מדוברות משרד הבריאות נמסר כי בשל המצב הביטחוני ועל מנת לאפשר שמירה על רצף טיפולי ותפקודי, משרד הבריאות מעדכן כי מטופל שמחזיק ברישיון לשימוש בקנביס רפואי שתוקפו פג או עתיד לפוג במהלך החודש הקרוב, ושלא הספיק להגיש בקשה לחידושו, יוארך תוקף רישיונו באופן אוטומטי ל-3 חודשים וזאת ממועד הפקיעה בפועל.
הרישיון המוארך, בצירוף פקודות ניפוק יישלח למייל המטופל.

שלום לכולם,
קודם כל ברצוני להגיד כל הכבוד על הפורום הזה. יש כאן הרבה מידע חיוני והרבה אנשים טובים שמנסים לעזור אחד לשני, וזה לא מובן מאליו בכלל.
טוב אני אספר בקצרה על עצמי,
אני בשנות ה 20 לחיי, לאחר בדיקת ביופסיה (לאחר בירורים רבים נוספים) סוף סוף התקדמתי קצת ואני יכול להצביע על כך שאני סובל מנוירופתיה של סיבי העצב הקטנים, רק חבל שנוירופתיה זה שם כללי ואי אפשר לשים את האצבע על המחלה הספציפית.
איך הנוירופתיה התפתחה?
עד גיל 16 בערך לא הרגשתי כלום. לאחר מכן כשהייתי רץ הרבה כפות הרגליים היו מתחילות לשרוף לי לאחר 2-3 קילומטרים, אך כאשר הפסקתי לרוץ לא הרגשתי שום שריפה או כאב לאחר מכן. לא ייחסתי לזה חשיבות יותר מידי וחשבתי שמדובר בפלאטפוס, או מדרסים, כלומר בכלל לא ידעתי שקיימת המילה נוירולוגיה.
גם בצבא זה לא החמיר יותר מידי, אך כאשר הייתי רץ כן היו ממשיכות לשרוף לי כפות הרגליים, אבל לצערי הרב לא חשבתי שמדובר בבעיה אקוטית כמו מערכת העצבים, אלא במשהו כמו שהנעליים לא מתאימות או משהו בסגנון.
כשהשתחררתי עברתי לארצות הברית ועבדתי במשרד ממשלחתי, ושם הנוירופתיה ממש "התפתחה".
התחילו לכאוב לי הרגליים ולא רק לשרוף והיה קשה לי לעמוד יותר מכמה דקות רצוף. כשהלכתי לבית חולים שמה (אחד המובילים בארצות הברית) תחילה עשיתי מדרסים ולאחר מכן עשיתי שני ניתוחים אורטופדיים, אחד בכל קרסול, משהו שקשור לסחוס. גם שם לא שמעתי כלל את המילה נוירולוגיה.
כשחזרתי לארץ לאחר הניתוחים, הייתי בטוח שהבעיה תעבור אך לצערי זה רק החמיר. כמובן שהלכתי לכל העולם (רופאים) ואשתו, מיליון בדיקות דם (כולל Anti-HU, פברי, B-12, סוכר, HIV ועוד), אורטופד, ראומטולוג, ולבסוף סוף סוף נוירולוג. הלכתי גם לשני נוירולוגים בין הבכירים בארץ: פרופסור דוד ירניצקי מנהל מחלקה נוירולוגית בית חולים רמב"ם וד"ר דבי רון מנהל מחלקה נוירולוגית בית חולים וולפסון.
בנוגע לתרופות תחילה נטלתי את האלטרול, לאחר מכן את ה Gabapentin, וכעת את הלירקה. מיותר לציין ששום תרופה לא הקלה על השריפה, או/ו קושי בעמידה.
בהזדמנות זו אני אוסיף שלא רק ששורף לי הרגליים, אלא ממש קשה לי לעמוד יותר מכמה דקות. אני לא יכול לעמוד יותר מחמש דקות, זה כאילו שאני עומד על כפות רגליים שבורות.
גם כפות הידיים שלי כואבות, קשה לי לעשות למשל מצב שתיים (שכיבות שמיכה), אך הבעיה ברגליים היא הרבה יותר מתקדמת מהידיים.
בנוסף גם עשיתי טיפול IVIG, שישה טיפולים חודשיים של 35 מ"ג Gamunex, אך גם ללא הועיל.
כאן אשמח לשיתוף מהניסיון של חברי הפורום,
מה השלב הבא?
מרפאת כאב (מציין שלא הייתי במרפאת כאב), רפואה אלטרנטיבית (כן עשיתי דיקור סיני ורפלקסולוגיה, ללא הועיל), קנאביס רפואי (מציין שאני לא מתלהב מהרעיון),
קראתי גם על מדבקות למיניהם, משחות וכדומה. אשמח לכל מידע שיכול להועיל.
לצערי ממה שהבנתי כרגע "אין פתרון", כלומר זה משהו שצריך לחיות איתו, אבל כשאני הולך לישון ממש שורפות לי הרגליים וקשה לי להירדם, ואני לא יכול לעמוד יותר מכמה דקות וגם קשה לי ללכת הרבה, כלומר זה ממש משבש לי את איכות החיים, אז איך אני מתקדם מכאן?
תודה רבה על הזמן שלכם והקריאה,
בתקווה לרפואה שלמה לכולנו.

