שימור פוריות (Fertility Preservation) אצל נשים מוגדר כטיפול שביכולתו לסייע לנשים בשימור היכולת להביא ילדים לעולם – יכולת שנפגעת עם העלייה בגיל ועשויה להיפגע גם על רקע מחלות ומצבים רפואיים שונים.

לדברי פרופ' אבי בן הרוש, רופא מומחה למיילדות וגינקולוגיה ומנהל השירות לשימור פוריות ביחידה לפוריות והפריה חוץ גופית בבית החולים בילינסון, "כיום יש לרפואה אמצעים מתקדמים שביכולתם לסייע לנשים וזוגות שבוחרים לדחות את ההחלטה על הקמת משפחה באמצעות טיפולי שימור פוריות – תוך הקפאה של ביציות בגיל צעיר יחסית. בהמשך, בגיל מבוגר יותר – ניתן להפשיר את הביציות, לבצע הפריה, ולהחזיר את העוברים המופרים לרחם האישה להשגת היריון".

השיטות הקיימות להקפאה של ביציות מאפשרות כיום להשיג היריון ולידה עתידיים בסיכויי הצלחה שהולכים וגדלים, המשתווים לסיכויי ההצלחה של הקפאות עוברים. לנשים שמבצעות הקפאת ביציות לפני גיל 35, כשבמסגרת הטיפול הצליחו לשאוב מגופן מעל ל-15 ביציות, יש כיום מעל ל-85% סיכויים להיריון עתידי מוצלח ולידה מוצלחת.

עם זאת, חשוב להבין כי לא ניתן להבטיח הצלחה מוחלטת בהשגת היריון כתוצאה מטיפולי שימור פוריות, וזו תלויה בגורמים שונים הקשורים לאישה ולתהליך עצמו.

הסיבות לצורך בטיפולי שימור פוריות

טיפולי שימור פוריות לנשים מתבצעים כיום ממגוון סיבות רפואיות ו/או חברתיות (סוציאליות).

סיבות רפואיות

קיימות סיבות רפואיות רבות שעשויות לפגוע בפוריות האישה, ועשויות להעלות את הצורך בטיפולי שימור פוריות. בין הסיבות המרכזיות:

• רזרבה שחלתית נמוכה: נשים עם כמות נמוכה של ביציות בשחלות בהשוואה לכמות הממוצעת המקובלת לגילן עשויות לסבול מרזרבה שחלתית נמוכה, וסיבה זו מקשה על האפשרות להרות באופן ספונטאני ומלווה במקרים רבים בצורך בטיפולי שימור פוריות. ככלל, ההערכה כי בגיל צעיר כ-10% מהנשים חוות מצב של רזרבה שחלתית נמוכה, ושכיחות התופעה גדלה משמעותית לאחר גיל 35. בקרב 10% עד 30% מהנשים והזוגות שפונים לטיפולי פוריות מאובחנת אצל הנשים רזרבה שחלתית נמוכה.

• אנדומטריוזיס: נשים שמאובחנות עם אנדומטריוזיס –  מחלה דלקתית מתקדמת (פרוגרסיבית) כרונית שמלווה לרוב בכאבים ומתבטאת בנוכחות חריגה של רקמות רירית הרחם המכונות ברפואה 'אנדומטריום', רקמות שבאופן נורמאלי מצפות את הרחם מבפנים ונודדות אל מחוץ לרחם לאזורים בחלל הבטן והאגן. מחלה זו עלולה לפגוע בפוריות. לפי הערכות, כ-30% עד 50% מהנשים עם אנדומטריוזיס חוות קשיי פוריות.

• ציסטות בשחלות: ניתוחים להסרת הציסטות עשויים לפגוע ביכולת הפוריות. ציסטות של אנדומטריוזיס שגדלות בשחלות עלולות לפגוע ברזרבה השחלתית גם לפני ניתוח להסרתן. במחקר אמריקאי, שפורסם במאי 2023 בכתב העת Journal of Women's Health, נמצא כי לנשים שעברו ניתוח להסרת ציסטות בשחלות, לאחר נטרול משתנים מתערבים, היה סיכוי גבוה פי 2.41 לסבול מבעיות פוריות, וכן סיכוי גבוה יותר לפתח מדדים רפואיים שקשורים לרזרבה שחלתית נמוכה.

• אי ספיקה שחלתית ראשונית: מצב של אי ספיקה שחלתית ראשונית (Primary Ovarian Insufficiency – ובקיצור POI) שמתבטא ב'גיל מעבר מוקדם', מתבטא בהפסקה של המחזור החודשי של האישה לפני גיל 40 והפסקה מוחלטת של תפקוד השחלות בהן מצויות הביציות. מצב זה מלווה כצפוי בעלייה בסיכון לבעיות פוריות אצל נשים. לפי מחקרים, כ-5% עד 10% בלבד מהמאובחנות בתופעה מצליחות להרות באופן ספונטאני.

