מחקר חדש שפורסם בימים אלה בירחון הרפואי היוקרתי JAMA מצא כי חולים הסובלים מיתר לחץ דם, שטופלו על ידי רוקח באמצעות מערכת אינטרנטית, הצליחו להוריד את לחץ הדם באופן משמעותי וההצלחה נשמרה גם 6-18 חודשים לאחר תום ההתערבות.

על פי החוקרים, השימוש בצוות רב מקצועי לטיפול בלחץ דם הנה גישה שנבחנה רבות ונמצאה כגישה יעילה לטיפול במחלה. בהתייחסם לטיפול שכזה, הכוונה היא לתוספת טיפול של אחות או רוקח בנפרד מטיפול הרופא. עם זאת, הם מציינים כי אין כמעט מחקרים שבדקו האם השיפור נשמר לאורך זמן לאחר ההתערבות.

ניתוח הנתונים נעשה על חולים שהשתתפו במחקר, בו חולקו 778 חולים הסובלים מלחץ דם בלתי נשלט לשלוש קבוצות טיפוליות. הראשונה קיבלה את הטיפול המקובל באמצעות רופא, הקבוצה השנייה ביצעה גם מעקב לחץ דם בבית ואימון נוסף שניתן באתר אינטרנט והקבוצה השלישית ביצעה מעקב לחץ דם ביתי, אימון באמצעות אתר האינטרנט וליווי של רוקח באמצעות אתר האינטרנט. בכל שלוש הקבוצות נצפתה ירידה בערכי לחץ הדם, אך בקבוצה שלוותה על ידי רוקח הירידה בערכי לחץ הדם היתה גדולה באופן משמעותי מהקבוצות האחרות.

אתר האינטרנט באמצעותו התבצעה ההתערבות כלל תיק רפואי אלקטרוני של החולים אותו הם החלו לחלוק עם המטפל וכן תיבת אי מייל מאובטחת.

כעת, ביקשו החוקרים לבדוק מה קרה כשנה לאחר סיום המחקר וההתערבות. החוקרים אספו מן המערכת הממוחשבת 668 בדיקות לחץ דם שנעשו כ-6-18 חודשים לאחר סיום ההתערבות, כאשר המטופלים מחולקים באופן שווה בין הקבוצות הטיפוליות השונות. בדיקת ערכי לחץ הדם הדיאסטולי והסיסטולי הראו כי בכל הקבוצות חלה ירידה בערכי לחץ הדם. עם זאת נראה כי לא היה שוני בקבוצות בערכי לחץ הדם הדיאסטולי, בעוד שבלחץ הדם הסיסטולי הירידה בקבוצה שלוותה על הרוקח הייתה ירידה משמעותית יותר.

בנוסף, בהשוואה בין הקבוצות נמצא כי בקבוצה שטופלה על ידי רוקח היו יותר חולים מאוזנים מבחינת לחץ הדם מאשר בקבוצה שקיבלה את הטיפול המסורתי. בקבוצה שקיבלה טיפול באמצעות האתר בלבד מספר החולים שנשמרו מאוזנים היה הנמוך ביותר. החוקרים מציינים כי ישנה מגבלה למחקר שכן ההשוואה נעשית על בסיס מדידת לחץ דם יחידה.

החוקרים מסכמים כי הסיכוי לשמור את ערכי לחץ הדם באמצעות השיטה הטיפולית המבוססת על צוות טיפולי מבית מרקחת הניתנת באמצעות האינטרנט הכפילה את הסיכוי לשמר את תוצאות ההתערבות גם לאחר תקופה של 6-18 חודשים.

JAMA Intern Med. 2013;():1-3. doi:10.1001/jamainternmed.2013.1037