שלום לכולם,

אני חדשה בפורום , ורק עכשיו אזרתי אומץ לכתוב. לא אלאה בפרטים. אני סובלת למעלה משנה מכאבי שיניים ופנים (אף, לסת, אוזניים) בעוצמות גבוהות בכל שעות היום. הכאב הגדול התפרץ כשבועיים אחרי טיפול שיניים (סתימה לבנה עמוקה) מאז ועד היום. עברתי סדרה של בירורים רופאי שיניים , פה ולסת, א.א.ג , נוירלוגים, דיקור סיני, עיסוי רפואי, מרפאות כאב (הדסה ואיכלוב) ופיזיותרפיסטית המתמחה בכאבי לסת. מבחינת התרופות התנסיתי בטגרטול, סימבלטה, אלטרולט (עזר בדיעבד במידה מועטה), גאבפנטין , ציפרלקס (נוטלת מזה ארבעה חודשים עוזר במידת מה) ואסיוול (ואליום) -התרופה היחידה העוזרת משמעותית (מפחיתה את הכאב ב-60 אחוז לערך). אליה וקוץ בה - עוזרת אך ממכרת. מחר אני צפויה להפסיק את התרופה בתום עשרה ימים של שימוש. התרופה שהינה תרופה מרגיעה מסייעת גם בהרפייה של שרירים. בהקשר זה אציין כי עברתי טיפולים אצל פיזיוטרפיסטית כשהמצב הראשוני היה פנים תפוסות ברמה 10 מתוך עשר לדבריה, טריגר פוינטס שהיא הצליחה במידה מסויימת לשחרר אותם באמצעות עיסוי, מכשיר לייזר ומכשיר טנס. המסקנה שהגעתי אליה לאחר השימוש באסיוול שאכן מדובר בבעייה ממקור שרירי. נשאלת השאלה האם מדובר בבעייה עצבית הגורמת לשרירים תפוסים או בהרגלים אוראליים (הידוק שיניים) ומתח הגורמים לכיווץ השרירים.
מצטערת, אך הסיפור שלי יצא בכל זאת ארוך. אני מרגישה לפעמים אבודה , מחפשת אחרי פתרון שיביא לכל הפחות להקלה בכאבים. אינני יודעת כיצד להמשיך מכאן. הכיוון שלי הוא לפנות שוב לרופא פה ולסת ולבדוק את מפרק הלסת (נאמרלי שאין כל בעיה בסגר ואף אני מצוידת בסד לילה). לדעתי ההקלה שהאסיוול נותן הוא המפתח לפתרון התעלומה. אשמח מאד לשמוע דעתכם והתנסויות דומות כשלי.
תודה רבה!

