רבים מחולי הלב חוששים לקיים יחסי מין, במיוחד לאחר התקף לב, צנתור או ניתוח מעקפים. בין השאר, קיים חשש שההתרגשות והמאמץ הגופני עלולים להוביל להתקף לב ואולי אף לדום לב.

מעבר לחששות מכאבים או מהתקף לב חוזר, יש חולי לב שנמנעים מקיום יחסי מין בשל ירידה בתשוקה המינית, פגיעה בתפקוד המיני, תחושת תשישות גופנית או נפשית או בגלל דיכאון או חרדה.

למרות חשיבותם של יחסי מין לחזרה לחיים בריאים אחרי אבחון במחלת לב, הנושא לרוב אינו מדובר בהרחבה במרפאות, אם בכלל, ורבים מחולי הלב נותרים עם חששות, למרות שעבור רובם יחסי מין אינם מסוכנים.

מחקרים עדכניים מורים כי לחולי לב יציבים פעילות מינית נחשבת לבטוחה, כל עוד הם עוברים בדיקת מאמץ (ארגומטריה) בהצלחה ואינם סובלים מתעוקת חזה או תסמינים של אי ספיקת לב.

באיגוד רופאי הלב האמריקאי (AHA) הוקמה ועדת מומחים שסקרה דיווחים ומחקרים עדכניים בנושא מהספרות הרפואית, וניסחה קווים מנחים בנושא יחסי מין המיועדים לחולי הלב ולבני ובנות הזוג. במדריך זה, בהתאם להנחיות האיגוד שפורסמו בפברואר 2012 בכתב העת Circulation והמלצות מומחים בתחום, נענה על השאלות הבאות:

האם יחסי מין עלולים לפגוע בלב?

באופן כללי פעילות מינית בדרך כלל אינה כרוכה במאמץ גופני עוצמתי או התרגשות קיצונית העלולים לסכן חולי לב יציבים. לפי עבודות, פעילות מינית עם פרטנר קבוע לרוב כרוכה בפעילות גופנית בעצימות מתונה -בינונית, שנאמדת ב-3 עד 5 יחידות METs, עוצמה שמשתווה לטיפוס של שתי קומות במדרגות או להליכה נמרצת לזמן קצר.

ככלל, גברים ונשים מציגים קצב לב ולחץ דם דומים בעת עוררות מינית. לפי מחקרים, אצל גברים ונשים כאחד, "המשחק המקדים" של יחסי מין לרוב מלווה בעלייה קלה בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי ובעלייה קלה בקצב הלב, כשהעלייה המשמעותית ביותר מתרחשת במשך 15-10 השניות שמלוות את ההגעה לאורגזמה, ובהמשך מתרחשת חזרה מהירה של לחץ הדם וקצב הלב לערכים תקינים מיד לאחר מכן.

קצב הלב ביחסי מין במקרים חריגים ביותר מגיע לערכים לא תקינים, מעל לקצב של 130 פעימות בדקה (bpm) ולחץ הדם הסיסטולי במקרים נדירים עולה מעל 170 מ"מ כספית.

באיגוד הלב האמריקאי מציינים כי יתכן ומאחר והשפעות יחסי המין נבחנו במחקרים בעיקר על גברים נשואים צעירים – עשויים להיות שינויים מסוימים בערכים בקרב נשים וגברים בגילים מבוגרים יותר שמצויים בכושר גופני נמוך יותר.

כיום הוכח כי אנשים ובכללם חולי לב יציבים שמסוגלים לבצע פעילות גופנית עם דרגת מאמץ של 3 עד 5 יחידות METs ללא איסכמיה כפי שנמדדת בבדיקת מאמץ (אגרומטריה) – כלומר ללא שינויים דרמטיים באספקת הדם על רקע עלייה בלחץ הדם או בקצב הלב, וללא תסמינים של אי ספיקת לב – לרוב יכולים לקיים סקס באופן בטוח.

