פרופ' דסה שותפה בצוות מחקר גדול העוקב אחר למעלה מ- 30,000 משפחות, בהן אובחן אחד מבני המשפחה בטרשת נפוצה.

פרופ' דסה הציגה נתונים עדכניים לגבי היחס בין נשים לגברים החולים בטרשת נפוצה. בסקירה ההסטורית ציינה שבתחילת המאה ה- 20, חשבו החוקרים ששכיחות הטרשת הנפוצה גבוהה יותר בקרב גברים. מאז אותם ממצאים ראשוניים ועד היום רואים החוקרים עלייה בשכחיות היחסית של נשים עם טרשת נפוצה. בשנות ה- 50 חשבו שהיחס בין הגברים לנשים הוא שווה, בשנות ה- 60 גילו כי שכיחות הנשים גבוהה יותר, בשנות ה- 70 הראו שהיחס עמד על 1.4:1 לטובת הנשים, בשנות ה- 80 נתונים הצביעו על יחס של 2:1 לטובת הנשים. כיום בתחילת המאה ה- 21 ציינה פרופ' דסה כי הנתונים מצפון אמריקה מצביעים על כך שלנשים סיכוי הגדול פי 3.2 מגברים לקבל אבחנה של טרשת נפוצה. פרופ' דסה ציינה שכיום מתבצעים מחקרים המנסים למנות את הסיבות לעלייה בשכיחות הטרשת הנפוצה דווקא בקרב נשים.

פרופ' דסה הסבירה והציגה נתונים עדכניים לגבי הסיכוי לחלות בטרשת נפוצה כתלות בגנים משותפים (קרוב משפחה) עם אדם שחולה גם כן בטרשת נפוצה. הנתונים הראו שאכן יש מרכיב גנטי המשפיע על האבחנה של טרשת נפוצה, אך אין המרכיב הגנטי מצליח להסביר את כל השונות בקרב המאובחנים. פרופ' דסה הראתה ממצאים המצביעים על כך שילדים לאמהות עם בן משפחה עם טרשת נפוצה, נמצאים בסיכון גבוה לקבל אבחנה של טרשת נפוצה, בהשוואה לאבות עם בן משפחה אשר קבל אבחנה של טרשת נפוצה.

פרופ' דסה דיברה על ניסיונה האישי בטיפול בטרשת נפוצה ודיברה על החששות של ההורים להוליד ילדים. היא ציינה כי יש הבדל בין דאגות האם לדאגות האב. האם מודאגת, יותר מכל, מהיכולת שלה לתפקד כהורה ולגדל את הילד. האב מודאג, יותר מכל, מהסיכוי שגם ילדיו יקבלו אבחנה של טרשת נפוצה.

פרופ' דסה הבהירה כמה חשוב להעביר למטופלים, בני המשפחה וחברים כי אין חשש להדבק בטרשת נפוצה. לעיתים חוסר הידע של האנשים על טרשת נפוצה מביא אותם לפחד מפני הדבקות ועל הצוות המקצועי להעניק את הידע המדעי הברור שאין הדבר כך.

בכדי לקרוא עוד על מגדר, הריון וגנטיקה לחץ כאן