שלום לקוראים

לפני כחודש וחצי, 4.10 קמתי בבוקר עם כאב ראש מאוד מוזר.
עד אותו יום סבלתי מכאבי ראש בתדירות מסויימת, לא מאוד גבוהה אבל לדעתי כזה שנגרם מטריגר יחסית עדין - כמה דקות בשמש, נסיעה ארוכה, יום ארוך ועמוס או חוסר שינה. אני רוצה לציין שכאבי הראש שחוויתי עד לאותו יום מעולם לא נמשכו יותר מיום אחד, ותמיד הייתה הטבה בעזרת משכך כאבים (אדוויל) או מקלחת ושינה טובה. מעולם לא קמתי בבוקר וכאב ראש הופיע מיד.

כל זאת עד לאותו יום.
באותו יום הכאב היה שונה, ניסיתי אופטלגין ואיבופן ללא שום הטבה. הייתי אמורה לטוס יום למחרת ונלחצתי מהמחשבה שאולי לא כדאי שאטוס, ולכן כבר באותו לילה פניתי למיון. במיון קיבלתי פאראצטמול IV ללא הטבה, וגם זריקת וולטרן IM ללא הטבה. בדיקות הדם היו תקינות לחלוטין ובדיקה נוירולוגית הייתה תקינה, ומכיוון שזה נמשך רק החל מאותו יום ולא היו דגלים אדומים, שוחררתי והנוירולוג אמר שאין מקום לדאגה.
יום למחרת טסתי לחופשה בת 5 ימים, לכל אורכה כאב לי הראש. הכאב היה עמום, ממוקד ברקות, אבל לעיתים שינה מיקום. אופטלגין נוזלי ונורופן לא עזרו או עזרו רק חלקית.

בשובי מחו"ל פניתי שוב למיון. הפעם דיווחתי שכבר שבוע וכאב הראש לא עובר, ולא מגיב לשום תרופה. עברתי בדיקת פונדוס - תקינה. בדיקת אא"ג כולל סיב אופטי - תקינה. בדיקה נוירולוגית - תקינה. ושוב משככי כאבי IV ללא הטבה. החלטתי לעבור CT ראש ללא חומר ניגוד - ללא כל ממצא. ושוב שוחררתי.

ניסיתי דיקור סיני - לא כל כך עזר, בעיקר עזר לי להרפות את העורף והחלק האחורי הרגיש רגוע יותר, אבל שוב הכאבים התמקדו בחלק הקדמי של הראש והפנים. כעבור בערך שבוע החלטתי לגשת שוב לבית החולים, מכיוון שהופיע צפצופים באוזניים ומאותו רגע כבר לא יכולתי להירדם. עד לרגע זה חשוב לציין שישנתי מצויין וכאב הראש לא העיר מהשינה. אבל חווית הציפצוף הקשתה עליי מאוד להירדם וכבר התחלתי ממש לדאוג.
בפנייה הרביעית למיון הוחלט לאשפז אותי במחלקה נוירולוגית.

באשפוז - עברתי MRI, CTA, ניקור מותני... כל הבדיקות חזרו תקינות לחלוטין. בעקבות הניקור המותני חוויתי Post LP syndrome שגרמו לכאבי ראש איומים בכל מצב שהוא לא שכיבה על הגב. זה קצת מיסך על כאב הראש שבעקבותיו התאשפזתי. כעבור 3 ימים, חלפו הכאבים מהניקור, וחזרו הכאבים המקוריים. תחושת לחץ ברקות ובגשר האף, לחצים באוזניים וטינטון.