• טיפולים אונקולוגיים: טיפול כימותרפי או קרינתי (רדיותרפיה) לסרטן הפוגעים בשחלות.

מספר גורמי סיכון מובילים לפגיעה בפוריות האישה כוללים:

גיל האישה

ככלל, ככל שהאישה עולה בגיל, כך יורדת כמות הביציות ונפגעת איכותן, וגיל הוא גורם הסיכון הראשון במעלה לירידה בסיכויי הפוריות. לפי מחקרים, ירידה זו הופכת למשמעותית בעיקר לאחר גיל 35. במחקר מדנמרק שפורסם ביוני 2013 בכתב העת Fertility and Sterility, נמצא כי בקרב נשים שביצעו באופן מבוקר יחסי מין פעמיים בשבוע, הסיכויים להרות באופן ספונטאני כעבור שנה עמדו על 79% בקרב נשים בגילי 24-20, 84% בקרב נשים בגילי 29-25, הגיעו לשיאן בגרב 88% מהנשים בגילי 34-30, ואז ירדו משמעותית ל-73% בגילי 39-35.

גורמים גנטיים

מספר רב של מוטציות גנטיות נקשרו לבעיות פוריות אצל נשים. בין השאר, תסמונת טרנר שמתבטאת במחסור באחד משני כרומוזומי X  בחלק או בכל תאי הגוף משפיעה על אי פוריות. חוקרים ישראלים מבתי החולים הדסה ושערי צדק דיווחו באוקטובר 2015 בכתב העת Journal of Clinical Investigation כי זיהו מוטציה בגן NUP-107 שקשורה לשיבוש בבשלות השחלות ופגיעה בפריות האישה. יש גם ראיות ממחקרים מסוימים כי נשים שנשאיות מוטציות בגנים BRCA1 ו-BRCA2 שמעלות את הסיכון לסרטן השד והשחלות (המכונות בשם הכולל "המוטציה האשכנזית") סובלות מפגיעה ביכולת הפוריות, אם כי בשלב זה הראיות בנושא אינן חד משמעיות.

חוסר איזון הורמונאלי

הפרעות בהפרשת הורמונים ובעיקר בהורמוני המין מלוות בירידה ביכולת הפוריות. דוגמא לכך ניתן למצוא בירידה בפוריות של נשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות שמלווה בשיבושים ברמות הורמוני המין.

תזונה ירודה

תזונה ירודה עלולה להשפיע על המחזור החודשי ולהתבטא בפגיעה בפוריות, כפי שבא לידי ביטוי בקרב נשים עם הפרעות אכילה. כך, למשל, מחסור בברזל ואנמיה מלווים בדיכוי התפקוד השחלתי ופגיעה בפוריות. הפרעות אלה לרוב הפיכות, וסיכויי הפוריות עולים לאחר שהושלמו החסרים התזונתיים הבעייתיים.

משקל הגוף

עודף משקל והשמנת יתר עלולים לפגוע בסיכויי פוריות האישה. הסיבה לכך היא גם הורמונאלית – הפרשה מוגברת של ההורמון לפטין מרקמות שומן עודפות בגוף ורמות אינסולין גבוהות שמובילים לחוסר איזון הורמונאלי והפרעה בתהליך הביוץ. מחקרים מצביעים גם על סיכויים נמוכים יותר של נשים עם השמנה להרות במסגרת טיפולי הפריה חוץ גופית. לפי מחקרים, ל-30% עד 47% מהנשים עם משקל עודף יש שיבושים במחזור החודשי, והשמנה גם מעלה את הסיכון לתסמונת השחלות הפוליציסטיות – גורם סיכון כשלעצמו לבעיות פוריות אצל האישה. מחקרים מצאו כי הורדת המשקל העודף משפרת את סיכויי הפוריות של נשים עם השמנה, בין השאר באמצעות שינוי אורח חיים ותזונה נכונה, טיפולים תרופתיים הכוללים זריקות חדשות לירידה במשקל ואף ניתוחים בריאטרים המיועדים לאנשים עם השמנה קיצונית.

עוד על השמנה ופגיעה בפוריות

חשיפה לכימיקלים

חשיפה לחומרים כימיקלים מסוימים בתעשייה נקשרה לפגיעה בפוריות האישה. בין השאר נמצא במחקרים כי חשיפה לתרכובות תעשיות נפוצות רעילות מסוג PFAS (חומרים אורגנים מופלרים) פוגעת בפוריות האישה.

חשיפה לקרינה

קרינה מייננת עלולה לפגוע בפוריות האישה, כפי שבא לידי ביטוי בקרב נשים שנחשפו למינונים גבוהים של קרינה במסגרת טיפולים לסרטן (רדיותרפיה) ובעיקר ברצפת האגן ונשים שנחשפו לקרינה בתאונות שונות, למשל בעקבות אסון צ'רנוביל.

