם באוקטובר 2013 בכתב העת Semergen, דווח על כלבים שאומנו לזהות נרקולפסיה על סמך דגימות זיעה של מטופלים – מה שמרמז על כך שהפעילות הפתולוגית במערכת העצבים שמלווה הפרעה זו מאופיינת ב"ריח" מסוים שניתן לאיתור על ידי חוש הריח המפותח שיש לכלבים.

בעולם כבר פועלות חברות מסוימות שמציעות כלבי שירות למאובחנים עם נרקולפסיה, שאומנו לזהות ולהתריע מראש על התקף מתפתח. אחת החברות אף טוענת כי הכלבים שברשותה מאפשרים לזהות התקף נרקולפסיה חמש דקות לפני התפתחותו, באופן שמאפשר למטופל לשבת או לשכב בבטחה מבלי לסכן את עצמו, והם אף מסייעים במצבי חירום למטופלים עם נרקולפסיה להימנע מתאונות קשות, ומגנים עליהם מפני פגיעות; מלקקים את פניהם לאחר התקף כדי להעירם משינה; מסוגלים לזהות סימני חרדה, כמו קצב לב מוגבר ולחץ דם גבוה; מזכירים למטופלים ליטול תרופות; וכמובן מעודדים אותם לאורח חיים בריא ופעילות גופנית סדירה שתורמים למצב הבריאות הכולל.

סוכרת

כלבים הפכו בשנים האחרונות לידידים הטובים של סוכרתיים בעקבות מחקרים רבים שהצביעו על יכולתם לזהות מראש התקפי היפוגליקמיה.

במחקר מבריטניה שפורסם בדצמבר 2008 בכתב העת Journal of Alternative and Complementary Medicine דווח כי בשאלונים שחולקו ל-212 מאובחנים עם סוכרת סוג 1 שהם גם בעלי כלבים, הרוב (65.1%) דיווחו כי כלביהם ידע לזהות מראש סימנים מקדימים לאירוע היפוגליקמי שמבטא צניחה ברמות הסוכר בדם.

בדצמבר 2015 דיווחו חוקרים אמריקאים בכתב העת Diabetes Therapy כי הצליחו לאמן עשרה כלבים להתריע על התקפי היפוגליקמיה מתקרבים בקרב מאובחנים עם סוכרת סוג 1, וכיום פועלות חברות שונות שמציעות לחולים כלבים שעברו אימונים לכך.

המחקרים בנושא מצביעים על האפשרות כי התקפי היפוגליקמיה ניחנו בריח מיוחד שניתן לזיהוי על ידי כלבים. באחת העבודות מבריטניה, שפורסמה בדצמבר 2000 בכתב העת British Medical Journal, אף דווח על כלב שהצליח לזהות התקפי היפוגליקמיה אצל בעליו בעת שישן, במצב שבו הבעלים לא יכול היה להציג כל סימן אחר פרט לריח שיוכל להתריע מפני התקף. ההנחה כי הריח האופייני של היפוגליקמיה ניתן לזיהוי על ידי כלבים דרך הזיעה של המטופל.

עם זאת, המחקרים בנושא עוד אינם חד משמעיים: כך, למשל, מחקר אמריקאי שפורסם ביוני 2013 בכתב העת Diabetes Care לא זיהה יכולת של כלבים לזהות התקפי היפוגליקמיה אצל אנשים עם סוכרת סוג 1 בהתבסס על מבדק להרחת ספוגיות ששופשפו בעורם של מטופלים לאחר התקף היפוגליקמי – מה שמעיד על כך שאם קיים ריח אופייני להתקף היפוגליקמיה שמזוהה על ידי כלבים, ייתכן כי הוא אינו מופץ לסביבה דרך העור. בנוסף, גם מחקר קנדי שפורסם בפברואר 2020 בכתב העת Canadian Journal of Diabetes מעלה ספקות באשר ליכולתם של כלבים לזהות היפוגליקמיה על סמך דגימות נשיפה של נבדקים.

עדכון אחרון: אוגוסט 2022