בשלב זה של הסיפור התחילו להתפתח בעיות של חרדה קשה ומתח מאוד גדול. נורא נלחצתי שכאב הראש הלא ברור הזה מלווה אותי כבר תקופה כל כך ארוכה מבלי שמישהו יכול לשים אצבע על הגורם.
בבית החולים שיחררו אותי עם אבחנה של "CHRONIC DAILY HEADACHE"', טיפול מניעתי בנאובלוק ונרמיג. כמו כן קיבלתי קורס סטרואידים (סולומדרול במשך שלושה ימים) - ונתבקשתי להפסיק בהדרגה - 40 מ"ג פרדניזון ולהוריד 5 מ"ג כל יום.
בימים שלאחר השחרור - כאב הראש המשיך, ללא כל הטבה ואף החמרה. הייתה גם הידרדרות נפשית וחוויתי התקפי חרדה, דכאון.

כמה ימים לאחר מכן הגעתי לנוירולוג באיכילוב, שבדק אותי בדיקה מקיפה, עבר על כל תוצאות הבדיקות שנערכו באשפוז, ולאחר שהתייעץ עם מנהל מרפאת כאבי ראש ופנים באיכילוב (ד"ר אמנון מוסק) - הוחלט שאפסיק מיידית את הסטרואידים, ואתחיל טיפול באלטרולט וגאבאפנטין.

במקביל פניתי לפסיכולוגית ופסיכיאטר על מנת לטפל בחרדה שהתעוררה עקב הכאב הממושך. התחלתי טיפול בזנקס.
תוך כמה ימים אכן היה שיפור במצב, כאבי הראש פחתו בהדרגה, רמת הלחץ ירדה והתחלתי להרגיש מעט טוב יותר.
הכאבי "ירדו" קצת לעבר צידי הפנים והקרינו ללסת, אבל היו פחות חמורים ויכולתי לתפקד קצת יותר טוב. בעיקר הרגשתי שלקראת סוף היום, כשאני כבר עייפה מאוד, הכאב יותר מורגש.

במהלך כל החודש הזה לא עבדתי ולא חזרתי ללימודים. זה המקום לציין שאני סטודנטית לרפואה, במהלך האשפוז הייתי אמורה להתחיל את שנה ג', וזה לא קרה. בעקבות ההטבה במצב החלטתי לחזור ללימודים שבועיים אחרי תחילת השנה.
קצת לפני החזרה ללימודים חלה החמרה בכאבי הראש. שוב חזרתי להרגיש כאבים מהרגע שאני מתעוררת ועד הרגע שאני הולכת לישון, ושוב צפצוף באוזניים שמקשה עליי מאוד להירדם. שוב נשאבתי למעגל של כאב ראש שמנהל אותי - קובע איך אתפקד ואיך ארגיש, שולט במצב הרוח שלי.
שוב חוויתי חרדה, תסכול, אני מרגישה שאין לזה סוף, ויש לי פחדים איומים שכאב הראש יתפוס קיבעון וילווה אותי עוד תקופה ארוכה.
אני לא יודעת איך אצליח לשרוד את השנה הזו שהיא גם מאוד עמוסה בלימודים עם כאב ראש כזה ומתח תמידי.

אני רוצה לציין שעד אותו יום בו הופיע כאב הראש לראשונה מעולם לא חוויתי חרדה. יש לי משפחה תומכת ובן זוג מדהים, תמיד הצלחתי בלימודים ולא חוויתי קשיים מיוחדים. סה"כ אני בן אדם מאוד שמח ונהנתן, פעלתנית, אוהבת את החיים.... החודש ומשהו האחרונים ממש גזלו ממני את שמחת החיים, אני מתוסכלת קשות מהכאבים.