עם זאת, בחלק מהמקרים, ובעיקר כשמדובר במגע מיני סוער, יחסי מין עשויים להוביל לתסמינים לבביים גם באוכלוסייה הכללית:

תעוקת חזה

אחת התופעות הלבביות שמשויכות ליחסי מין היא "אנגינה קואיטלית" המכונה גם "אנגינת האהבה" (Angina d'Amour).

זוהי תעוקת חזה, בדומה לאנגינה פקטוריס, אשר מתרחשת בדקות או שעות לאחר מגע מיני, ומהווה עד 5% מכלל מקרי תעוקת החזה. מצב זה לרוב מאפיין אנשים שסובלים מתעוקת חזה גם כתוצאה מפעילות גופנית מאומצת, המורגלים לאורח חיים יושבני, לרבות מטופלים שמאובחנים עם אנגינה פקטוריס ו/או טרשת עורקים קשה.

התקף לב

הסיכון להתקף לב במהלך מגע מיני נחשב בספרות הרפואית לנמוך ביותר. לפי מחקרים, פחות מ-1% מהתקפי הלב מתרחשים בעת פעילות מינית, כאשר אורח חיים יושבני ולא פעיל מעלה את הסיכון לתופעה. ככל שמבצעים פעילות מינית בתכיפות גבוהה יותר – כך הסיכון לתופעה יורד, ככל הנראה על רקע שיפור ביכולת הגופנית.

מטה אנליזה שפורסמה במארס 2011 בכתב העת JAMA, אשר כללה ארבעה מחקרים שבהם 50% עד 74% מהנבדקים היו גברים בעיקר בשנות ה-50 וה-60 לחייהם, העלתה כי פעילות מינית מעלה פי 2.7 את הסיכון להתקף לב, בהשוואה למצב של רגיעה, כאשר אנשים שמנהלים אורח חיים יושבני נמצאים בסיכון גבוה פי 3 להתקף לב בעת יחסי מין, ואילו אנשים פעילים גופנית נמצאים בסיכון גבוה ב-20% בלבד להתקף לב במהלך יחסי מין.

יחד עם זאת, מחקרים עד כה לא מצאו כי הסיכון להתקף לב בעת מגע מיני גבוה יותר בקרב אנשים שכבר עברו בעבר התקף לב קודם בנסיבות כלשהן. גם מחקר משבדיה שבחן את הנושא (מחקר SHEEP) שמחצית מהנבדקים בו הינם נשים, אשר פורסם באוקטובר 2001 בכתב העת Heart, העלה כי הסיכון להתקף לב במהלך יחסי מין גבוה יותר בקרב אנשים שמנהלים אורח חיים יושבני (גבוה פי 4.4) ונמוך בקרב אנשים שמבצעים פעילות גופנית באופן סדיר.

למרות נתונים אלה, מאחר ויחסי מין לרוב אינם נמשכים לאורך זמן, ורגעי האורגזמה קצרים  – הרי שבפועל יחסי מין מהווים גורם לפחות מ-1% מכלל התקפי הלב, והסיכון האבסולוטי הנוסף להתקף לב בשעה אחת של יחסי מין בשבוע נמוך ביותר, ומוערך לפי איגוד הלב האמריקאי ב-2 עד 3 נפגעים לכל 10,000 שנות חיים.

הפרעות קצב חדריות ודום לב

הסיכון לתמותה פתאומית על רקע הפרעות קצב לב חדריות במהלך יחסי מין נדיר ביותר. לפי מחקרים שנותחו על ידי איגוד הלב האמריקאי, שמבוססים על נתיחות שלאחר המוות לאנשים שמתו מדום לב פתאומי, 0.6% עד 1.7% מאירועים אלה התרשו במהלך פעילות מינית, כשברוב המכריע של המקרים מדובר בגברים (82% עד 93% אחוז מהמקרים), ולרוב מדובר ביחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין עם פרטנר צעיר יותר בסביבה לא מוכרת ו/או לאחר צריכה עודפת של אוכל ואלכוהול (75% מהמקרים).

