מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שטרשת נפוצה נהייתה מחלה פחות חמורה במשך הזמן. חלק מהמגמה נובע מגילוי מוקדם של המחלה, טיפול בשלב מוקדם יותר ומגוון גדול של טיפולים מתקדמים הזמינים כיום.

חוקרים מהמרכז לטרשת נפוצה של קטלוניה בספרד ביקשו לבחון אם שינויים שנערכו בקריטריונים לאבחון טרשת נפוצה ושינויים בזמן התחלת טיפול למחלה נקשרו להפחתת פגיעה נוירולוגית (נכות) במטופלים שאובחנו עם התקף נוירולוגי ראשון המכונה ׳אירוע קליני בודד׳.

אירוע קליני בודד (CIS - Clinically isolated syndrome) הוא האירוע הנוירולוגי הראשון אשר נמשך למעלה מ-24 שעות. באירוע הקליני מופיעים תסמינים הדומים לאלה המופיעים בהתקף טרשת נפוצה וניתן לראות פגיעה במיאלין (נגעים במוח) בבדיקת MRI. אצל רוב האנשים שחוו אירוע קליני בודד, יתברר בעתיד שזה היה הסימן הראשון למחלת הטרשת הנפוצה. זאת אומרת – בהמשך יהיו עוד סימנים נוירולוגים לטרשת נפוצה ותתקבל אבחנה ודאית של המחלה. עם זאת, לא כל מי שחווה CIS יפתח בעתיד טרשת נפוצה, אצל חלקם מדובר בהתקף בודד והם לא יחוו בעתיד התקפות של מערכת החיסון על המיאלין.

לטובת המחקר החוקרים ניתחו נתונים של מטופלים עד גיל 50 שהגיעו עם אירוע קליני בודד למרכז לטרשת נפוצה של קטלוניה בין ינואר 1994 למארס 2020. המטופלים עברו הערכות כל מספר חודשים לבחון התקפים ושינויים ברמת הנכות ובדיקת MRI תוך 5 חודשים מקבלת האבחון של התקף קליני בודד, וגם שנה לאחר האבחון וכל חמש שנים לאחר מכן לבחון את מצב הנגעים במוח.

לצד מידע דמוגרפי ובריאותי שנאסף על הנבדקים, החוקרים גם תיעדו את תאריך התחלת הטיפול ואת סוג התרופה שקיבלו. מטופלים שהחלו טיפול לפני ההתקף השני – זאת אומרת לאחר התקף קליני בודד (CIS) – נחשבו לכאלה שקיבלו טיפול מוקדם. מטופלים אחרים סווגו ככאלה שקיבלו טיפול באיחור.

החוקרים הגדירו חמש תקופות זמן ביחס לקריטריונים לאבחון המחלה שהיו מקובלים באותה העת: 1994 עד 2000, 2001-2004, 2005-2009, 2010 עד 2016 וכן 2017 עד מארס 2020.

מאבחנים מהר, מטפלים מהר

ניתוח הנתונים כלל 1,174 מטופלים שהיו במעקב במשך 9.1 שנים (חציון). 63% מתוך המטופלים קיבלו בהמשך אבחנה של טרשת נפוצה. הזמן החציוני לאבחנה של טרשת נפוצה היה 11.1 חודשים וירד עם הזמן לאורך חמש התקופות.

מהממצאים שפורסמו בספטמבר בכתב העת Neurology עולה כי בין התקופה הראשונה לתקופה שבה היו נהוגים הקריטריונים החדשים ביותר שנקבעו לאבחון המחלה - הזמן לקבלת אבחנה ירד ב-77%.

כ-53% מהנבדקים לא קיבלו טיפול, 22.5% קיבלו טיפול מוקדם ו-24.9% קיבלו טיפול מאוחר. בקבוצת הטיפול המוקדם הזמן החציוני מההתקף הראשון עד לתחילת הטיפול היה 5.9 חודשים (זאת אומרת שמחצית מהנבדקים החלו את הטיפול לפני שחלפו 5.9 חודשים ומחצית אחרי זמן זה). בקבוצת הטיפול המאוחר הזמן החציוני לתחילת הטיפול היה 23.8 חודשים לאחר ההתקף הראשון.

החוקרים מצאו כי הזמן החציוני מאז ההתקף הראשון (CIS) לתחילת הטיפול ירד ב-82% מהתקופה הראשונה (35.8 חודשים) ועד לתקופה האחרונה של הקריטריונים האבחנתיים (6.6 חודשים).

החוקרים בחנו גם את ההשפעה על ציון ה-EDSS המהווה מדד לרמת הפגיעה הנוירולוגית או רמת הנכות. תוצאות ה-EDSS נעות בין 0 ל-10, כאשר ככל שהתוצאה גבוהה יותר היא מעידה על פגיעה חמורה יותר. נמצא כי אלו שאובחנו בתקופות מאוחרות יותר, כאשר קריטריונים חדשים שימשו לאבחון של המחלה, היו בסיכון נמוך יותר להגיע לציון EDSS של 3 או יותר – מה שמצביע על פגיעה בתפקוד.

טיפול מוקדם נקשר לסיכון נמוך ב-47% להגעה לציון EDSS של 3 או יותר בהשוואה לטיפול מאוחר.

החוקרים אומרים כי חלק מהשינויים בפרוגנוזה עשויים לנבוע מגורמים חבויים, אבל אבחון מוקדם וטיפול מוקדם הם כנראה שניים מהגורמים המרכזיים שתורמים לשינוי המבורך. במאמר מערכת שליווה את פרסום המחקר מוסבר כי קשה להפריד במחקר הנוכחי את ההשפעות של טיפולים חדשים בעלי יעילות גבוהה לטרשת נפוצה על השוני בין התקופות השונות.

כעת החוקרים מתכננים לבחון אם טיפול מוקדם בתרופות בעלות יעילות גבוהה טוב יותר מהשיטה המסורתית בה מתחילים עם הטיפולים הקלים יותר ומעלים אותם בהדרגה.

Neurology .First published September 14, 2021, DOI: https://doi.org/10.1212/WNL.0000000000012726