קשרים חברתיים עם השכנים מפחיתים סיכון לתמותה משבץ. כך עולה ממחקר חדש שפורסם בירחון היוקרתי STROKE.

הקשר בין הגוף לנפש ברור ומוצק. ידוע כי ישנה השפעה סביבתית על הבריאות הנפשית וכתוצאה מכך גם על תחלואה ותמותה. כך למשל, הודגם במספר רב של מחקרים כי מעמד סוציו-אקונומי גבוה מהווה גורם מגן מפני תחלואת לב וכלי דם וכי מגורים לבד מעלים סיכון לתחלואה.

אחד מהגורמים החשובים לבריאות נפשית הינו קשר הדוק עם הקהילה ופעילויות חברתיות משותפות עם חבריה. מחקרים הוכיחו כי זיקה ומעורבות קהילתית מורידים את הסיכון למחלת לב כלילית אולם הקשר עם שבץ מוח טרם נבדק.

במחקר הנוכחי בדקו חוקרים מאוניברסיטת מינסוטה את הסיכון לתמותה משבץ בקרב כ 5,800 נבדקים. כל הנבדקים דורגו מבחינת זיקה לקהילה וקשרים חברתיים עם שכניהם בהתאם לשאלון שמולא על ידיהם. השאלון כלל משתנים כגון תדירות שיחה עם השכנים, פעילויות משותפות כמו שמירה על ילדים או עבודה בגינה, הכרת שמותיהם של השכנים ועוד.

במחקר נמצא כי קשרים חברתיים עם הקהילה הורידו באופן מובהק סיכון למוות משבץ גם לאחר שנלקחו בחשבון כל הגורמים האחרים שהיו עלולים להשפיע על התוצאות כמו מצב סוציו-אקונומי. כל עליה בנקודה בדירוג הזיקה לקהילה, נקשרה להפחתה של 53% בסיכון לתמותה משבץ. לעומת זאת, לא נמצא קשר בין קשרים קהילתיים לעצם היארעות של שבץ המוח. המסקנה המרכזית מהמחקר היא כי קשרים חברתיים יציבים מהווים גורם מגן עצמאי ובלתי תלוי מפני תמותה משבץ מוח.

Stroke. 2011, doi: 10.1161/STROKEAHA.110.609164

תרגום ועריכה: ד"ר איתן אוריאל