תרופות מסוימות

תרופות מסוימות מלוות בסיכון גבוה לפגיעה בפוריות, ובהן תרופות כימותרפיות לסרטן, תלידומיד שמשמשת לטיפול בסוגים מסוימים של סרטן כמו מיאלומה נפוצה, מחלות דלקתיות כמו קרוהן וצרעת. מחקרים מצאו כי גם תרופות נוגדות דיכאון מסוימות שמשפיעות על הפרשת הורמונים שונים עשויות לייצר מצב חוסר איזון הורמונאלי שמתבטא בפגיעה בפוריות.

עישון סיגריות

עישון סיגריות מהווה גורם סיכון בר מניעה שעלול להשפיע על פגיעה בפוריות האישה. מחקרים קשרו בין חומרים רעילים בסיגריה לפגיעה באיכות הביציות והזקיקים בשחלות. עישון גם מעלה את הסיכון לסיבוכים היריוניים שונים. מחקרים על הקשר בין עישון לפגיעה בפוריות מתפרסמים כבר עשורים רבים. במחקר מבריטניה שפורסם באוקטובר 2000 בכתב העת Fertility and Sterility נמצא כי לאחר נטרול משתנים מתערבים, עישון העלה ב-23% את הסיכוי לבעיות פוריות של נשים כעבור חצי שנה והעלה ב-54% את הסיכויים כעבור שנה, ואילו גם עישון פסיבי העלה את הסיכון לבעיות פוריות ב-14% עד 17% כעבור חצי שנה עד שנה, בהשוואה לסיכויים להרות אצל נשים שאינן מעשנות.

עוד על עישון והשפעתו על הפוריות

סיבות חברתיות (סוציאליות)

בהבדל מגברים שתאי הזרע שלהם מתחדשים לאורך כל החיים, נשים נולדות עם מספר קבוע של ביציות שאינו מתחדש, וכמות הביציות ואיכותן יורדות עם השנים – תהליך שמלווה בירידה בפוריות האישה.

בהתאם לידע שקיים כיום, הסיכוי של נשים להרות באופן ספונטאני יורד באופן משמעותי החל מגיל 35 בממוצע, כאשר לאחר גיל 45 אצל רבות מהנשים כבר לא נותרות ביציות תקינות להיריון ספונטאני. בגיל מבוגר יותר גם מתועדת עלייה בסיכון להפלות ומומים מולדים כרומוזומאליים בעוברים שמקורם בביציות האישה.

באופן מסורתי, בחברות רבות היה מקובל בעבר עבור נשים להקים משפחות ולהביא ילדים לעולם בגיל צעיר. עם השנים החלו נשים לדחות את ההחלטה על הקמת משפחה והבאת ילדים לעולם מסיבות חברתיות, סוציאליות, בין השאר כדי להשקיע בצעירותן בלימודים ובפיתוח קריירה מקצועית.

משנת 2011 מתאפשרים בישראל טיפולי שימור פוריות באמצעות הקפאת ביציות ועוברים ללא סיבה רפואית לנשים בגיל 30 ועד גיל 41, כשכל אישה בכל סטטוס משפחתי (רווקה, נשואה, גרושה או אלמנה) זכאית לעבור את הטיפול – בתנאים שיפורטו בהמשך הכתבה (קראו בסעיף: מתי הטיפולים כלולים בסל הבריאות ומה עלותם?).

נייר עמדה של האגודה הישראלית לחקר הפוריות (איל"ה) מאוקטובר 2017 מבהיר כי "השגת היריון ולידה בשימוש בביציות מוקפאות אינה מובטחת, והשיטה אינה מהווה ערובה לפריון עתידי". האגודה קוראת להגברת מודעות ציבור המטופלות לקשר ההפוך בין גיל האישה לפוריותה.

שיטות טיפול לשימור פוריות

קיימות כיום שלוש שיטות מרכזיות לשימור הפוריות:

הקפאת ביציות

בטיפול 'הקפאת ביציות' (Egg Freezing) או 'שימור ביציות' (Oocyte Cryopreservation), המתאפשר כיום מסיבות רפואיות או סוציאליות, הביציות שנשאבו מהמטופלת מבלי שהופרו בזרע, והן עוברות הפריה רק לאחר הפשרתן בעתיד – כשהמטופלת מבקשת להשתמש בהן כדי לנסות להיכנס להיריון.