מחקרים נוספים לא זיהו נטייה גדולה יותר לדום לב בזמן מגע מיני אצל חולי לב, לרבות אנשים שעברו התקפי לב. מעבר לכך, במחקר שפורסם ביוני 1977 בכתב העת של ההסתדרות הרפואית הקנדית, נמצא כי אצל אנשים שעברו התקף לב, הסיכון לדום לב בעת מגע מיני היה נמוך יותר בהשוואה לדום לב לאחר פעילות גופנית סטנדרטית.

אילו חולי לב יכולים לקיים יחסי מין בבטחה?

ככלל, פעילות מינית נחשבת לבטוחה לאנשים עם מחלות לב וכלי דם אשר בהערכה קלינית נמצא כי הם בסיכון נמוך לסיבוכים קרדיו-וסקולאריים, לרבות התקף לב חוזר או שבץ מוחי.

קבוצה זו כוללת:

• מטופלים עם תעוקת חזה (אנגינה פקטוריס) בדרגת חומרה נמוכה.

• מטופלים עם אי ספיקת לב בדרגה נמוכה (דרגות 1 ו-2 לפי סיווג איגוד הלב של ניו יורק, NYHA). לחולים עם אי ספיקת לב בדרגה חמורה (דרגות 3 ו-4) מומלץ להימנע מפעילות מינית עד להתייצבות מצבם.

• מטופלים עם מחלות קלות של מסתמי הלב. פעילות מינית נחשבת לבטוחה גם לחולים עם מסתם מלאכותי שעברו ניתוח מסתמים בהצלחה. למטופלים עם מחלת מסתמים שמוגדרת בדרגת חומרה קשה – מומלץ להימנע מפעילות מינית עד להתייצבות מצבם.

• מטופלים עם הפרעת קצב מסוג פרפור פרוזדורים וקצב לב חדרי נשלט.

• מטופלים עם קוצבי לב.

• מטופלים עם דפיברילטור אוטומטי מושתל (ICD), למעט מקרים שבהם המטופלים קיבלו שוקים חשמליים באמצעות השתל – עד שהפרעת הקצב מתייצבת ונשלטת.

• מטופלים עם גדילה של חדר שמאל של הלב (קרדיומיופטיה היפוטרופית), למעט חולים שמציגים תסמינים חמורים – אז מומלץ להימנע מפעילות מינית עד להתייצבותם.

• מטופלים ללא תסמינים לאחר התקף לב.

• מטופלים שעברו לאחר התקף הלב צנתור לב מוצלח.

• רוב המטופלים עם מחלת לב מולדת (מומים לבביים מולדים).

• מטופלים שבבדיקת מאמץ (ארגומטריה) מסוגלים להגיע לדרגת מאמץ של 3 עד 5 יחידות METs ללא תסמינים.

באילו מצבים מומלץ לחולי לב להימנע מקיום יחסי מין?

חולים בסיכון

למטופלים עם מחלות לב וכלי דם וסיכון גבוה לאירוע לב חוזר או שבץ מוחי, לחולים עם תסמינים פעילים של אי ספיקת לב ו/או למטופלים שנוהגים לפתח תסמינים בלב על רקע פעילות מינית (למשל דופק מואץ) מומלץ להפסיק פעילות מינית עד להתייצבות מצבם.

יחסי מין לאחר אירוע לב עם צנתור

בעבר היה נהוג להמליץ לחולים לאחר התקף לב להמתין 8-6 שבועות לפני חזרה לפעילות מינית. כיום ההנחיות בנוגע לחזרה לפעילות מינית לאחר אירוע לב עם צנתור אינן אחידות.

ככלל, נהוג כיום להמליץ לחולים שעברו צנתור לאחר אירוע לב ולא התגלתה אצלם סתימה שמחייבת החדרת תומכן – כי ביכולתם לשוב לפעילות מינית תוך ימים ספורים.

במידה ובצנתור אובחנה סתימה בכלי הדם והם עברו פתיחה של כלי דם סתומים באמצעות תומכן (סטנט), במידה ותעוקת החזה נעלמה – הם לרוב יכולים לשוב לפעילות מינית לאחר תקופת החלמה של 3-2 שבועות, בכפוף להיוועצות עם הקרדיולוג המטפל.

