חוקרים רבים מחפשים להבין את זיכרונות הפחד. זיכרונות אלה מבוטאים בד"כ כתגובה רגשית של הגוף לאובייקטים או לאירועים אשר בעבר נקשרו לסכנה פוטנציאלית. ידוע שעם הזמן תגובות רגשיות כאלה עלולות להתבטל בתהליך אשר נקרא "הכחדה". בתהליך זה אותו אירוע נחווה בסביבה בטוחה. אחרי ההכחדה, הזיכרון של הפחד מדוכא ומודחק, אך לא נמחק, ועל כן זיכרון כזה יכול לשוב ולעלות מעל פני השטח בתנאים מסוימים, כגון מתח לא קשור. במקרים מסוימים, ההופעה מחדש של הזיכרון הרגשי מתרחשת בצורה לא אדפטיבית, אשר גורמת להפרעות חרדה. בגלל תהליך זה החוקרים חיפשו דרכים כדי למנוע את החזרה הנ"ל של זיכרונות פחד.

בעוד שחוקרים בדרך כלל התייחסו לזיכרון לטווח ארוך כמשהו קבוע וקשה לשינוי, כעת זה הופך לברור יותר שזיכרון הוא דווקא דינמי וגמיש. כתוצאה מכך הפעולה של היזכרות היא זאת שהופכת את הזיכרון לפגיע עד שהוא מאוחסן בשנית – תהליך שנקרא "ביסוס מחדש" (reconsolidation). במשך פרק זמן זה של חוסר היציבות, מידע חדש יכול להיות משולב אל תוך זיכרונות ישנים יותר. בדיוק בשלב זה החוקרים מניו יורק חשבו שיהיה נכון ליישם את הטכניקה של חסימת החזרה של זיכרונות פחד.

החוקרים הראו שהפעלה מחדש של זיכרונות פחד בבני אדם מאפשרת להם לעדכן את הזיכרונות עם מידע לא מפחיד. כתוצאה מכך, תגובות פחד לא חזרו יותר.

בכדי להשיג תוצאה זאת, החוקרים ייצרו בתנאי מעבדה היווצרות של זיכרונות פחד. הם הציגו בפני הנבדקים אובייקט ויזואלי כלשהו ומיד באותו הזמן נתנו לנבדקים שוק חשמלי בעוצמה נמוכה. תהליך זה ידוע ומוכר כהתניה קלאסית של פחד. חוזרים על תהליך זה מספר פעמים.

התניה של פחד היא מוצלחת כאשר הנבדקים מראים תגובה של פחד כאשר מראים להם את האובייקט הוויזואלי, כאשר הוא בסופו של דבר מוצג להם ללא השוק. בכדי למדוד את עוצמת זיכרון הפחד, החוקרים בדקו את מידת ההולכה על העור של הנבדקים, מכיוון שזוהי אינדיקציה לעוררות.

ברגע שזיכרון הפחד הזה נוצר, הנבדקים נחשפו לאובייקט הוויזואלי ביום למחרת. ההפעלה מחדש של הזיכרון נועדה להתחיל את התהליך של "ביסוס מחדש". במהלך התהליך הזה, הציגו לנבדקים מידע חדש, שאותו אובייקט ויזואלי הוא כעת "בטוח", וכך ייצרו תהליך של "אימון הכחדה". הצגה של המידע החדש וה"בטוח" בזמן התהליך של "ביסוס מחדש" נועדה לשלב בתוך הזיכרון הראשוני את המידע החדש. ביום המחרת הנבדקים שוב נבדקו בכדי לראות האם הם ממשיכים להראות תגובות פחד כאשר מציגים להם את האובייקט.

אימון הכחדה זה כבר הראה הפחתה בתגובת הפחד, אבל הפחד חזר מאוחר יותר בזמן מתח. עם זאת, החוקרים מצאו שאם אימון ההכחדה נעשה בזמן ה"ביסוס מחדש", כאשר הזיכרון הוא באופן זמני לא יציב, תגובות הפחד נעלמו ולא חזרו. הם גם הראו ששכתוב זיכרון הפחד כ"בטוח" היה ספציפי לאובייקט שהוצג לנבדקים קודם לתהליך ההכחדה. זיכרונות פחד לאובייקטים אחרים חזרו לאחר תהליך ההכחדה, וזה מרמז על כך שהטכניקה היא סלקטיבית, ואין לה השפעה כללית על הזיכרונות.

הניסוי נערך במשך שלושה ימים: ביום הראשון יצרו את הזיכרון, שיכתבו אותו ביום השני, ונבדקה תגובת הפחד ביום השלישי. בכדי לבדוק עד כמה האפקט הוא ממושך, חלק מהנבדקים נבדק שוב כשנה לאחר מכן. אפילו אחרי שנה, זיכרון הפחד לא חזר בקרב הנבדקים אשר עברו תהליך הכחדה בחלון הזמנים של תהליך ה"ביסוס מחדש". תוצאות אלה מציעות שזיכרון הפחד הישן שונה מצורתו המקורית וששינוי זה הוא עקבי לאורך זמן.

המחקר מציע שבמהלך החיים של זיכרונות פחד יש חלונות של הזדמנויות בהם ניתן לשנותם באופן קבוע.

מחקרים קודמים בהם ניסו לשנות ולשבש זיכרונות של פחד התבססו על התערבויות תרופתיות פולשניות. המחקר הנוכחי מציע שהתערבויות כאלה הן כנראה לא הכרחיות. השימוש בהתערבות טבעית יותר אשר תופסת את הכוונה האדפטיבית של ה"ביסוס מחדש" מאפשרת דרך בטוחה יותר למניעת החזרה של פחדים.

www.sciencedaily.com/releases/2009/12/091209134629.htm

תורגם ונערך ע"י מיכל אפק.