השיטה המעבדתית הרווחת כיום להקפאת ביציות שפותחה לפני כעשרים שנה היא שיטת הזיגוג ובלעז: ויטריפיקציה (Vitrification) – במהלכה ביציות מוקפאות במהירות רבה באמצעות "מכת קור" ונשמרות בחנקן נוזלי בטמפרטורה של מינוס 196 מעלות צלזיוס, ובאופן שמונע מהנוזלים שמרכיבים את הביצית להפוך לגבישי קרח שעלולים להזיק לתפקוד הביצית לאחר הפשרתה. בתהליך ההקפאה נחשפות הביציות לחומר מגן (קריופרוטקטנט) בעל נקודת קיפאון נמוכה במיוחד שמונע את היווצרות גבישי הקרח בביציות.

הקפאת ביציות היא בשנים האחרונות שיטת שימור הפוריות הנפוצה בקרב נשים בישראל, מאז ששיעורי ההריונות המוצלחים בעקבותיה השתוו לשיעור ההריונות המוצלחים לאחר הקפאת עוברים.

ויטריפיקציה – הקפאת ביציות במהירות רבה באמצעות מכת קור ושמירה במיכלים עם חנקן נוזלי (צילום: Shutterstock)

הקפאת עוברים (ביציות מופרות)

בטיפול 'הקפאת ביציות מופרות או עוברים (Embryo Freezing) או 'שימור עוברים' (Embryo Cryopreservation), שמתאפשר מסיבות רפואיות או סוציאליות, הביציות שנשאבו מהמטופלת מופרות בזרע לאחר השאיבה וטרם ההקפאה.

לדברי פרופ' בן הרוש, "טיפולי הקפאת עוברים היו מקובלים יותר לפני כעשור – כשהיה מקובל לבצע הקפאה איטית של עוברים וביציות, והניבו אז שיעורי הצלחה גבוהים יותר בהקפאת עוברים בהשוואה להקפאת ביציות. לאחר פיתוח שיטת ה'ויטריפיקציה' בהקפאה מהירה, כששיעורי ההצלחה השתוו בין הקפאת ביציות להקפאת עוברים – הקפאת ביציות מהווה כיום מסלול מועדף לרוב הנשים, מאחר ואינה מסבכת אותם עם אב פוטנציאלי שעשוי בעתיד להתנגד להפשרת העוברים המוקפאים והשגת היריון". הקפאת עוברים מומלצת כיום במצבים ספציפיים, למשל במצב של זוג, כשהאישה חלתה בסרטן והזוג מבקש לחפש במהירות פונדקאית כדי להביא ילדים לעולם.

כיום הקפאת עוברים מבוצעת אף היא בשיטת ה'ויטריפיקציה'.

הקפאת מקטע שחלה

בטיפול 'הקפאת מקטע שחלה' או 'שימור מקטע שחלה' (Ovarian Tissue Freezing/ Cryopreservation), מבוצע כיום בישראל מסיבות רפואיות בלבד בעיקר לנשים צעירות שאובחנו עם סרטן וצפויות להיפגע ביכולת הפוריות עקב טיפול עתידי בכימותרפיה ו/או הקרנות. ישנם מצבים רפואיים נוספים לא שכיחים בהם ניתן להציע הקפאת רקמת שחלה כמו בילדות צעירות שאובחנו עם מצב גנטי שגורם לכשל שחלתי מוקדם בגיל מבוגר יותר.

הקפאת מקטעי שחלה מבוצעת בישראל עוד משנת 1996 במסגרת ניסויים קליניים, וכיום מבוצעת כטיפול שגרתי (לא מחקרי). במסגרת הטיפול נלקחת מהשחלה רקמה המכילה זקיקים וביציות לצורך היריון עתידי. הניתוח עצמו מבוצע בהליך לפרוסקופי הכולל הכנסת מצלמה וניפוח הבטן בגז דרך פתח קטן בטבור, וחתכים קטנים נוספים בשיפולי הבטן. במהלך הניתוח נכרתת שחלה אחת שלמה או שנלקחים מקטעים משחלה. לאחר הוצאת השחלה מהגוף ניתן לנסות לקבל ביציות מרקמת השחלה בשאיבה ישירה של זקיקים או באיסופן לאחר חיתוך מעטפת השחלה למקטעים קטנים לצורך הקפאתן. מחקרים מצאו כי הוצאת שחלה אחת שלמה או מקטעים שחלה אינה פוגעת משמעותית בתפקוד השחלה שנותרה בגוף האישה (גיל הפסקת הווסת מתקצר בשנה אחת בלבד). נמצא כי עבור חלק מהמטופלות, החזרת מקטע השחלה לאישה לאחר שהחלימה מהסרטן – מאפשרת להשיב פעילות הורמונאלית לגוף האישה ומקדמת הבשלת ביציות ויכולת השגת היריון באופן טבעי או באמצעות טיפולי הפריה חוץ גופית. הקפאת מקטעי שחלה מבוצעת כיום בשיטה שונה מ'ויטריפיקציה', בהקפאה איטית של הרקמה.