למטופלים שעברו צנתור ובו פתיחת כלי דם סתומים מומלץ לעבור בדיקת מאמץ (ארגומטריה) ולשוב לפעילות מינית בהתאם לתוצאותיה.

יחסי מין לאחר ניתוח לב פתוח

לחולים לאחר התקף לב שעברו ניתוח מעקפים או ניתוח לב פתוח אחר – מומלץ לשוב לפעילות מינית לאחר החלמה של 8-6 שבועות, בהנחה שהחתך בעצם החזה (סטרנוטומיה) החלים בצורה תקינה.

במקרים של ניתוח רובוטי או ניתוח זעיר פולשני (בשיטה אנדוסקופית) ניתן לשקול במקרים מסוימים אף את קיצור תקופת ההחלמה.

אילו בדיקות והתייעצויות מומלצות לפני חזרה לפעילות מינית בחולי לב?

לאנשים עם מחלות לב וכלי דם, לרבות לאחר התקף לב או שבץ מוחי – מומלץ לעבור הערכת רופא הכוללת בדיקה גופנית וסקירת היסטוריה רפואית וכן בדיקת מאמץ (ארגומטריה) – לפני החזרה לפעילות מינית.

בדיקת מאמץ (ארגומטריה) משמשת כלי מרכזי למאובחנים עם מחלות לב וכלי דם שיש להם סיכון לא ברור לאירוע לב ראשון או חוזר או לשבץ מוחי – לצורך הערכת יכולתם הגופנית והסיכון לתסמינים, לאיסכמיה או להפרעות קצב בעת מאמץ גופני, ובכלל זה גם פעילות מינית.

ככלל, כאמור, יחסי מין נחשבים בטוחים למטופלים שמסוגלים להגיע לדרגת מאמץ גופני של 3 עד 5 יחידות METs ללא תעוקת חזה (אנגינה פקטוריס), ללא קוצר נשימה, ללא שינויים במקטע ST בקריאת אק"ג – כלומר ללא חסימה משמעותית בעורק המוביל דם מחומצן ללב וללא נזק ניכר לשריר הלב, וכמו כן למטופלים ללא כיחלון (ציאנוזיס), ללא שינויים משמעותיים בלחץ הדם וללא הפרעות קצב במהלך הבדיקה.

מעבר לכך, לנשים בגילי הפוריות עם מחלות לב וכלי דם, ובייחוד לנשים עם מחלת לב כלילית, מומלץ להיוועץ ברופא לגבי בטיחות השימוש בגלולות למניעת הריון – וזאת על רקע הסיכון המוגבר שנקשר בין נטילת גלולות הורמונאליות להיווצרות קרישי דם, וכן עליהן להיוועץ ברופא לפני כניסה להיריון – בין השאר על רקע שינויים גופניים שמתרחשים בהיריון וסיכון מוגבר לפגיעה בעובר ולדימום אצל נשים שנדרשות ליטול מדללי דם כגון קומדין על רקע התחלואה הלבבית.

כיצד ניתן להפחית את הסיכון לפגיעה בלב בעקבות יחסי מין?

פעילות גופנית: למרות שהסיכון להתקף לב במהלך פעילות מינית כאמור נמוך – ניתן להפחית סיכון זה עוד יותר על ידי חיזוק הגוף ושיפור הכושר הגופני. לחולי לב מומלץ לעבור התאמה של פעילות גופנית סדירה על ידי הרופא שעשויה לסייע בכך.

עוד על פעילות גופנית לאחר התקף לב

שיקום לב: שיקום לב לאחר אירוע לב/ ניתוח לב מועיל להפחתת הסיכון לסיבוכים קרדיו-וסקולאריים בעת פעילות מינית אצל אנשים עם מחלות לב וכלי דם. התעמלות במהלך שיקום לב הוכחה כתורמת לשיפור היכולת הגופנית ולירידה בקצב הלב בעת פעילות מינית.

עוד על שיקום לב 

מה השכיחות של הפרעות בתפקוד המיני אצל חולי לב?

חולי לב רבים מדווחים על הפרעות בתפקוד המיני, לרבות הפרעות בזקפה בקרב גברים וירידה בחשק המיני בקרב נשים.

