מחקרים ספורים עוסקים לאחרונה בטלומרים, קצוות הכרומוזומים במטען הגנטי של תאי הגוף, ובמשמעות הרפואית של שינויים במבניהם המתרחשים לאורך החיים.

הראיות העיקריות קושרות באחרונה בין תהליך מואץ של התקצרות טלומרים לבין סיכון מוגבר לסרטן, ומחקר שפורסם לפני חודשיים אף מצא כי טלומרים המאובחנים בבדיקת דם באורך קצר מדי עשויים לרמוז על התפתחות ראשונית של גידולים סרטניים אפילו 13 שנים לפני האבחון בפועל. עתה מצאו חוקרים ישראלים כי טלומרים קצרים עשויים להעיד גם על התפתחות הפרעות קשב באמצע החיים.

צוות החוקרים מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית, בשיתוף חוקרים מארה"ב ומהמכללה האקדמית אונו, ביקשו לבחון את הקשר בין אורכי הטלומרים לבין תפקוד קוגניטיבי במסגרת מחקר מעקב שבוצע בקרב 497 נבדקים בוגרים לאורך 13 שנים, המהווים חלק ממחקר מעקב בירושלים שהחל בשנים 1978-1976 (LRC, Jerusalem Lipid Research Clinic Study). הנבדקים עברו בדיקת דם למדידת אורכי הטלומרים בשלב הראשון בגילי 32-28, והמשך בתום תקופת המעקב באמצעי החיים (midlife) בגילי 46-41. כעבור מספר שנים, בגילי 52-48 עברו הנבדקים הערכה של התפקוד הקוגניטיבי בסדרת מבדקים המבוצעים במחשב. מדידת הטלומרים התבצעה מתוך כרומוזומים שבודדו בקרב הנבדקים משכבת תאי הדם הלבנים הקרויה buffy coat.

כלל, ברוב המכריע של הנבדקים זוהתה התקצרות של הטלומרים לאורך המעקב (97%), ולנשים היו טלומרים ארוכים יותר בהשוואה לגברים הן בתחילת המעקב והן בסופו.

המחקר העלה כי התקצרות בהיקף גדול יותר באורכי הטלומרים הייתה קשורה בירידה בתפקוד הקוגניטיבי הכללי, ובירידה במיומנויות ספציפיות, לרבות מיומנויות קשב, עיבוד מידע, מהירות תגובה, ראיה חזותית-מרחבית, מיומנויות ניהוליות וזיכרון.

הסיבה האפשרית: עקה חמצונית

ככלל נמצא כי בקרב אנשים עם טלומרים קצרים יותר בשליש התחתון ביותר היו סיכויים גבוהים ב-21% לפתח הפרעות קשב, וכן סיכויים גבוהים פי 2.12 לתפקוד כללי קוגניטיבי נמוך, בהשוואה לשליש העליון, וכן סיכויים גבוהים ב-99% לפגיעה במהירות תגובה, סיכויים גבוהים ב-31% להפרעות במיומנויות ניהוליות וסיכוי גבוה ב-43% להפרעות זיכרון, וזאת בנטרול משתנים מתערבים כגון גיל ומעמד סוציו-אקונומי.

המחקר מצא כי הקשר בין התקצרות טלומרים לירידה בתפקוד הקוגניטיבי ובתפקודי קשב לא היה קשור למינם של הנבדקים, לעישון ולסמנים בדם המעידים על דלקתיות (CRP, פיברוניגן וספירת תאי דם לבנים WBC).

החוקרים מעריכים כי ההסבר לקשר בין התקצרות טלומרים להפרעות קוגניטיביות והפרעות קשב עשוי להיות נעוץ במדדי דלקתיות שלא נבדקו או בתהליכים של 'עקה חמצונית' המבטאים נזק למטען הגנטי ולחלבונים בגוף כתוצאה מחשיפה לחמצן, או שייתכן וקיימת סיבה גנטית משותפת לקשר שזוהה, למשל נוכחותם של גנים כלליים שמאיצים תהליכי הזדקנות.

במחקר השתתפו עירית כהן מאנהיים, גלן מיכאל-דוניגר, ד"ר רונית זינרייך, אלי שמואל סימון, רונית פנחס, פרופ' אברהם אביב ופרופ' ג'רמי קרק, וממצאיו מתפרסמים בגיליון יוני 2015 של כתב העת European Journal of Epidemiology. המחקר נתמך בין השאר על ידי לשכת המדען הרשי במשרד הבריאות וקרן של המכון הלאומי לבריאות בארה"ב (NIH).

הטלומרים במטען הגנטי נוטים להתקצר בהדרגה עם כל חלוקה של תא סומטי (תא שאינו תא ביצית או תא זרע), ועבודות בעבר כבר הוכיחו כי ההתקצרות שמואצת בעקבות תהליכי חמצון ודלקתיות. מחקרים בעבר זיהו קשר בין התקצרות מואצת של טלומרים לבין טרשת עורקים ותחלואה ולתמותה ממחלות לב וכלי דם, תסמינים הקשורים בתסמונת המטבולית – לרבות יתר לחץ דם, השמנה, תנגודת לאינסולין, סוכרת וירידה ברמות הכולסטרול הטוב (HDL) בדם וכן סיכון מוגבר להתפתחות סרטן. עבודות קודמות שקשרו בין טלומרים קצרים לפגיעות קוגניטיביות לא העלו מסקנה ברורה, ובהן עבודות שהצביעו על ממצאים סותרים ביחס לקר אפשרי בין התקצרות טלומרים לסיכון לפתח מחלות דמנציה בגיל המבוגר כגון אלצהיימר. 

בדצמבר 2014 פורסם בכתב העת British Medical Journal מחקר אמריקאי שזיהה כי אנשים שמקפידים על דיאטה ים תיכונית מפתחים האטה בתהליכי הקצרות הטלומרים.

European Journal of Epidemiology, Doi: 10.1007/s10654-015-0051-4