לדברי פרופ' בן הרוש, "הקפאת מקטעי שחלה מתאימה כיום בעיקר לנשים צעירות או ילדות עם סרטן שלא ניתן להציע להן טיפול של גירוי שחלתי ושאיבת ביציות לצורך הקפאת ביציות, למשל בגלל גיל צעיר מאוד או שמצבן הרפואי על רקע הסרטן כבר אינו מאפשר להן לעבור טיפול הורמונלי לשאיבת ביציות או שאין להן די זמן לטיפול הורמונאלי ושאיבה, כאשר יש לטפל במהירות בגידול אגרסיבי".

בעולם יש מחקרים לפיתוח שחלה מלאכותית בשיטות הנדסה גנטית, שתוכל לסייע בעתיד לחולות סרטן להרות בתום הטיפולים.

מהלך טיפולי שימור פוריות

בשלב ההכנה לטיפולי שימור פוריות אצל נשים נדרש לשאוב ביציות מהאישה. שאיבת הביציות היא הליך רפואי שמתבצע בהרדמה כללית.

תהליך הקפאת ביציות לשימור פוריות מתבצע במספר שלבים:

• בדיקות מקדימות: לפני תחילת הטיפול מתבצעות בדיקות רפואיות שמטרתן להעריך את הרזרבה השחלתית ואת בטיחות הטיפול לאישה. ההערכה כוללת לפי דרישות משרד הבריאות בדיקות דם מקיפות, לרבות בדיקות לרמות הורמונים בדם וזיהומים בדם; בדיקת כירורג שד; ולעתים בדיקת משטח צוואר רחם (פאפ).

• טיפול הורמונאלי: לאחר שנקבע כי האישה יכולה לעבור טיפול לשאיבת הביציות, יותאם לה טיפול הורמונאלי במטרה לגרות את השחלות להביא להבשלה של זקיקים רבים. הזקיקים הינם שקי נוזלים בתוכם מתפתחות הביציות. באמצעות הטיפול ההורמונאלי שואפים הרופאים להביא להבשלה של מספר ביציות שניתן יהיה לשאוב ולהקפיא – כדי להגדיל בהמשך את הסיכויים להיריון עתידי. הטיפול כולל זריקות יומיות של הורמונים, למשך עשרה ימים בממוצע (ולעתים תוך התאמה אישית בהתאם למצב האישה). במהלך הטיפול מבוצעות כל 4-2 ימים בדיקות דם להורמונים ובדיקות אולטרסאונד במטרה לעקוב אחר הזקיקים בשחלה והבשלתם ולקבוע את המועד המתאים לביצוע שאיבת הביציות. מאחר ולא כל זקיק מכיל בתוכו ביצית, המספר הסופי של הביציות הבשלות שנשאבות נקבע רק לאחר השאיבה עצמה. התרופות המשמשות לטיפול ההורמונאלי נבחרות על ידי הרופא בהתאם לגיל אישה, מספר הזקיקים, הצפי לביציות בשלות, נתונים רפואיים נוספים של האישה וניסיון קליני.

• שאיבת הזקיקים: טיפול שאיבת הביציות מתבצע בהרדמה כללית קצרה שאורכת כ-15 עד 20 דקות. במסגרת ההליך מתבצע דיקור דרך הנרתיק במחט עדינה שמחוברת למתמר אולטרסאונד ומוחדרת לנרתיק ומגיעה לשחלה דרך דופן הנרתיק. במהלך הפעולה נשאבים נוזלים מהזקיקים הבשלים שנשלחים בהמשך לבדיקת מעבדה בה מזוהות הביציות. הפעולה מבוצעת תחת מעקב באולטרסאונד. לאחר התאוששות שאורכת כ-3-2 שעות משוחררת האישה לביתה ונהוג להמליץ על מנוחה של כיומיים עד חזרה לשגרה. אם ישנה רק כמות קטנה של זקיקים שניתן לשאוב, ניתן לבצע את ההליך ללא הרדמה כללית, תחת טשטוש.

• בדיקת הביציות: הזקיקים שנשאבו מועברים למעבדה לאיתור ביציות על ידי אמבריולוגים, והביציות שנמצאות תקינות מועברות להקפאה מהירה בתהליך 'ויטריפיקציה'. נכון לידוע היום, ניתן לשמור ביציות בהקפאה ללא הגבלה לשנים ארוכות.

• הפשרת הביציות: כשהאישה מחליטה להביא ילדים לעולם (ולפי תקנות משרד הבריאות – עד גיל 54) מתבצעת הפשרת הביציות, ובאותו היום יש להפרותן במנת זרע שהוכנה מבעוד מועד, שמקורה בזרע של בן זוג או תורם זרע מוכר או אנונימי, כפי שהחליטה האישה. למחרת ההפריה ניתן לבחון האם הביציות שעברו את התהליך אכן הופרו, וכעבור 5-3 ימים ניתן לקבוע האם התפתחו עוברים לצורך החזרתם לרחם.