מבחינת המשך הטיפול - רופאת המשפחה שלי הפנתה אותי לטיפול בביופידבק, התחלתי ליטול ציפרלקס לאחר התייעצות עם פסיכיאטר כדי שאפסיק ליטול זנקס, ויש לי תור למרפאת כאב ראש ופנים באיכילוב בינואר הקרוב. במקביל אני נפגשת עם פסיכולוגית ומנסה לעבד את כל המשבר הזה.
בינתיים אני במאבק יום יומי לא לאבד את עצמי, מנסה לחזור לשיגרה אבל בפועל לא ממש מצליח לי. אני לא יכולה ללמוד עם כאב ראש, ובעצם אני מרגישה חסרת אונים שזה המצב. אני ממשיכה עם הטיפול התרופתי (גאבאפנטין + אלטרולט) בינתיים עד שאפגש עם ד"ר מוסק ונראה מה הלאה.
חולמת על היום שבו אני קמה בלי כאב ראש, מעבירה יום שלם בלי לבכות. אני חייבת לדעת שיש נקודת סיום לכאב הזה.
אני מרגישה שחיי נלקחו ממני, וכמה שכולם מנסים לנחם בעובדה שכל הבדיקות תקינות ו"אין שום דבר מסכן חיים", אני רק חושבת על אילו מן חיים אלה אם הכאב לא מרפה?

אשמח לשמוע תובנות מכם, אם מישהו חווה משהו דומה, דרכים נוספות לטיפול, רעיונות נוספים, או סתם הזדהות. הכל יתקבל בברכה.

תודה שקראתם עד כאן.
דורין

שלום,
אני סובל מבעיות גב כבר תקופה ארוכה. לאחרונה התחלתי להתעניין במכשירים לטיפול בכאבים.
אחרי שבחנתי את בי קיור לייזר וראיתי שהוא עובד רק על לייזר רך, הבנתי שהוא לא באמת יכול לעזור לכאבים פנימיים. ואין לו FDA
נשאר לי הנדי קיור וסוליו אלפא קיור פלוס.
אני מצרף קישור להשוואה שעשו בין המכשירים.
ראיתי שסוליו אלפא קיור פלוס הוא היחיד שמשתמש גם בגלי רדיו ולכן נראה לי מקצועי יותר.
אשמח לתגובות של כאלה שניסו את שני המכשירים, ולא לנציגי מכירות של אחת החברות - בבקשה!!!
תודה

היי,

רציתי לשתף אתכם בבעיה שהדירה שינה מעיני במשך שנתיים רצופות ושסוף כל סוף, מסתמן לה פתרון. זה החל יום אחד לפני כשנתיים, עם כאב כמעט קבוע שצץ מתחת לחזה ימין בצלעות וסרב להרפות. זה לא מסוג הכאבים שגורמים לך לצרוח, אלא מין כאב בעצימות בינונית שמרגיש כאילו מישהו לופת לך את הבטן ומושך אותך כלפי מטה. עברתי את כל הבדיקות האפשריות והכל נראה על פניו תקין. הרופאים אמרו לי לתת לזה זמן ושזה עובר לבד. כעבור כחצי שנה, לא רק שהכאב לא דעך, אלא גם התווספו לו תופעות כמו צרבות, שלשוליםעצירות לסירוגין, קשיי בליעה ותחושת הלפיתה בבטן החריפה. ניסיתי כל מה שרק אפשר להעלות על הדעת כמו בדיקות לגב, אולטרא-סאונד בטן לאיתור אבני מרה וצילומי חזה. פשוט לא הבנתי מאיפה זה בא לי ולמה. כתוצאה מהחרדה שהתלוותה לכאב הזה, הפסקתי להתאמן בחדר הכושר תוך המנעות מהרמת משאות כבדים (כי אז הכאב החמיר) , התחלתי בדיאטה (כדי להימנע מהצרבות הקשות) ועברתי להליכות. שנה אחרי ההתפרצות, וכלום לא זז. הכאב שם. מהיקיצה בבוקר ועד לחזרה למיטה בלילה. במהלך השנה הזו, הבנתי שאני לא ממש סובל ממשהו סופני חלילה או ממחלה קשה, אלא מכאב שהוגדר נכון לאותו זמן כרוני ומתמשך והרופאים (שממש לא ששו לשתף איתי פעולה וראו בי מטרד) הגדירו אותו כ"מעי רגיז", אולי כדי שאפסיק כבר להטריד אותם. חלפה עוד חצי שנה ולסימפטומים הקיימים הצטרפה נפיחות בבטן עד כדי חוסר פרופורציה ותחושה של לחץ תמידי. כאן, כבר היתי בטוח שמדובר בכאב שמקורו במערכת העיכול (עד אז, לא ממש היתי בטוח) והחשוד העיקרי שלי נהיה המעי, על אף שכאב מתחת לצלעות לא ממש מאפיין בעיית מעיים.
לפני כמה חודשים, חלה התפתחות דרמטית במהלך חופשה בשוויץ. החלטתי לגשת לרופא מקומי והיבדק אצלו. לאחר בדיקה שיטחית מאוד שלו, הוא טען שמדובר בדלקת במעי. מאחר והמעי דלוק ונפוח, הוא לוחץ על כל האיברים שמסביבו בינהם הקיבה, כיס המרה והכבד ומכאן תחושת הלפיתה. הוא התפלא מאוד שהרופאים לא הצליחו לאבחן את זה עד כה ורשם לי כדורים שפעולתם דומה מאוד לזה של "קלבטן" למשך 5 ימים וייעץ לי לקחת פרוביוטקה 25 שמכילה 25 מיליארד חיידקים לגלולה. כבר אחרי 5 ימים, התחלתי לחוש הקלה בסימפטומים והיום, כמה חודשים אחרי בהם נטלתי את הפרוביוטיקה, הפסיקו הצרבות ותחושת הלפיתה ירדה בעוצמתה עד כדי 10%.
אני כמובן ממשיך את טיפול הפרוביוטיקה ומשלב פעילות גופנית ודיאטה, אבל אחרי תקופה ארוכה, סוף סוף מצליח לאכול דברים שעד כה שרפו לי את הקיבה מרוב צרבות. אני מפרסם את הפוסט הזה לטובת כל אלה שאולי סובלים מבעייה דומה ומקווה שאולי טיפול כמו שלי יעזור לכם ויוציא אתכם מהצרה הצרורה הזו.

