בדרך לשליטה טובה ברמות הסוכר בדם, סוכרתיים עושים לא מעט טעויות שעלולות לעלות בבריאות. בעזרת חברי קהילת סוכרת בכמוני ומומחים בכירים העוסקים בסוכרת, הבאנו טעויות נפוצות ואת הדרכים לתקן אותן כדי לשלוט בצורה טובה יותר על המחלה.

לא מודדים את רמות הסוכר בדם כראוי

טעויות נפוצות במיוחד שסוכרתיים עושים קשורות לאופן שבו מודדים את רמות הסוכר בדם. אם לא בודקים את רמות הסוכר בדם בדרך הנכונה התוצאה תהיה שגויה, תוביל להחלטות שגויות ותקשה על איזון רמות הסוכר בדם, מה שמעלה את הסיכון להתפתחות של סיבוכי סוכרת.

קיימות מספר טעויות קלאסיות שאנשים נוטים לעשות בעת מדידת רמות הסוכר בדם שעלולות להוביל לשיבוש התוצאות או לחילופין להקשות על ביצוע הבדיקות - מה שעשוי להוביל לכך שאנשים לא יבדקו את עצמם מספיק.

לא מנקים ידיים נכון: חלק מהמטופלים לא לוקחים ברצינות את ההוראה לשטוף ידיים לפני ביצוע הבדיקה. יש לשטוף את הידיים היטב עם סבון ולייבשן לפני הדקירה כדי למנוע מלכלוך או שאריות מים להתערבב בדם ולעוות את תוצאות הבדיקה. טעויות נוספות שאנשים עושים פרט לדילוג על שטיפת הידיים הן שימוש באלכוהול וליקוק של האצבע כדי לחלץ סטיק מהאריזה. במחקר שפורסם במארס 2011 בכתב העת Diabetes Care נמצא כי בדם שנלקח מאצבעות לא שטופות הייתה חריגה גדולה בקריאות של הגלוקומטר כאשר המטופלים קלפו פירות לאחרונה ולא שטפו ידיים – גם אם שפשפו את הידיים באלכוהול היטב לאחר מכן.

דוקרים באזור לא נכון: טעות נפוצה שסוכרתיים עושים היא בדיקה באזור קצה האצבע - שם ממוקמים העצבים - ולכן הבדיקה עלולה לכאוב. הצמידו את כפות הידיים זו לזו כשהן ישרות וקצות האצבעות לוחצות אחת על השנייה. את הדקירה מומלץ לעשות בשולי קצות האצבעות שנראים לעין – אזורים פחות רגישים. "יש היום אביזרים מתקדמים המאפשרים לנטר את רמת הסוכר בדם ללא דקירה באצבע, חלקם אף כלולים בסל שרותי הבריאות תחת קריטריונים מסוימים" מוסיף פרופ' חוליו ויינשטיין, מנהל יחידת הסוכרת במרכז הרפואי וולפסון בחולון ויו"ר הועדה למניעת סיבוכי סוכרת ולמניעתה במועצה הישראלית לסוכרת.

לא מחליפים אצבעות: מומלץ לשנות בכל פעם את האצבע שנדקרת לצורך המדידה, כדי למנוע חוסר נוחות וכאבים. תנו לאצבעות זמן להחלים.

לא אוספים נכון את הדם: חשוב לדעת כי אין לגרוף דם מהאצבע אל הסטיק. לאחר דקירה באמצעות המחט יש לטפטף על הסטיק טיפת דם אחת, כאשר הסטיק מונח ב-90 מעלות לטיפת הדם. כדי לחלץ את טיפת הדם ניתן להפעיל לחיצה קלה על האצבע, אבל אין לסחוט את האצבע חזק מדי כדי לקבל את הדגימה מאחר שזה עלול לשבש אותה. לרוב חימום האצבע לפני הדקירה יאפשר לנקז מספיק דם בלי צורך ללחוץ חזק.  

לא משליכים מקלות מדידה ישנים: מחקרים הראו כי מקלות מדידה ישנים עלולים לספק קריאות לא מדויקות, במיוחד אם פג תוקפם. חשוב לאחסן את מקלות המדידה במיכל הסגור, באזור שאינו חם או לח, להשתמש רק במקלות מדידה המותאמים למכשיר שלכם ולהשליך מקלות שפג תוקפם.