• החדרת העוברים: החזרת העוברים מתבצעת בפעולה שאינה דורשת הרדמה, באמצעות צינורית עדינה ישירות לחלל הרחם, לרוב לאחר התאמת טיפול הורמונאלי לאישה לצורך קליטה טובה של העובר – טיפול שחשיבותו גבוהה בעיקר עבור נשים ללא מחזור חודשי סדיר. לפי הנחיות משרד הבריאות, התקנות מאפשרות להחזיר לרחם יותר מעובר אחד לנשים מעל גיל 32, אולם בפועל רוב הרופאים בארץ מחזירים עובר אחד בלבד – כדי למנוע היריון מרובה עוברים.

תהליך הקפאת עוברים מתבצע תחילה באותו סדר שלבים, אולם ההפריה של הביציות בזרע מתבצעת מיד לאחר שאיבת הביצית ולפני תהליך ההקפאה.

יתרונות טיפולי שימור פוריות

כיום גוברת הנטייה בקרב גינקולוגים ומומחי פריון להמליץ לנשים עם רזרבה שחלתית נמוכה לשקול טיפולי שימור פוריות כבר בגיל צעיר, על מנת להימנע מקשיים וחוסר יכול להרות עם ביציות עצמיות בעתיד.

הליך שימור הפוריות מאפשר לנסות ולהשיג הריון במועד המתאים לכך על ידי האישה, בסיכויי הצלחה גבוהים.

חשוב להדגיש שטיפול של גירוי שחלתי ושאיבת ביציות אינו גורם לאובדן גדול יותר של ביציות ממאגר הביציות הבסיסי בשחלה. הטיפול התרופתי שניתן מאפשר גדילה של זקיקים בשחלה ומאפשר איסוף של הביציות שעתידות היו ממילא לעבור תהליך טבעי של מוות תאי.

סיכויי הצלחה לטיפולי שימור פוריות

שיטת ה'ויטריפיקציה' קידמה באופן משמעותי את תחום טיפולי שימור פוריות באמצעות הקפאת ביציות, מאחר והיא מאפשרת לשיעור גבוה של ביציות לשרוד את ההקפאה במשך שנים ארוכות. בעקבות השיטה השתוו סיכויי ההצלחה של השגת הריונות ולידות לאחר הקפאת ביציות לאלו שהיו קיימים בעבר לאחר הקפאת עוברים.   

על פי מספר מחקרים במרכזים מובילים באירופה ובארצות הברית- הסיכויים להרות כיום מביצית טרייה בגיל 30 ומביצית שהוקפאה בויטריפיקציה בגיל 30 דומים.

באחד המחקרים המצוטטים ביותר בתחום, שפורסם בפברואר 2016 בכתב העת Fertility and  Sterility, הודגם כי לנשים שמקפיאות ביציות לפני גיל 35, והצליחו לשאוב מהן מעל ל-20 ביציות – סיכויי ההצלחה המצטברת להשגת היריון ולידה עומדים על 85%. לעומת זאת, בהקפאת ביציות בגיל מבוגר יותר, סיכויי ההצלחה קטנים יותר להשגת הריון ולידת חי בעתיד.

גם במחקר המשך שפורסם לאחרונה בשנת 2021 הודגמו שיעורי הצלחה דומים באוכלוסיות שונות של שימור פוריות חברתי, מטופלות עם אנדומטריוזיס או מטופלות אונקולוגיות.

בכל מקרה, הסיכוי להיריון מביצית שהוקפאה בגיל צעיר והופשרה בגיל מבוגר – גבוה מהסיכוי להיריון ספונטאני בגיל המבוגר מהביציות שהתקינות הספורות שנותרו לאישה באופן טבעי.

עד היום נולדו בעולם אלפי ילדים מביציות מוקפאות.

שיעורי ההצלחה בהשגת הריונות תקינים ולידות תקינות לאחר טיפולי שימור פוריות תלויים במספר גורמים: 

• גיל האישה במועד הקפאת הביציות: ככל שגיל האישה בעת שאיבת הביציות והקפאתן צעיר יותר – כך הסיכוי להשיג היריון מהביציות שנשאבו והוקפאו גבוה יותר. במחקר ישראלי מהמרכז הרפואי שערי צדק, שבחן את סיכויי ההצלחה של טיפולי הקפאת ביציות לשימור פוריות מסיבות סוציאליות, וממצאיו פורסמו בנובמבר 2022 בכתב העת Journal of Assisted Reproduction and Genetics, נמצא כי בקרב 466 מטופלות שעברו את הטיפולים בבית החולים בשנים 2018-2011, 27% הצליחו להביא ילדים לעולם נכון ליוני 2021,  והתברר כי שיעורי ההצלחה בהשגת לידות לנשים שביצעו את ההקפאה בגילי 40 עד 41 היו נמוכים במיוחד (9%), בהשוואה לשיעור ההצלחה אצל נשים שביצעו את ההקפאה לפני גיל 40 (32% הצלחה). החוקרים מציינים כי ההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק סטטיסטית, ככל הנראה עקב מספר קטן של נשים מעל גיל 40 במחקר שעברו את התהליך (11 מטופלות).

