מתקפת הטרור הקשה ב-7 באוקטובר 2023 ומלחמת "חרבות ברזל" שפרצה בעקבותיה בשבע חזיתות נותנות בשנה וחצי האחרונות אותותיהן בנזקים נפשיים נרחבים בחברה הישראלית.

בין השאר, דו"ח מבקר המדינה מצא על סמך סקר שנערך לפני כשנה (אפריל 2024) כי בעקבות המלחמה פיתחו רבים מתושבי ישראל תסמיני מצוקה נפשית: בקרב גברים, כשליש (31%) מתמודדים עם תסמין אחד לפחות של פגיעה נפשית, 30% עם תסמיני פוסט טראומה, 25% עם תסמיני דיכאון ו-16% עם תסמיני חרדה; ואצל נשים קרוב למחצית (44%) עם תסמין אחד לפחות, 39% עם פוסט טראומה, 38% עם דיכאון ו-26% עם חרדה. היקף הפגיעה הנפשית נבדק בעיקר אצל מבוגרים ופחות בקרב ילדים – המהווים קבוצת סיכון לפגיעות נפשיות כתוצאה מחשיפה לטראומה.

עתה מצאו חוקרים ישראלים כי החשיפה למלחמה בישראל, שמלווה בחיים תחת לחץ טראומטי מתמשך – מהווים כר פורה להתפתחות פוסט טראומה אצל הילדים תושבי המדינה, כשהסיכון לכך גבוה בעיקר בהשפעת תסמיני פוסט טראומה של האימהות.

תלות נפשית

פוסט טראומה (PTSD) היא תגובת דחק מתמשכת וכרונית בתגובה לאירוע טראומטי, שמלווה בפגיעה משמעותית ביכולות תפקודיות ובאיכות החיים. התסמינים עשויים לכלול חוויות חוזרות של זיכרון מהאירוע הטראומטי במהלך היום ובחלומות בלילה; פעולות שמאופיינות בהימנעות מחשיפה למקומות, אנשים ומצבים מסוימים שמעוררים זיכרונות מהאירוע הטראומטי; הפרעות קוגניטיביות; עוררות מוגברת והפרעות שינה; וכן פגיעה תפקודית שעשויה להיות משמעותית ביכולת התפקוד בעבודה, בחברה ובבית. התסמינים לרוב מתפתחים בשלושת החודשים שלאחר החשיפה לאירוע הטראומטי, ולעתים גם בחלוף זמן רב יותר. בהגדרתה הרפואית העדכנית, פוסט טראומה מאובחנת כשהתסמינים נמשכים מעל לחודש, וכשהם חמורים דיים כדי לפגוע באורח החיים התקין.

פוסט טראומה עשויה להתפתח גם כתוצאה מחשיפה עקיפה לאירועים טראומטיים – דרך קרובי משפחה ומכרים שחוו טראומה או בקרב צוותי חילוץ והצלה שנחשפים לנפגעי טראומה בעבודתם. יש גם חוקרים הטוענים כי פוסט טראומה עשויה להתפתח גם בעקבות צפייה באירועים טראומטיים בכלי התקשורת. בשנים האחרונות מפותחים כלים בניסיון למנוע התפתחות והתקבעות פוסט טראומה לאחר חשיפה לאירועים טראומטיים.

החוקרים ממרכז חוסן ע"ש כהן-האריס, בשיתוף חוקרים מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת אריאל, הפקולטה למדעי הרפואה והבריאות באוניברסיטת תל אביב והמרכז לחקר הילד באוניברסיטת ייל, ביקשו לבחון את הקשר בין חשיפה למלחמה ותסמיני פוסט טראומה אצל אימהות לבין העברת התסמינים לילדים בקבוצות גיל שונות.

במחקר נכללו 220 תאים משפחתיים של ילדים בגילי 3 עד 12 והוריהם, אשר חיפשו תמיכה נפשית בערבות אירועי ה-7 באוקטובר. הנבדקים עברו ההערכות נפשיות ומילאו שאלונים. המדגם כלל 100 ילדים בגיל הגן – 55 בנים ו-45 בנות, וכן 120 בגיל בית הספר – 43 בנים ו-77 בנות. כל הילדים נחשפו לטראומות בדרגת חומרה מסוימת. כל הילדים נחשפו לאזעקות המתריעות מפני טילים – הנכללות אף הן אצל חוקרים רבים כטראומה שמשפיעה בשנה וחצי האחרונות על כלל תושבי ישראל; וכשליש מהילדים נחשפו לפגיעות טילים בביתם או בסמוך למקום מגוריהם.