לא מכיילים את המכשיר: מומלץ לכייל את מד ניטור הסוכר ולבצע בדיקת אמינות אחת לחצי שנה במרפאה, בתנאי צום, כשבמקביל יש לבצע בדיקת דם במעבדה או בדיקה במכשיר מעבדתי למדידת רמות הסוכר בדם בשם .YSI  

לא מאחסנים אינסולין כראוי

"לקחתי אינסולין בתיק ויצאתי לעבודה לסיור אתרים בקיץ. במשך כמה ימים לא הבנתי למה קפץ לי הסוכר. רק אח"כ הבנתי שהאינסולין התחמם בתא המטען והתקלקל" מספרת גולשת מקהילת סוכרת סוג 2 בכמוני "קניתי מיני צידנית שאפשר גם להכניס בה קופסת אוכל קטנה ומיני קרחונים ובא לציון גואל. המזרק נשאר קר במשך יום שלם בלי שום בעיה. יש לזכור לעטוף את המזרק במגבת נייר כדי שלא יקפא".

חשוב לדעת כי אינסולין לא פועל באותה יעילות אם הוא נחשף לחום או לקור קיצוני. מומלץ לשמור על אינסולין קר אך לא קפוא. באיגוד הסוכרת האמריקאי מסבירים כי למרות שמומלץ לשמור את האינסולין במקרר, הזרקת אינסולין קר עשויה להיות פחות נעימה. מאחר שאינסולין שנשמר בטמפרטורת חדר יחזיק בערך חודש, ניתן לשמור את הבקבוק הפתוח בו אתם משתמשים כיום בטמפרטורת חדר (בלי לחשוף אותו לחום!) ואת הבקבוקים האחרים במקרר. אין לשמור אינסולין בפריזר, אור שמש ישיר או להשאירו ברכב חונה ביום חם.

זכרו גם לבדוק את התאריך של האינסולין והשליכו אותו אם פג תוקפו. אין להשתמש באינסולין שקפא (גם אם הפשיר).

הולכים לפדיקור במקומות הלא-נכונים

אצל אנשים עם סוכרת עלולה להופיע עם הזמן פגיעה עצבית (נוירופתיה), פגיעה בכלי הדם ההיקפיים והפרעה במנגנון ריפוי הפצעים ולכן "כף רגל סוכרתית" (זיהום, נמק או כיב בכף הרגל) הוא אחד הסיבוכים השכיחים של מחלת הסוכרת.

"פצעים בכפות הרגליים מהווים את סיבת האשפוז העיקרית אצל חולי סוכרת" אומר ד"ר דן צין, רופא בכיר מחלקה האורתופדית במרכז הרפואי ווולפסון. "אחד מכל 15 חולי סוכרת מפתח פצע בכף הרגל מתישהו בחייו ואחד מכל 5 שמפתח פצע גם עלול להגיע לקטיעה - ולכן קיימת חשיבות גדולה לשמירה על כפות הרגליים".

האגודה הישראלית לסוכרת, בשיתוף יחידת כף הרגל הסוכרתית בבית חולים וולפסון, עורכים כבר מזה כעשר שנים קורסי הכשרה לפדיקוריסטיות לטיפול בכפות רגליים של סוכרתיים.

ד"ר צין, שמרכז את תכני ההכשרה מסביר כי "נדרשת בדיקה של כפות הרגליים לעיתים קרובות ומומלץ שלא רק המטופל יבדוק לעצמו את כפות הרגליים, אלא להיעזר במישהו קרוב - ועדיף להיעזר במישהו מקצועי שמבין. הפדיקוריסטיות עוברות הכשרה בבעיות של כף הרגל הסוכרתית ולומדות לזהות את כף הרגל שבסיכון לפתח פצע. פדיקוריסטית שעברה הכשרה תדע להיזהר במיוחד במהלך הטיפול, היא תדע לזהות עצבים הדורשים טיפול דחוף והיא תדע להתריע כשהיא מזהה מצבים שדורשים התייחסות כמו צורך בשינוי הנעלה או צורך במדרס. מעבר לכך, הפדיקוריסטית שעברה הכשרה תדע להדריך את חולי הסוכרת ולשפר את המודעות שלהם בנושא הסיבוכים האפשריים בכפות הרגליים. לעומת זאת אם נגיע לפדיקוריסטית שלא עברה הכשרה ואין לה את הידע והמודעות היא עלולה שלא לזהות את המצבים הבעייתיים, לתת טיפול במקומות בכף הרגל שאסור לגעת בהם ולהשתמש בטכניקות שאינן מתאימות לחולי סוכרת".