• כמות הביציות שנשאבה: ככל ששאיבת הביציות מאפשרת לשאוב כמות גבוהה יותר של ביציות בשלות מהאישה – כך כצפוי גדל הסיכוי להשיג בעתיד היריון תקין. במחקר הישראלי משערי צדק, נמצא כי לנשים שהצליחו להגיע ללידה לאחר טיפולי הקפאת ביציות נשאבו יותר ביציות בתהליך (19.9 ביציות בממוצע) בהשוואה לנשים שהטיפול נכשל עבורן (13 ביציות בממוצע).

חשוב לציין כי למרות שיעורי הצלחה מרשימים, הריון בגיל מאוחר כרוך בסיכון גבוה יותר לסיבוכים, כמו רעלת הריון, סוכרת הריונית, ועוד.

דגימת ביציות מוקפאות במעבדה. ככל שנשאבות יותר ביציות בשלות, כך הסיכוי להיריון עתידי גדל (צילום: Shutterstock)

מתי טיפולי שימור פוריות כלולים בסל ומה עלותם?

לפי הנחיות משרד הבריאות המעודכנות לשנת 2022, טיפולי שימור פוריות לנשים כלולים כיום בסל הבריאות הממלכתי וניתנים במימון קופת החולים כשהם נדרשים מסיבות רפואיות, בהתוויות הבאות:

• נשים עם חשש לרזרבה שחלתית נמוכה לצורך יצירת מאגר ביציות. לצורך הוכחה של רזרבה שחלתית נמוכה נדרשים שניים מתוך שלושה קריטריונים בתבחינים של רזרבה שחלתית (רמתFSH  גבוהה בפרופיל הורמונלי, רמת  AMHנמוכה, מספר קטן של זקיקים בשחלות בבדיקת אולטרסאונד).

• ילדות, נערות ונשים העומדות לקבל טיפול בכימותרפיה או בהקרנות שעלול לפגוע בפוריותן.

• נשים העומדות לפני אחד מהניתוחים הבאים: ניתוח מונע של כריתת שחלות לנשאיות הגן BRCA; וניתוח העלול להיות כרוך בכריתת שתי שחלות.

• הטיפולים במסגרת הסל כוללים עד ארבע שאיבות ביציות ועד השגה של 20 ביציות בשאיבות הביציות, המוקדם מבניהם.

• נשים נשאיות של התסמונת הגנטית X שביר זכאיות לטיפולי שימור פוריות נרחבים יותר – עד שש שאיבות ביציות ועד השגה של 40 ביציות, המוקדם מבניהם.

• לפי הנהלים, שימור פוריות בסל באינדיקציה של רזרבה שחלתית נמוכה אפשרית עד גיל 39, בנשים להן עד שני ילדים. המטופלות רשאיות להשתמש בביציות המוקפאות לצורך היריון עתידי עד גיל 54.

טיפולי שימור פוריות לנשים מסיבות סוציאליות אינם כלולים בסל, ומבוצעים בתשלום. לפי תקנות עדכניות של משרד הבריאות משנת 2023 נקבעו תנאים לטיפולי שימור פוריות מסיבות חברתיות:

• מספר הטיפולים המירבי לצורך הקפאת ביציות מסיבות סוציאליות כולל עד שש שאיבות ביציות. "רוב הנשים עם רזרבה שחלתית טובה יידרשו ל-2-1 טיפולי שאיבת ביציות לצורך השגת מספר הביציות המקסימלי האפשרי", מציין פרופ' בן הרוש.

• לנשים שבעת שאיבת הביציות הקודמת מלאו להן 35-30 שנים מותר להקפיא עד 25 ביציות. לנשים שבעת שאיבת הביציות הקודמת מלאו להן 41-36 שנים מותר להקפיא עד 35 ביציות. "חשוב להבהיר כי במידה והושגו בשאיבה כמות גבוהה יותר של ביציות מזו שרשומה בתקנות – הן לא נזרקות לפח, וכל הביציות מוקפאות, ובכולן תוכל האישה להשתמש בעתיד כדי להשיג הריונות מוצלחים, בכפוף למגבלות הקיימות", מדגיש פרופ' בן הרוש.

• מי שבשאיבת הביציות הראשונה הצליחה להשיג את מספר הביציות המירבי – תותר לה שאיבת ביציות אחת נוספת.

