טראומה מטרור ומלחמה
מנהלי קהילה
ילדים שחשופים בבית לחוויות מאירועי טרור – בסיכון ל-PTSD
מחקר ישראלי שבחן את תגובותיהם של ילדים קטנים מיישובי עוטף עזה לירי טילים מצביע על קשר בין האווירה בבית והסיכון לפתח פוסט טראומה
חשיפה לאירועי טרור ומלחמות הוכחה בעבודות רבות כגורם המשפיע על בריאותם הנפשית של ילדים. עבודות הראו כי ילדים שנחשפו לטראומה עלולים לפתח קשת רחבה של התנהגויות שליליות, החל מכעס ואגרסיביות, דרך חוסר אונים וקושי במתן אמון באחרים ועד לחרדות – ובייחוד חרשת נטישה, התקפי בכי ועוררות יתר.
מחקרים שונים בחנו את השפעתה של האווירה הסובבת את הילד על תחושות של חרדה, וכן על הסיכון לפתח הפרעת פוסט טראומה (PTSD) בימים של אירועי טרור ולחימה. מחקר ישראלי חדש מגלה כי לאווירה בבית יש תפקיד חשוב בסיכון לפתח פוסט טראומה שעלולה להתקבע למשך שנים.
המחקר בוצע במסגרת מרכז "חוסן" ע"ש כהן-האריס, העוסק בפיתוח חוסן אזרחי במצבי טראומה, בשיתוף חוקרים מהמחלקה לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה, המרכז הקהילתי לבריאות הנפש ע"ש בריל של קופת חולים כללית, המחלקה לפסיכולוגיה והפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב וכן המרכז לחקר הילד באוניברסיטת ייל בקונטיקט שבארה"ב. במסגרת המחקר רואיינו אימהות של 122 ילדים בגילי הגן, בגילי 3 עד 6 (50% מתוכם בנים) מ-10 גני ילדים ביישובים הסמוכים לרצועת עזה (יישובי "עוטף עזה") שנחשפו לירי טילים מסיבי במבצע "עופרת יצוקה" בדצמבר 2008-ינואר 2009, מבצע שכלל כניסה קרקעית לרצועת עזה. הילדים כולם נחשפו לירי טילים לתקופה ממושכת, הן לפני המבצע וכן אחריו, לרבות במבצע "צוק איתן" בקיץ 2014 שהשלכותיו אינן נבחנות בעבודה זו.
המחקר בחן את השפעות ירי הטילים שלושה חודשים לאחר "עופרת יצוקה", במטרה לאמוד את התנאים להופעת תסמיני הפרעת פוסט טראומה בקרב הילדים, כפי שאלו מוגדרים בספר האבחנות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי (ה-DSM).
אגרסיביות וחרדת נטישה
על פי ההגדרה השמרנית והמצומצמת לפוסט טראומה, המבוססת על תסמינים שנקבעו במהדורה הרביעית של ספר האבחנות ה-DSM משנת 1994, 4.1% מהילדים אובחנו עם פוסט טראומה, לפי מסרפ תסמינים מרכזיים: חוויה מחדש של האירוע הטראומטי (Intrusive recollection) עליה דיווחו 72.9% מהאימהות לילדים; הימנעות (avoidance) עליה דיווחו 4.1% מהאימהות לילדים; ועוררות יתר עליה דיווחו 36.1% מהאימהות לילדים.
עם זאת, שיעור הילדים שניתן היה לאבחן עם פוסט טראומה גדל פי 3.4 והגיע ל-13.9% מהילדים על פי ההגדרות החדשות של פוסט טראומה הלקוחות מהמהדורה החמישית והעדכנית של ספר האבחנות ה-DSM משנת 2013. ההגדרות החדשות כוללות תסמינים נוספים, ובעיקר חרדות חדשות, חרדת נטישה חדשה והתנהגות אגרסיבית שהחלה להופיע לאחר החשיפה לאירוע הטראומטי – תסמינים עליהם דיווחו 50% מהאימהות לילדים שהשתתפו במחקר.