לרשימה של פדיקוריסטיות שעברו הכשרה לטיפול בסוכרתיים לחצו כאן

נמנעים מסוגים שונים של פירות

טעמם המתוק של פירות עלול לבלבל. "יש סוכרתיים שאוכלים רק פירות מסוימים ולא אחרים. לדוגמה הרבה סוכרתיים נמנעים מענבים ויש כאלה שאוכלים רק תפוח ירוק ולא תפוח אדום" אומרת לימור מרדי-טילבור - דיאטנית ראשית בבית החולים אסותא וחברת עמותת עתיד. "אבל החמיצות של הפרי לא מעידה על כך שהוא מכיל פחות סוכר. בלימון החמוץ יש לא פחות סוכר מאשר בתפוז המתוק. בכל תפוח שבאותו גודל יש אותה כמות פחמימות לא משנה אם הוא ירוק או אדום. ההמלצה היא לאכול בדרך כלל שתי מנות פרי במשך היום ולא משנה איזה פרי זה - מנת פרי היא מנת פרי והיא מכילה כ-15 גרם פחמימות".

מרדי-טילבור מפרטת כי מנת פרי = 12 יחידות של ענבים, תפוח אחד בינוני, כוס קוביות מלון, אפרסמון אחד, תפוז בינוני או שתי קלמנטינות.

רצוי לאכול את הפירות עם מזון שומני - כמו אגוזים או שקדים - כדי להאט את ספיגת הסוכר מהפרי.

לא קוראים תוויות מזון

טעויות נוספות שסוכרתיים עושים נובעות מבלבול בכל הקשור למוצרים עליהם מופיע כיתוב מבטיח כגון "ללא תוספת סוכר".

"יש מטופלים שאוכלים מוצרים שונים כגון עוגות או עוגיות 'ללא סוכר' או 'ללא תוספת סוכר'. צריך להבין שכאשר כתוב על מוצרים 'ללא תוספת סוכר' אין משמעות הדבר שלא קיים סוכר במוצר. יכול להיות שלא הוסיפו סוכר, אבל כבר קיים סוכר במוצר וכמובן שצריך לזכור שיכולות להיות במוצר הרבה פחמימות – לדוגמה מקמח" מסבירה מרדי-טילבור. 

קיימים מזונות שיש הרבה אנשים שיופתעו לגלות את כמות הסוכר שהם מכילים. מבלבלים במיוחד עשויים להיות מוצרים "דיאטטיים" שונים, כמו מוצרי חלב 0 אחוז שומן – חלקם מכילים כמויות גדולות של סוכר.

"כדי להימנע מטעויות שכאלה חשוב מאוד לא להניח מה יש במזון ופשוט לבדוק את התווית" אומרת מרדי-טילבור "שם אנחנו נקבל את כל המידע – כמה פחמימות המוצר מכיל וכמה מתוך סך הפחמימות זה סוכר פשוט".  

מניחים הנחות באשר להשפעה של מזונות

היום כבר ידוע כי טעות נוספת שסוכרתיים נוטים לעשות היא להניח הנחות באשר למידה בה מזונות מסוימים מעלים את רמות הסוכר בדמם.

"חברה סיפרה שפסטה לא מעלה לה סוכר ואצלי דווקא קפץ. לא כל מה שעובד בשביל אחד עובד אצל השני. כל דבר צריך לבדוק לגופו ולא לסמוך על המלצות באופן עיוור" שיתפה אחת הגולשות בכמוני.