• מטופלת שהחלה בתהליך שאיבת הביציות לשימור פוריות מסיבות סוציאליות לפני הגיעה לגיל 41 זכאית להמשיך בתהליך עד לשש שאיבות או עד לשאיבת המספר המקסימלי של ביציות (35) כל עוד התהליך נמשך באופן רציף בהתאם לסטנדרטים הרפואיים המקובלים.

• לפי הנהלים, המטופלות רשאיות להשתמש בביציות המוקפאות לצורך היריון עתידי עד גיל 54.

• ניתן לבצע הליך של הקפאת ביציות בכל אחת מיחידות ההפריה החוץ גופית המאושרות בבתי החולים בישראל.

טיפולי שימור פוריות על רקע סוציאלי מוצעים כיום בתשלום בבתי החולים. משרד הבריאות קבע תעריף גג לשירות, והמחירים משתנים בין בתי החולים שחלקם מציעים גם הנחות שונות, למשל הנחה למחזורי טיפול נוספים במידה וטיפול שאיבת הביציות במחזור הראשון נכשל ולא סיפק ביציות באיכות הנדרשת להקפאה. הסכום הוא לרוב כ-6,500 ש"ח לכל מחזור טיפול של שאיבת ביציות והקפאה לחמש שנים, כאשר יש בתי חולים שגובים מראש כ-12,000 אלף ש"ח לכיסוי שני מחסורי טיפול ראשונים, ובחלקם ניתן החזר במידה ונשאבו די ביציות במחזור הראשון. בחלק מבתי החולים הפרטיים התשלום עבור 2 מחזורי שאיבה גבוה יותר, ולעתים ישנו גם תשלום נוסף לרופא המבצע. בחלק מבתי החולים נגבה גם סכום של כמה מאות שקלים לפתיחת תיק במרפאה. בכל בית חולים מוצעים תנאים שונים לפריסת התשלומים.

לפי התקנות העדכניות של משרד הבריאות, במסגרת טיפולי שימור הפוריות, הביציות והעוברים נשמרים לתקופה של עד 5 שנים עם אפשרות להארכה – האחריות להארכת תקופת השמירה, מוטלת על המבקשות. בפועל, בתי החולים כיום אינם משמידים עוברים מוקפאים וביציות מוקפאות, ורובם אינם גובים סכום כסף נוסף להארכת תקופת ההקפאה מעבר לחמש השנים הראשונות.

חשוב לציין כי ישנם מצבים בהם נשים מתחילות תהליך של שימור פוריות מסיבות סוציאליות בתשלום, ובמהלכו מתברר כי הן סובלות מרזרבה שחלתית נמוכה – ואז הן עשויות להיות זכאיות להקפאת ביציות מסיבה רפואית, בהתאם לתנאי סל הבריאות הממלכתי, ויכולות לעבור את התהליך במימון קופת החולים.

תופעות לוואי וסיכונים בטיפולי שימור פוריות

טיפולי שימור פוריות כרוכים במספר תופעות לוואי וסיכונים שיש להכירם מראש:

• בשלב הטיפול ההורמונאלי לגירוי הזקיקים, לפני שאיבת הביציות, עשויים להתפתח נפיחות בבטן וכאבי בטן עקב הבשלה של מספר זקיקים במקביל. כמו כן יתכנו תופעות שקשורות בחשיפת יתר להורמונים, לרבות רגשות יתר. תופעות אלו לרוב חולפות מספר ימים לאחר תום הטיפול, וניתן להתמודד איתן.

• בשלב הטיפול ההורמונאלי לכאורה עלול להתפתח גירוי יתר שחלתי – אולם הסיכון לסיבוך זה כיום מזערי. לדברי פרופ' בן הרוש, "כיום הפרוטוקולים הרפואיים המקובלים מאפשרים למנוע כמעט לחלוטין את הסיכון לגירוי יתר של השחלות, וזאת הודות למעקב וניטור קפדניים במהלך הטיפול ההורמונאלי והתאמות של הטיפול ומינון ההורמונים בהתאם לתוצאות בדיקות הדם והאולטרסאונד שמבוצעים במהלך הטיפול, כדי להימנע מביוץ מוגזם".

• שאיבת הביציות עצמה כרוכה בסיכונים הנלווים להרדמה מלאה וכן בסיכון נמוך לדימום קל מהנרתיק וכאבי בטן ובמקרים נדירים קיים סיכון לזיהומים. סיבוכי ההרדמה משמעותיים יותר עבור נשים עם משקל עודף והשמנת יתר. במקרים בהם מתפתח דימום נדרשת בדיקה של חלל הבטן כדי לבחון את היקפו.

פרופ' אבי בן הרוש הוא רופא מומחה למיילדות וגינקולוגיה ומנהל השירות לשימור פוריות ביחידה לפוריות והפריה חוץ גופית בבית החולים בילינסון

עדכון אחרון: יוני 2024