ערב ליל הסדר, נקיונות אחרונים. החלפת כלים. 9:00 בבוקר אני מדברת עם אמא. היא חלשה נורא. רק תנוח קצת ואחר תתחיל קצת בהכנות לפסח. השעה 11:00 בבוקר, אני מתקשרת אליה שוב, רק לוודא מה שלומה, לראות אם הצליחה לנוח קצת. היא לא עונה בבית. אני מתקשרת לנייד. בסופו של דבר היא עונה. "אני לא יודעת מה קורה איתי" היא אומרת ואני בלחץ שמא היא לא בבית צועקת אליה, איפה את? איפה את נמצאת? אמא בתגובה אומרת לי "תגידי לי מה קורה? אני לא יודעת מה קורה". הצלחתי בסופו של דבר להבין שהיא בבית והתקשרתי לאחותי שגרה בסמיכות אליה. מזלנו שהיא עוד הצליחה לפתוח לה את הדלת כי לאחר מכן היא התנתקה ממלמלת "הכל בסדר, הכל בסדר, אני רק צריכה לנוח". הזעקנו אמבולנס שלקח אותה לבית החולים מאיר, התייצבנו 3 הבנות, לא מבינות מה קורה, אין מי שיסביר. ערב חג כבר שעות הצהריים, רק רופאים בכוננות נשארים ואנחנו. מריצים סידרה של בדיקות, צילומים, CT ראש ולבסוף מחליטים לאשפז אותה במחלקה הגריאטרית. ערב ליל הסדר, נסענו "לחגוג" כל אחת עם בני ביתה. חג שמח.