רק בריאות לכולם ושלא תדעו עוד דווי.

לפני מספר ימים גיליתי שאני חולה במחלה כרונית שבעברית נקראת שלפוחית כאובה ואכן אני מאוד סובלת כבר חודשיים וחצי מכאבים בבטן התחתונה ובשלפוחית, כאבים שלא מרפים תרופות נגד כאבים לא עוזרות המחלה היא כרונית ועצבית ופוגעת באיכות חיים אודה לכל מי שיכול לעזור לי לדעת יותר על המחלה ודרכי ההתמודדות איתה ובעיקר עם הכאבים הבלתי פוסקים המון תודה..

שלום, אני בת 32. כחודש סובלת מירידה בחוש הטעם. בנוסף, לפני שבוע וחצי התחלתי להרגיש צריבה בלשון בעיקר בצד שמאל של הלשון כמו אחרי כוויה ממשהו חם הוא כאילו שפשפוף חזק . לפעמים כאילו הרגשה של כוויה, לפעמים ממש שורף ולפעמים הרגשה של קרירות כזו בפה כמו אחרי שמצחצחים שיניים, הרגשה של רעננות. ההרגשה כבר קיימת שבועיים וזו הרגשה לא נעימה, כמו כן עדיין ישנה ירידה בחוש הטעם. בנוסף, אחרי סיום הארוחה לא נשאר לי טעם של אוכל בפה הרגשה של רעננות, כבר הרבה זמן אני לא מרגישה מה שנקרא טעם מגעיל בפה פשוט אין טעם רק שורף.כמו כן אם אני אוכלת מאכלים פיקנטים ( לא חריפים) אני מרגישה ממש שורף בלשון ובפה כאילו אכלתי משהו חריף. אם אני אוכלת ארטיק או גלידה גם מתחילה שריפה חזקה בלשון.הייתי אצל רופאת המשפחה שלא מצאה משהו מיוחד על הלשון. קצת חספוס בלשון, נתנה לי משחת דקטרין שלאחר 3 ימים לא היה שיפור. גם רופא אאג לא מצא כלום והפנה אותי לרופא פה ולסת. ההרגשה של הצריבה לפעמים מופיעה בכל הפה. התופעה מאוד מלחיצה אותי ואני נכנסת לחרדות בגלל זה. כל היום אני מרגישה תחושה של שריפה בפה בעוצמות שונות לפעמים הרגשת צריבה נקודתית בלשון יותר בצד שמאל, לפעמים במרכז הלשון, לפעמים כל הפה שורף, לפעמים הרגשת קרירות בפה. ממה הדבר יכול לנבוע? אני ממש בחרדות שחס וחלילה יש לי גידול במוח. האם זה יכול להעיד על גידול בגזע המוח חס וחלילה? התור שלי לנוירולוג רק בעוד שבועיים וחצי ואני ממש בחרדה לא מצליחה לתפקד ויש לי תינוק קטן בבית.