לפי מאמר סקירה אמריקאי שפורסם בדצמבר 2005 בכתב העת International Journal of Impotence Research, אם באוכלוסייה הכללית מוערך כי 4.7% מהגברים סובלים מהפרעות זקפה, שיעורם מגיע ל-42% עד 57% מהגברים עם מחלת לב כלילית, לרבות לאחר התקף לב ולכשליש (33.8%) מהסוכרתיים הסובלים מאיסכמיה לבבית קלה.

גם בקרב נשים, מאמר סקירה מברזיל שפורסם בנובמבר 2013 בכתב העת Clinics העלה כי לרוב לאחר התקף לב חלה פגיעה בכלל ממדי התפקוד המיני, לרבות ירידה בחשק המיני, בעוררות ובאורגזמה ועלייה ביובש בנרתיק ובכאבים בעת יחסי מין.

מחקר אמריקאי מאוניברסיטת שיקגו שפורסם במאי 2012 בכתב העת American Journal of Cardiology, בחן את הפעילות המינית בקרב אנשים שנה לאחר התקף לב, ובכללם 1,274 גברים ו-605 נשים, ומצא כי 48% מהגברים ו-59% מהנשים דיווחו על ירידה בפעילות המינית בהשוואה למצב לפני התקף לב ו-11% הגברים ו-13% מהנשים העידו בכנות כי לא שבו לקיים יחסי מין.

מדוע הפרעות בתפקוד המיני שכיחות יותר בחולי לב?

אצל גברים, הפרעה בזקפה עשויה להוות עדות או סימן לסיבוך בכלי הדם שמזרימים דם לפין ועל כן מומלץ להם לבקש הפנייה לקרדיולוג ולעבור אבחון.

מעבר לכך, להפרעות בזקפה ולמחלות לב יש גורמי סיכון משותפים, לרבות סוכרת, עישון סיגריות, צריכת אלכוהול, לחץ דם גבוה, כולסטרול גבוה, גיל, השמנה ורמות נמוכות של טסטוסטרון.

כיצד ניתן לשפר את התפקוד המיני של חולי לב?

אורח חיים בריא

מאחר והפרעות בתפקוד המיני ומחלות לב נושאות גורמי סיכון משותפים – הקפדה על אורח חיים בריא עשויה לשפר את התפקוד המיני וגם למנוע תחלואה לבבית, כשהכוונה להקפדה על תזונה בריאה עם מיעוט שומן רווי, הקפדה על משקל תקין ומניעת עודף משקל והשמנה, גמילה מעישון, פעילות גופנית סדירה והפחתת לחץ ומתח.

תרופות לבעיות זקפה

לגברים עם הפרעות בתפקוד המיני מוצעות בשנים האחרונות התרופות מקבוצת 'מעכבי PDE5' – ובכללן ויאגרה, סיאליס, לוויטרה ותרופות גנריות, אשר יעילותן נאמדת בכ-80% מהמקרים.

עם זאת, קיים חשש בציבור כי תרופות אלה עשויות להרע לחולי לב. המלצות איגוד הלב האמריקאי קובעות כי לאנשים עם מחלות לב וכלי דם במצב יציב וללא תעוקת חזה ו/או תסמינים של אי ספיקת לב – תרופות אלה בטוחות לשימוש לשיפור התפקוד המיני.

לחולי לב קשים מומלץ להימנע מתרופות אלה בהעדר מידע מספק באשר לבטיחותן, לרבות חולים עם היצרות קשה של המסתם האאורטלי וחולים עם חדר שמאל מוגדל (קרדיומיופתיה היפרטרופית).

