כאב
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
ילדים מחקים את האופן בו הוריהם מתמודדים עם כאב
חוקרים מצאו קשר בין התגובות לכאב שמבטאים הורים לבין האופן בו ילדיהם, גם כשבגרו, מתמודדים עם כאב
חוקרים מצאו קשר בין "הגזמה הורית" שבאה לידי ביטוי בתגובת ההורים לכאב, לבין האופן שבו ילדיהם חווים, מתארים, מדרגים ומתמודדים עם תופעת הכאב. כך עולה ממאמר שפורסם בכתב העת International Journal of Behavioral Medicine.
החוקרים מבית החולים האוניברסיטאי Split בקרואטיה שיערו שלהגזמה ("קטסטרופיזציה") של הורים כתגובה לכאב תהיה השלכה ישירה על הדרך בה ילדיהם יחוו ויגיבו לתופעת הכאב בהתבגרותם.
קבוצת המחקר כללה 285 נבדקים: 100 מטופלים במסגרות טיפול לכאב כרוני, 85 הורים ו- 100 ילדים בוגרים מ- 100 משפחות.
רמת ההגזמה של ביטויי הכאב נבדקה באמצעות סקלת ביטויי כאב, ועוצמת הכאב עצמו נמדדה באמצעות סרגל כאב מספרי (נומרי).
ממצאי המחקר תומכים בקיום קשר חיובי בין סגנון ביטויי הכאב של ההורים לבין זה של ילדיהם הבוגרים. ביטויי התנהגות הוריים "מוגזמים " בתגובה לכאב, הסבירו כ- 20 אחוז מהשונות של ביטויי כאב "מוגזמים" בקרב ילדיהם הבוגרים. יתכן, כי למשפחות יש סגנון התנהגות קוגניטיבי ייחודי בהקשר לתופעת הכאב, הקשור לאופן שבו הילד מגיב לחוויה זו.
מודל התמודדות קהילתי (Communal coping model) מאיר נקודת מבט שונה על דרך ההתמודדות עם תופעת הכאב. לפיו, התמודדות עם הכאב הינה תוצר של תכונות אישיות וחלק מסגנון התמודדות רחב יותר, המשקף אלמנטים תקשורתיים בהקשר לתופעת הכאב במסגרת משפחתית קרובה. הגזמה בביטויי הכאב מלווה במצבי לחץ ונכות תפקודית. אנשים המאופיינים בקטסטרופיזציה, מביעים את מצוקתם באופן גלוי, תוך חיפוש מקסימאלי של סיוע ותמיכה חברתית. כל זאת, מתוך תחושה של איום וחוסר אונים. ההשערה היא שתופעה זו, הינה פועל יוצא של למידה מהאחר.
בסקירת ספרות נמצאו עבודות שהתמקדו בהשפעה ההורית על תגובת ילדים לכאב כמו:
ילדים שתגובתם לגירוי כאב הייתה מתונה נטו להעצים את ביטויי הכאב לאחר אינטראקציה עם ההורים הקשורה לכאב וכאשר נמסר להם שההורה צופה בהם.
לדיווח הורה אודות סגנון התמודדותו עם הכאב נמצא קשר עם דיווח מתבגרים על רמת הנכות פיסית, הגזמה בביטויי הכאב, דיכאון ואיכות חיים.
בקרב ילדים הסובלים ממחלת שגרון כרונית נמצא קשר בין דירוג גבוה של עוצמת הכאב וריבוי אתרי כאב לבין תלונות כאב של הוריהם ובמשפחתם המורחבת.
המסקנות מהמחקר החדש ומהעבודות האחרות, הן כי על הטיפול בכאב לכלול הערכה כוללנית של אירועי כאב במסגרת המשפחה, וכי קיים צורך להדריך הורים- במיוחד אלה שסובלים כיום או בעלי עבר של אירועי כאב- כיצד ניתן לסייע לילד להתמודד עם כאב.
אפרת_זיו
וכפי שעושים בד"כ את הטעויות על הילד הראשון, עם הילד השנ כבר למדתי להצניע את מכאוביי וקיטוריי.
השיקוף הוא ממש 1:1. הראשון , הבכור, נוטה לדאוג לעצמו יותר, לקחת "קשה" כל דבר, לתת פורקן לכל מכאוב (ולחפש פלסטרים) והשני - נופל וקם, כאילו כלום וממשיך בחיוך ואנרגיות קדימה.