טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית כרונית. באנשים עם טרשת נפוצה תאי מערכת החיסון תוקפים את המיאלין – השכבה השומנית שמבודדת ומגנה על סיבי העצב במערכת העצבים המרכזית (המוח וחוט השדרה), מה שפוגע ביכולת העצבים להעביר מידע. פגיעה זו מובילה לתסמינים שונים - כמו פגיעה בראייה, נימולים או חוסר תחושה - בהתאם למיקום בו נגרם הנזק למיאלין.

הגורמים לטרשת נפוצה עדיין אינם ברורים לאשורם, אך ככל הנראה מדובר בתגובה חיסונית לא תקינה, באנשים בעלי מועדות גנטית, לגורם סביבתי (או מספר גורמים במקביל) שטרם זוהה בוודאות. אחת ההשערות היא שחשיפה לנגיפים מנבאת התפתחות של מחלת הטרשת הנפוצה בעתיד, והנגיף שהינו החשוד העיקרי כבר מזה שנים הוא נגיף האפשטיין-בר המכונה בקיצור EBV.

האפשטיין-בר הוא נגיף ממשפחת נגיפי ההרפס שמהווה את אחד הנגיפים הנפוצים בעולם. לפי נתוני משרד הבריאות בישראל, כ-95% מן הבוגרים בין הגילים 40-35 כבר נדבקו בנגיף בעבר. בתינוקות או ילדים צעירים שנדבקים בנגיף, לרוב התסמינים יהיו קלים ולא משמעותיים, אם בכלל יופיעו תסמינים. לעומת זאת, אצל ילדים גדולים יותר ומתבגרים צעירים, ב-35% עד 50% תופיע "מחלת הנשיקה״.

לאחר הדבקות הנגיף נותר תמיד בגוף, רוב הזמן רדום – בזכות הפעילות של מערכת החיסון. הווירוס עלול לפעול מחדש במקרה של פגיעה במערכת החיסון או תקופות של לחץ נפשי גדול, התעוררות שעלולה להזיק לבריאות ונקשרה למספר מחלות.

בינואר שנה שעברה פורסם בכתב העת Science מחקר ענק ולפיו הדבקות בנגיף אפשטיין-בר אכן קודמת להתפתחות של טרשת נפוצה וכי הסיכון של נדבקים בנגיף לפתח בהמשך טרשת נפוצה גבוה פי 32. בקרב נבדקים שבדיקות הדם שלהם בתחילת המעקב היו שליליות לנגיף נמדד גם הריכוז של Nfl - חלקיקי חלבונים הנוצרים מפגיעה בתאי העצב - שמהווים אמצעי יעיל להערכת הפעילות של טרשת נפוצה. נמצא כי במטופלים שבשלב מאוחר יותר פיתחו טרשת נפוצה, לא היו כל סימנים לפגיעה בתאי העצב (או במילים אחרות – לא הייתה פעילות של טרשת נפוצה) לפני שדגימות הדם שלהם הציגו עדויות להדבקות בנגיף האפשטיין-בר, אלא רק לאחר עדויות לזיהום. ממצא זה מוכיח כי ההדבקה בנגיף האפשטיין-בר מקדימה לא רק את ההופעה של תסמינים שעשויים להעיד על טרשת נפוצה, אלא גם את הזמן בו ניתן להבחין בפגיעות פתולוגיות האופייניות למחלה. עם זאת, גם מחקר זה לא מסביר באילו מנגנונים הנגיף מעורר את המחלה האוטואימונית.

שופכים אור על הקשר

כדי להבין טוב יותר כיצד נגיף האפשטיין-בר עלול לעורר טרשת נפוצה, החוקרים ממכון קרולינסקה בשוודיה בחנו דגימות דם של 713 אנשים עם טרשת נפוצה ו-722 נבדקים בריאים.

הם מצאו כי נוגדנים שהגוף מייצר כדי להילחם בזיהום, נוגדנים המכונים EBNA1, יכולים להיקשר בטעות גם לחלבון הדומה לנגיף האפשטיין-בר - החלבון CRYAB - חלבון המצוי בתאים מייצרי מיאלין, השכבה השומנית שעוטפת את סיבי העצב במוח ובחוט השדרה.

כאשר נוגדני EBNA1 נקשרים לחלבוני CRYAB הם עלולים להזיק למערכת העצבים המרכזית ולהוביל לתסמינים האופייניים לטרשת נפוצה כגון פגיעה בשיווי המשקל, הפרעות תחושה ופגיעה בניידות.

בבדיקות נוספות מצאו החוקרים שבהתפתחות של טרשת נפוצה לאחר חשיפה לווירוס האפשטיין-בר מעורבים במנגנון דומה גם תאי T – תאים במערכת החיסון שנלחמים בזיהומים, שעלולים גם הם לתקוף את מערכת העצבים, וידועים כמעורבים בפעילות האוטואימונית בטרשת נפוצה.

חיקוי מולקולרי

המחקר שפורסם בכתב העת Science Advances מחזק ממצאים ממחקרים אחרים שהצביעו על מנגנונים של ״חיקוי מולקולרי״ שמסבירים את הקשר בין הנגיף להתפתחות של טרשת נפוצה.

ב״חיקוי מולקולרי״ הכוונה לכך שכאשר מערכת החיסון תוקפת את הנגיף, לפעמים היא בטעות פוגעת גם בחלבונים בגוף האדם הדומים לחלבוני הנגיף. הבנה של מנגנונים אלה תסייע למדענים בפיתוח חיסונים נגד נגיף האפשטיין-בר, חיסונים שעשויים להגן מפני התפתחות של טרשת נפוצה.

״טרשת נפוצה היא מחלה מורכבת להפליא, אך המחקר שלנו מספק חתיכה חשובה בפאזל ויכול להסביר מדוע אנשים מסוימים מפתחים את המחלה״ סיכמה ד״ר אוליביה תומס, מעורכי המחקר, בהודעה לעיתונות.

Science Advances. 17 May 2023 Vol 9, Issue 20