חוקרים מתחום הפסיכולוגיה החליטו לבדוק האם כואב לנו יותר כשאנו יודעים שהכאב מגיע בזדון בהשוואה לאותו כאב כשאנו יודעים שהוא מגיע בלי כוונה. המחקר כלל 48 משתתפים שצוותו לצמדים, בכל צוות היה אחד שיכול היה לתת לשני שוק חשמלי (כאב מכוון) או להשמיע לו צליל כלשהו, הצליל גרם גם הוא לשוק חשמלי באותה עוצמה מבלי שהנותן אותו ידע זאת (כאב לא מכווון). על ידי צג מחשב, המשתתפים שקיבלו את השוק ראו אם הוא היה מכוון או לא וגם מתי השוק עומד להגיע כדי שלא יופתעו.
התוצאות הראו כי את הכאב המכוון דרגו המשתתפים כחזק יותר מאשר את הכאב הלא מכוון למרות ששניהם היו באותה עוצמה בדיוק. בנוסף, במצבים של כאב לא מכוון המשתתפים הסתגלו לכאב, הם דירגו אותו כהולך ופוחת בכל פעם ובמצבים של כאב מכוון המשתתפים המשיכו להרגיש את מלוא רמת הכאב בכל פעם מחדש.
החוקרים הציעו כי ייתכן שאנו מתייחסים שונה לכאב מכוון מפני שאנו מאמינים שהוא עלול לחזור ולכן נשים לב אליו ונרצה לעצור אותו, לעומת כאב שנעשה בלי כוונה, שלו יש סיכוי טוב יותר להיות חד-פעמי כך שאין לנו סיבה לדאוג. המסקנה היא כי הגוף והמוח שלנו מגבירים את עוצמת הכאב כשאנו מרגישים כי הוא עלול לאיים על ההישרדות שלנו.
ניתן להשתמש במסקנות המחקר כדי להבין מדוע אנשים סובלים כל כך מעינויים, כמו כן ניתן להשתמש גם במודל הכאב הלא מכוון על מנת להבין למה אנשים נשארים במערכות יחסים בהן השותף שלהם פוגע בהם גופנית, הם מסתגלים לכאב שהוא "כביכול" לא מכוון מבחינתם.
Psychol Sci. 2008, 19(12), 1260-1262