שלום לכולם.

לפני כחמש שנים עברתי לחץ נפשי ממושך שגרם לכאבי ראש. ככל שגורם הלחץ נשאר, כאבי הראש הלכו והתחזקו. הם מנעו ממני את היכולת לחשוב, לדמיין, להרגיש וליצור. ההרגשה הייתה כאילו כל הראש הוא קובייה אחת גדולה.

ברגע שהגורם הנפשי נוטרל, ההחמרה בכאבי הראש הפסיקה. לאט לאט (ממש לאט) ההרגשה הייתה שזה משתחרר.

מאז, עברו 4 שנים. הכאבים עדיין מתרפאים ועדיין יש קושי בחשיבה ובדימיון. לאחר הבדיקות בגוגל, הבנתי שככל הנראה מדובר בכאב ראש תעוקתי (tension headache) שנגרם כתוצאה משרירים תפוסים בגב, בעורף, בגולגולת ובפנים. היום שהראש אינו בלוק אחד, אני יכול להרגיש כל אחד מן השרירים ולראות כמה הוא תפוס.

ניסיתי טיפולים קונבנציונאליים (רנטגן צוואר, CT ראש, אלטרול) אך כמובן שזה מקסימום עמעם את הכאב. הלכתי גם למטפלים א-קונבנציואליים - מדקרים, תזונאים, מעסים וכירופרקטיים. אף אחד מהם לא זרז את שחרור השרירים.

המצב הזה של כאבים שלא מפסיקים, של הרגשה שהנה אוטוטו השריר הזה משתחרר והכול נגמר, היא קשה. אך יותר קשה הוא הניתוק מן החיים. הקושי בחשיבה ובדימיון החזיר אותי שנים אחורה. לפני כאבי הראש הייתי במעמד גבוה מאוד יחסית לגילי. והיום, אני משתדל לעבוד כמה שעות ביום ולהסתכל על חצי הכוס המלאה.

אינני חושב שטיפול פסיכולוגי במקרה הזה הוא הפיתרון. הגורם הנפשי (שהיה מעבר למגורים במרכז הארץ) נוטרל ממזמן. אני גם מאמין שהזרקה של חומר מרדים, או כריתה של עצב בעורף אינו פיתרון נכון. חייב להיות פיתרון אחר.

פיתרון שיגש לבעיה עצמה- כלומר, משהו שירפה את השרירים (ניסיתי 2 סוגי עיסוי) ויגרום לזרימת דם תקינה למוח (ובכך יאפשר את החשיבה והדימיון).

אז אם מישהו חווה משהו דומה, או שמע על משהו דומה, שישתף.