בנוסף, לחולי לב שנדרשים ליטול תרופות מקבוצת ה'ניטרטים' להרחבת כלי הדם על רקע תעוקת חזה (אנגינה פקטוריס) אסור להשתמש בתרופות מקבוצת 'מעכבי PDE5' עקב סיכון לתופעה של עלייה מסוכנת בלחץ הדם שעשויה להיות מסכנת חיים ומלווה בסחרחורות, עילפון ואף סיכון גבוה להתקף לב או שבץ מוחי, ואף דווח בספרות הרפואית על מספר מקרי תמותה עקב שימוש מקביל בניטרטים וב'מעכבי PDE5'. ככלל, למטופלים שנטלו תרופה מקבוצת 'מעכבי PDE5' לשיפור התפקוד המיני אסור ליטול ניטרטים במשך 24 שעות מנטילת סילדנפיל (ויאגרה ותרופות גנריות) ולוויטרה ו-48 שעות מנטילת סיאליס.

יש להימנע גם משימוש בתוספי תזונה לשיפור התפקוד המיני שמכילים צמחי מרפא שונים, שחלקם עלולים להכיל רכיבים שיכולים להתנגש עם התרופות לטיפול בלב ולמניעה שניונית של התקפי לב ושבץ מוחי, לרבות תוספי תזונה שמכילים חומרים פעילים מקבוצת 'מעכבי PDE5', יוהימבין ול-ארגינין. חלק מהחומרים הפעילים אף עלולים להוביל לעלייה או ירידה בלחץ הדם.

משחות אסטרוגן

לפי המלצות איגוד הלב האמריקאי, משחות אסטרוגן לטיפול מקומי לוואגינה בכאבים בעת מגע מיני בקרב נשים נחשבות לבטוחות עבור נשים עם מחלות לב וכלי דם.

שיפור המצב הנפשי

רבים מחולי הלב סובלים מתסמינים נפשיים לרבות דיכאון וחרדה, אשר עלולים גם הם להוביל להפרעה בתפקוד המיני ולהעדר פעילות מינית וכן למצבי סיכון נוספים.

הטיפול הנפשי בחולים לאחר התקפי לב חיוני לצורך שיפור התפקוד היומיומי, אולם רבים מחולי הלב אינם מקבלים טיפולים מסוג זה, ובכך עלולים לפתח חרדה גם ביחס לחידוש הפעילות המינית. גם פרטנרים של חולי לב עלולים לחוש חרדה משמעותית מפני חידוש הפעילות המינית.

לכן איגוד הלב האמריקאי ממליץ על טיפולים נפשיים להפחתת החרדה לחולי לב לאחר התקף לב, אירוע מוחי או השתלת דפיברילטור וכן לבני/בנות זוגם לפי הצורך. בין ההמלצות של איגוד הלב האמריקאי להפחתת לחץ ומתח במהלך פעילות מינית לאחר התקף לב:

• לבצע פעילות מינית באווירה מרגיעה ונינוחה.
• להימנע מפעילות מינית בסביבה לא מוכרת.
• להימנע מפעילות מינית עם פרטנרים לא מוכרים.
• להימנע מאלכוהול ומארוחות כבדות לפני מגע מיני. מומלץ להמתין 3-1 שעות בין ארוחה גדולה ליחסי מין כדי לתת למערכת העיכול לספוג את המזון באופן הולם.
• ביצוע פעילות מינית בתנוחות שאינן מגבילות את יכולת הנשימה.
• אצל חלק מהמטופלים, כשעדיין קיימים תסמינים לבביים – חשוב לתאם באופן הדדי ציפיות עם הפרטנר בטרם הפעילות המינית, ובמקרים מסוימים אף להימנע מהגעה לאורגזמה אצל חלק מחולי הלב בהתאם למצבם.
• לבצע פעילות גופנית באופן סדיר. הוכח בעבודות כי אנשים שעוסקים בפעילות גופנית נהנים יותר מחיי המין ומשפרים את מצבם הגופני והנפשי. לפי מחקר אמריקאי מאוניברסיטת דיוק שפורסם בספטמבר 2012, פעילות גופנית מפחיתה את עוצמת הדיכאון אצל חולי לב באותה מידה כמו תרופות.

*פרופ' דן צבעוני הוא רופא בכיר במערך הקרדיולוגי במרכז הרפואי שערי צדק ויועץ ארצי בתחום הצנתורים למכבי שירותי בריאות ובעבר יו"ר האיגוד הקרדיולוגי

עדכון אחרון: יוני 2020