על רקע השוני הגדול בשיעורי פוסט טראומה בהסתמך על שני ספרי האבחנה, החוקרים קוראים להגדרות יותר חד משמעיות ורגישות בנוגע לפוסט טראומה בקרב ילדים.
בבחינת השפעות שונות על תסמיני פוסט טראומה, ככל שנחשף הילד ליותר אירועים של נפילות טילים בסמוך אליו, כך חומרת תסמיני הפוסט טראומה שפיתח התעצמה. עם זאת, לאירועי חיים מלחיצים בעבר – לרבות אובדן של אדם קרוב, חשיפה לאלימות או אשפוז בעבר, לא הייתה השפעה משמעותית על תסמיני פוסט טראומה.
בהמשך נמצא כי ילדים שנחשפו בביתם לתיאורים קשים של אירועי טרור היו בסיכון מוגבר לפוסט טראומה, כפי שבאה לידי ביטוי בדיווח של האימהות. כמו כן לילדים אלו הביעו האימהות דאגה גדולה יותר באשר לתפקודם.
כמו כן, ילדים שנחשפו לתגובות רגשיות משמעותיות לאירועי הטראומה בסביבתם הקרובה, לרבות גילויי בכי וחרדה בקרב אנשים בסביבה, היו אף הם בסיכון מוגבר לפוסט טראומה ולקשיי תפקוד, כפי שעלו בדיווחי האימהות.
ניתוח סטטיסטי מעמיק המנטרל משתנים של גיל ומין העלה כי לחשיפה לירי הטילים המסיבי במהלך "עופרת יצוקה" הייתה השפעה של 32% על חומרתה הכוללת של הפוסט טראומה והשפעה של 19% על ההשפעות על תפקודם של הילדים, כפי שנאמדו בשאלונים ייעודיים.
במחקר השתתפו ד"ר ליאו וולמר, ד"ר דני חמיאל, טלי ורסנו אייסמן, פרפ' מישל סלואן, ניצן מרגלית ופרופ' נתי לאור, וממצאיו מדווחים בגיליון ספטמבר 2015 של כתב העת Journal of Traumatic Stress.
יכולות התמודדות וחוסן נפשי
החוקרים מציינים כי הממצאים חשובים לבדיקתם של גורמים נוספים שעשויים להפחית את הסיכון לפוסט טראומה ואף למנוע מראש פוסט טראומה, לרבות יכולות התמודדות של הילד וחוסן נפשי, וזאת מאחר ותסמיני פוסט טראומה שהתפתחו בגילי הילדות בסיכון גבוה יותר להתקבע עם השנים בהשוואה לתסמינים שהתפתחו בגילי הבגרות.
ממצאי המחקר משיקים לעבודות נוספות מהשנים האחרונות, ולפיהן חשיפה לאירועי הטרור דרך סיפורים של אנשים קרובים או אמצעי התקשורת מעצימה את חווית הטראומה של ילדים, וקשורה בהתפתחות פוסט טראומה. כך, למשל, מחקר אמריקאי מדצמבר 2013 העלה כי חשיפה ממושכת לסיקור תקשורתי של אירוע טראומטי קהילתי מעלה את הסיכון להפרעת פוסט טראומה באוכלוסייה.
החוקרים מדגישים את הצורך של הורים לילדים לחצוץ בין אירועי הטראומה לבין הילדים (buffering function) כאמצעי מרכזי ברשת ההגנה שיש להעניק לילד. מחקר קודם שבוצע בישראל, ופורסם בנובמבר 2013, הצביע על אימא כגורם מרכזי להתפתחות פוסט טראומה בקרב ילדים עקב ירי טילים.
בהמשך קוראים החוקרים גם לבחון כיצד תגובתם של הילדים לאירועי הטראומה משפיעה מצידה על בריאותם הנפשית של הוריהם, באופן שעלול לייצר מעגל קסמים של תגובות שליליות של ההורים והילדים שמשפיעים אחד על השני ומעצימים את המצוקה הנפשית.