אבינר

שלום לכולם,
אני חדשה כאן. חברה המליצה לי על האתר הזה.
רציתי לספר את הסיפור שלי ואשמח לשמוע תגובות מאנשים שחוו דברים דומים.
לפני יותר מ 3 חודשים התחילו לי כאבי גב תחתון. משבוע לשבוע הם רק החמירו יותר.
זה יותר התבטא בכאבים בישבן השמאלי ולאורך כל רגל שמאל עד מפרק הקרסול.
בהתחלה הלכתי לרופאת המשפחה שלי, היא נתנה לי נרות אביטרן (אין לי מושג למה בנרות, אבל לא משנה).
לקחתי אותם - שום דבר לא עזר. הם לא הזיזו לי. כשחזרתי אליה שוב, היא כבר שלחה אותי לאורטופד.
הלכתי לאורטופד, הוא נתן לי ארקוקסיה 120 מ"ג ורוקסט פלוס נגד כאבים.
לקחתי - שום דבר לא עזר. לא הזיז לי כלום. הכאבים אפילו הלכו והתגברו.
אני רוצה לציין שיש לי כל הזמן כאבים, אבל הם מתגברים בישיבה. במיוחד בישיבה באוטו.
באיזה שהוא יום שהכאבים היו ממש חזקים, הלכתי למוקד ושם נתנו לי זריקת אביטרן בישבן.
חזרתי אל האורטופד (הוא עדיין לא נתן לי לעשות סיטי או אם אר איי), אמרתי לו שכלום לא משפיע עלי.
הוא נתן לי שוב ארקוקסיה - הפעם 90 מ"ג וגם לעשות 5 זריקות אביטרן (כל יום זריקה, או יום כן ויום לא) אצל האחיות בקופ"ח.
וגם החליף לי את התרופות נגד כאבים לטרגין 10.
התחלתי לעשות את הזריקות, הם עזרו לי ב 5-6 שעות שלאחר הזריקה. אח"כ הכאבים כמובן חזרו.
לא עשיתי את כל הזריקות כי פחדתי. הזהירו אותי שזה עושה לא טוב לגוף.
כמובן שגם הארקוקסיה והטרגין 10 בקושי בקושי עזרו.
חזרתי שוב אל האורטופד. הפעם הוא נתן לי טרגין 20 ושלח אותי סוף סוף לסיטי.
בסיטי התגלה שיש לי בלט דיסק פוראמינאלי שמאל עם לחץ. (יש למישהו מושג מה זה פוראמינאלי?)
בלט דיסק מרכזי קל L4-5 L5-S1.
שאלה - מה זה בלט? האם זה סוג של פריצת דיסק?
בקיצור - הוא הפנה אותי למרפאת כאב שיעשו לי זריקת אפידורל בגב.
שכחתי לציין גם שאני עושה פיזאוטרפיה ודיקור - בנתיים בלי שום שיפור במצבי.
הוא הפנה אותי גם לחבר שלו אורטופד מומחה לעמוד שידרה.
הלכתי למומחה, המומחה לא אמר לי שום דבר חדש.
מאוד קיוויתי שאולי יפנה אותי למיון ושם יעשו לי כבר את הזריקה כי התור הכי קרוב למרפאת כאב זה רק באוקטובר. כן. באוקטובר!
איך הם מצפים שאחזיק מעמד כך עד אוקטובר?
המומחה לעמוד שידרה הצליח לזרז לי את התור ל 7.7. שזה גם מאוד רחוק מבחינתי.
וזה לא תור מסודר. אני לא רשומה שם לטיפול באותו יום. זה שמזריק את הזריקות האלה אמר לאורטופד המומחה
שאבוא באותו יום, שהוא יעבוד שם באותו יום, והוא יקבל אותי.
זה לא נראה לי כל כך ככה. אני יכולה לבוא לשם, להפסיד יום עבודה, ובסוף אף אחד לא יסתכל עלי כי אין לי תור מסודר,
וזה שעושה את הזריקות יכול לשכוח בכלל שלפני 3 שבועות דיבר איתו אותו מומחה והרופא אמר לו שאגיע.
אני לא יודעת מה לעשות.
אתם חושבים שאם אגיע למיון יעשו לי בבית החולים עוד באותו יום או יום למחרת את הזריקה הזו?
אני חוששת שאגיע לשם ומקסימום יתנו לי שוב זריקה בישבן וישלחו אותי להמשך טיפול בקופת חולים.
אשמח לשמוע את דעתכם.
רינת