כרבע (24%) מהילדים בגין הגן וקרוב לחמישית (16.7%) מהילדים בגיל בית הספר היו חשופים באופן ישיר לפחות לאיום חמור אחד ב-7 באוקטובר, ובין השאר לחשיפה לקולות ירי מחבלים, שהייה בחדר ביטחון/ ממ"ד במשך יותר מ-24 שעות ו/או חשיפה לנזק חמור לרכוש כתוצאה מהמלחמה. מעל לעשירית מהילדים נחשפו לסרטונים קשים במדיה על אירועי ה-7 באוקטובר.

מבין הנבדקים שנכללו במדגם, רוב (69%) הילדים בגילי הגן ומחצית (49.2%) מהילדים בגילי בית הספר הציגו תסמיני פוסט טראומה, וכך גם שליש (32.4%) מהאימהות.

נמצא כי תסמיני פוסט טראומה אצל האם השפיעו על סיכון מוגבר לפוסט טראומה אצל ילדים בגיל הגן, ואילו חומרת החשיפה לטראומות ב-7 באוקטובר השפיעה על עלייה בסיכון לתסמיני פוסט טראומה אצל ילדים בגיל בית הספר. הממצאים מתיישבים עם תיאוריות שמדגישות את חשיבות מצב הבריאות הנפשי של אימהות עבור ילדיהן בעיקר בגילי הגן – כאשר ה"תלות" הנפשית של ילדים בהוריהם וספציפית באימהותיהן הולכת ודועכת בהמשך בגילי בית הספר.

במחקר השתתפו ד"ר לילך רחמים, ד"ר רועי אלוני, הילה מועלם-טיילור, אוריאנה גליקמן, אסף גודמן ופרופ' נתנאל לאור. המחקר נתמך על ידי אוניברסיטת אריאל, וממצאיו מדווחים בגיליון אפריל 2025 של כתב העת Research on Child and Adolescent Psychopathology.

תוכניות התערבות

על בסיס הממצאים, החוקרים קוראים לפיתוח תוכניות התערבות המיועדות לילדים עם סיכון לפוסט טראומה לאחר חשיפה לאירועים טראומטיים כמו אירועי טרור ולחימה – תוכניות שעשויות לסייע במניעת התקבעות פוסט טראומה מתמשכת.

ממצאי המחקר מעלים למודעות תוכניות למניעת פוסט טראומה שפותחו בשנים האחרונות, המיושמות כיום בין השאר גם על חיילים שנחשפים לאירועי טראומה בשדה הקרב. השיטות המבוססות ביותר מחקרית הן כיום התערבויות באמצעות טיפולים נפשיים שנעשים במהירות לאחר חשיפה לטראומה. בארץ פותח לטובת כוחות הביטחון וצה"ל מודל מג"ן לעזרה ראשונית בשדה הקרב לצורך התערבות ראשונית ב-48 השעות שלאחר החשיפה לטראומה. מודל זה תורגם בהמשך גם לאזרחות לצורך התערבות ראשונית למניעת פוסט טראומה – תחת השם מעש"ה, ואומץ על ידי משרד הבריאות. המודל מחדד את הצורך ביצירת מחויבות בקרב נפגע החרדה לאחר האירוע הטראומטי, עידוד הנפגע לפעילות, עידוד הפעלת מחשבות שכליות אצל הנפגע במקום העצמת רגשות והבנייה מהירה של רצף האירועים תוך הדגשת סיום האירוע הטראומטי.

בספרות הרפואית מתועדים לאחרונה גם ניסיונות לפיתוח תוכניות למניעת התקבעות פוסט טראומה אצל ילדים. גם תוכניות אלה מדגישות את הצורך בהתערבות מהירה ביותר לאחר חשיפה לאירוע הטראומה – כדי לבסס חוסן נפשי ולמנוע התקבעות של תסמיני פוסט טראומה. בין השאר, מספר גופים הציעו תוכניות ל"עזרה ראשונה נפשית" לילדים הממוקדת בהפעלת פעולות קוגניטיביות אצל הילדים למניעת התקבעות תסמיני פוסט טראומה. אחת השיטות הטיפוליות המבוססת מחקר הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד טראומה (TF-CBT) המיועד לילדים, בני נוער ומשפחות, המבוסס על תהליכים קוגניטיביים, הבניית נרטיב האירוע הטראומטי, מתן תמיכה נפשית ופיתוח שיטות הרגעות ומיומנויות הוריות.   

בקהילה הרפואית והמדעית יש גם ניסיונות לזהות תרופות שיוכלו לשמש למניעת פוסט טראומה, אולם עד כה לא נמצאה "גלולת הפלא" למטרה זו. הראיות המעודדות ביותר מתייחסות להצלחתו של טיפול ראשוני מוגבל באמצעות סטרואידים (פרדניזון), אולם העבודות בתחום עדיין מוגדרות ראשוניות.

Research on Child and Adolescent Psychopathology, doi: 10.1007/s10802-025-01321-1