נראה כי לאנשים שתרמו כליה כשהיו בני 55 או יותר, אין סיכון מוגבר למוות או למחלות לב וכלי דם, בהשוואה לאנשים שלא תרמו כליה. לתורם כן קיים סיכון מוגבר למחלת כליות סופנית - אך הסיכון האבסולוטי אינו גבוה. כך עולה מנתוני מחקר חדש שהוצגו בכנס שבוע הכליה של החברה האמריקאית לנפרולוגיה.

רשימת ההמתנה להשתלת כליה מורכבת בעיקר מאנשים מבוגרים. מכיוון שהתורמים הם פעמים רבות בני זוג או חברים של המטופלים, הם נוטים להיות מבוגרים יותר בעצמם.

חוקרים מאוניברסיטת פנסילבניה השוו בין 3,368 נחקרים שתרמו כליה כאשר היו מעל גיל 55 שנים, לאנשים בריאים שלא תרמו כליה, הדומים להם במאפיינים כמו גיל, מידת ההשמנה ומצב סוציו-אקונומי.

לאחר מעקב של כ-8 שנים מהניתוח בו נכרתה הכליה, לא נמצאו הבדלים בשיעורי התמותה או במחלות לב וכלי דם בין שתי הקבוצות.

החוקרים אספו גם נתונים של מחלת כליה סופנית, אך אלה היו זמינים רק עבור מדגם קטן יותר מתוך הנחקרים. נמצא כי הסיכון למחלת כליות סופנית היה גבוה יותר פי 7 בתורמים מבוגרים, בהשוואה לאנשים שלא תרמו כליה. עם זאת, מאחר והסיכון למחלה באוכלוסייה הרגילה קטן מלכתחילה, גם לאחר הסיכון המוגבר, הסיכון לכך שתורם יפתח מחלת כליה סופנית עדיין אינו גבוה.

לדברי החוקרים, כשמייעצים לאנשים מבוגרים השוקלים לתרום כליה, יש ליידע אותם על הסיכונים הכרוכים בפרוצדורה, אך להוסיף כי התוצאות הרפואיות בעתיד צפויות להיות מצוינות, פרט לעליה קטנה בסיכון למחלת כליות בשלב הדורש דיאליזה או השתלת כליה.

יש לציין כי אחת הביקורות על המחקר, היא שקיים חוסר של מידע על התפקוד הכלייתי (GFR) לפני וערכי התרומה. בנוסף, יש צורך במחקרים שיעקבו אחר התורמים תקופות ממושכות יותר. 

Kidney Week 2013 - Abstract SA-OR001