מרדי-טילבור מסכימה. "אנשים רבים נמנעים לדוגמה מפירה בגלל שיש לו אינדקס גליקמי גבוה, כאשר אנחנו יודעים היום שיש הרבה דברים שמשפיעים על מהירות הספיגה של הסוכר במעי כמו ההרכב האישי של חיידקי המעי והמזונות הנוספים שנאכלים באותה ארוחה – לדוגמה, חלבון ושומן מאטים את קצב ספיגת הסוכר במערכת העיכול. האינדקס הגליקמי כבר לא רלוונטי היום. כל אחד צריך לבדוק איך מזונות או שילובים מסוימים משפיעים עליו, באמצעות בדיקת רמות הסוכר בדם".

נמנעים מביצוע פעילות גופנית

רבים עם סוכרת, ובעיקר סוכרת סוג 1, חוששים לבצע פעילות גופנית בגלל הקושי באיזון רמות הסוכר בדם. ד"ר אורלי טמיר, חברת המועצה הלאומית לסוכרת ומנהלת מיזם עוצמ"ה (היענות והיצמדות לטיפול בסוכרת, מניעת סוכרת והכשרת מחנכי סוכרת) מסבירה כי מדובר בטעות, מאחר שפעילות גופנית סדירה משפרת את איזון רמות הסוכר בדם ומהווה את אחת מאבני היסוד של הטיפול בסוכרת. פעילות גופנית מסייעת למניעת סיבוכי המחלה גם באמצעות הגברת הרגישות לאינסולין וכן שמירה על רמות תקינות של שומנים בדם.

מה עושים? ביצוע פעילות גופנית דורש לעתים התאמות תזונתיות ושינוי בכמות האינסולין המוזרקת. "מרבית הסוכרתיים יחוו ירידה ברמת הסוכר בדמם במהלך ולאחר ביצוע פעילות גופנית אולם עבור חלקם, עצם הסטרס שבביצוע הפעילות דווקא יוביל לעלייה ברמת הסוכר בדם" מסביר פרופ' וינשטיין. "אין זו סיבה להימנע מביצוע הפעילות. מדובר בעלייה זמנית וחולפת מעצמה בהמשך. כל סוכרתי צריך לדעת כיצד גופו שלו מגיב לפעילות".

לפי המלצות המועצה הלאומית לסוכרת, לפני תחילת פעילות גופנית מאומצת מומלץ לבצע בדיקה לרמת הסוכר בדם ולוודא שאינה נמוכה מ-100 מ"ג/ד"צ. במקרה של רמות נמוכות לפני פעילות – מומלץ לאכול מזון עתיר פחמימות, למשל חטיף אנרגיה, כדי להעלות את רמות הסוכר. אם נמדדות רמות גבוהות מדי של סוכר בדם – יש לבדוק נוכחות קטונים בדם או בשתן, ובמידה ומאובחנים קטונים – להימנע מפעילות. לרוב, לפני פעילות גופנית גם מומלצת הפחתה מונעת במינון האינסולין המוזרק והתאמה של כמות האינסולין למטופל ולפעילות. יש להימנע מהזרקות אינסולין בגפיים (ידיים ורגליים) לפני פעילות גופנית. נוסף על כך, על המבצעים פעילות גופנית לשאת עמם מזון/משקה עתיר בפחמימות וכן ערכת גלוקגון למקרה של התפתחות היפוגליקמיה.

עוד על פעילות גופנית עם סוכרת סוג 1

עוד על פעילות גופנית עם סוכרת סוג 2

ייעוץ מקצועי:

* פרופ' חוליו ויינשטיין, מנהל יחידת הסוכרת במרכז הרפואי וולפסון בחולון ויו"ר הועדה למניעת סיבוכי סוכרת ולמניעתה במועצה הישראלית לסוכרת, לשעבר נשיא האגודה הישראלית לסוכרת

* ד"ר אורלי טמיר, חברת המועצה הלאומית לסוכרת ומנהלת מיזם עוצמ"ה (היענות והיצמדות לטיפול בסוכרת, מניעת סוכרת והכשרת מחנכי סוכרת)

* ד"ר ד"ר דן צין, רופא בכיר מחלקה האורתופדית במרכז הרפואי ווולפסון

* לימור מרדי-טילבור,  דיאטנית ראשית בבית החולים אסותא וחברת עמותת עתיד (עמותת הדיאטנים בישראל)

עדכון אחרון: נובמבר 2018

תמונות: Shutterstock