טראומה מטרור ומלחמה
מנהלי קהילה
התקשורת מעוררת הופעת תסמיני פוסט טראומה
חוקרים ישראלים מצאו על רקע מבצע צוק איתן, כי חשיפה מוגברת בתקשורת לדיווחי האירועים, לצד תחושה של חוסר שליטה במתרחש – הגדילו את הסיכון לתסמיני פוסט טראומה באוכלוסייה הבוגרת
ישראל הפכה זה מכבר חממה לחקר הגורמים והטיפול בתסמונת פוסט טראומטית (PTSD) על רקע המציאות הישראלית החושפת את התושבים בארץ למלחמות ולאירועי טרור שעלולים לעורר פוסט טראומה.
גורמים שונים זוהו ברבות השנים ככאלה המשפיעים על התפתחות פוסט טראומה, לרבות עוצמת האירוע הטראומטי ומשכו, חשיפה קודמת לטראומות בחיים – למשל הזנחה בינקות או בילדות מוקדמת, עיסוק במקצוע שמעלה את הסיכון לחשיפה לאירועים טראומטיים – כמו עבודה בצבא, במשטרה או במכבי אש, וכן המצאות מצוקות נפשיות נוספות כמו דיכאון או חרדה, העדר תמיכה טובה מהסביבה והימצאותם של קרובי משפחה עם מחלות נפשיות כמו פוסט טראומה ודיכאון, שכן ידוע כי גם גורמים גנטיים עשויים לעודד התפתחות פוסט טראומה. עתה מצא מחקר ישראלי כי גם לתקשורת יש תפקיד חשוב בהתהוותה תסמונת פוסט טראומטית ובהנצחת המצוקה הנפשית.
עלייה ברייטינג
החוקרים מהחוג המשולב למדעי החברה באוניברסיטת בר אילן ומבית הספר לחינוך באוניברסיטה בחנו את הקשר בין חשיפה לתקשורת ותפיסות כלליות הקשורות למבנה האישיות לבין התפתחות תסמיני פוסט טראומה, וזאת בקרב 1,268 ישראלים בוגרים בגילי 20 עד 80 (בגיל 37 בממוצע) שנחשפו לירי טילים במבצע צוק איתן בקיץ 2014, במהלכו נורו אלפי טילים מרצועת עזה שכיסו 70% משטח ישראל.
במחקר שבוצע בחודשים דצמבר 2014 וינואר 2015, נכללו רק אנשים ששהו בישראל בטווח הטילים בימי הלחימה והיו בארץ בחמש שנים שקדמו למבצע. לאורך מבצע צוק איתן הרייטינג בערוצי החדשות בישראל זינקו והגיעו ל-43% חשיפה לדיווחים השוטפים ששודרו בערוץ 2.
במסגרת המחקר נמצא כי 29% מהנבדקים פיתחו תסמיני פוסט טראומה, כפי שמוגדרים על ידי ספר האבחנות הפסיכיאטרי העדכני DSM5, רובם נשים ואנשים עם רמות השכלה נמוכות.
כפי שהעריכו החוקרים מראש, הממצאים העלו כי תסמונת פוסט טראומה אינה תוצר אוטומטי של חשיפה לאירוע טראומטי, ומתווכת בין היתר על ידי המדיה. אנשים שהעידו כי צפו בדיווחים חוזרים במדיה על הלחימה בעזה, ושלא יכלו להימנע מחשיפה לדיווחים בתקשורת אודות הפגיעה, בין אם מסיבות אישיות או בגלל טלוויזיה דולקת בבית או במקום העבודה – היו בעלי סיכויים גבוהים יותר לפתח תסמיני פוסט טראומה. כך גם אלו שהחזיקו בתפיסה כללית בנוגע לחיים ולפיה אירועים שונים אינם נמצאים בשליטתם המלאה ונשלטים על ידי כוחות חיצוניים.
כמו כן, חשיפה לירי טילים במהלך המבצע העלתה את הסיכון לפתח תסמיני פוסט טראומה, ואילו תחושה של שליטה על דפוסי הצפייה בתקשורת (כשהייתה יכולת גבוהה יותר לכבות את הטלוויזיה בבית) – הפחיתה את הסיכון לפתח תסמינים.
בחישוב פרטני, חשיפה בתקשורת לאירועי הלחימה ותחושות שליטה בתקשורת הסבירו 7% מהשונות בהופעת תסמיני פוסט טראומה, כפי שתועדו במחקר.
במחקר השתתפו יעקב הופמן, ד"ר עמית שרירא, שרה כהן-פרידל, ד"ר אפרים גרוסמן ופרופ' אהוד בודנר, וממצאיו פורסמו ביולי 2016 בכתב העת Psychiatry Research.
דיווחים בלופ חוזר
החוקרים מדגישים כי לאור הממצאים, על התקשורת לבחון את תפקודה בעת אירועים טראומטיים, ועליה להכיר בכך שדפוס הדיווח החוזר, שבמסגרתו נחשפים תושבי המדינה לצילומים חוזרים מאירוע טראומטי כמו מלחמה או פיגוע פעם אחר פעם בלופ חוזר – עלול להאיץ התפתחות פוסט טראומה. החוקרים אף מותחים ביקורת על דפוס הפעילות של התקשורת ששידרה בימי מבצע צוק איתן חדשות בגל פתוח, וכדי למלא חללי זמן פרסמה דיווחים לא מאומתים, לרבות הערכות לגבי כמות הטילים שנורו בכל יום, כמות הטילים שהתפוצצו בשטח וכמות האזרחים שנפגעו מהטילים, כשהכתבים מודים לאורך הדיווחים שאין להם את כל המידע בנושא.
כמו כן, כפי שמורים הממצאים, תחושות חוסר שליטה עשויות להוות גורם המאיץ פוסט טראומה, ודורשות סיוע בקהילה כדי לאפשר לאוכלוסייה כלים לקבלת שליטה בחיים שתוביל לתחושת חוסן חזקה ולהגנה יעילה יותר במניעת פוסט טראומה.
גורמי סיכון שונים מאובחנים במחקרים בשנים האחרונות כקשורים להתפתחות פוסט טראומה, לרבות גורמים סביבתיים כגון מספר האירועים טראומטיים וחשיפה מוגברת לפיגועים. כמו כן, זוהו גורמים דמוגרפיים שונים שמשפיעים על הסיכון לפתח פסט טראומה, לרבות מגדר (ממצאים שנויים במחלוקת אודות סיכון גבוה יותר בקרב נשים) וכאמור קיומם של משאבים חברתיים – לרבות תמיכה חברתית, המהווים גורמים מגנים מפני פוסט טראומה.
כוחה של התקשורת
ממצאי המחקר הנוכחי תומכים בממצאי עבודות נוספות שמצביעות על כוחה של התקשורת בהתהוות מצוקה נפשית. מחקר נוסף מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, שפורסם בספטמבר 2015 בכתב העת Psychiatry העלה כי חשיפה עקבית לשידורי חדשות בטלוויזיה במהלך מבצע צוק איתן העלתה את רמות החרדה בקרב צופים ישראלים, וגם בארה"ב מצא מחקר אמריקאי כי בקרב תושבי העיר ניו יורק שהיו עדים למתקפת הטרור ב-11 בספטמבר – חשיפה חוזרת לאירוע דרך צפייה בצילומי האסון בטלוויזיה העלתה את הסיכון לפתח תסמיני פוסט טראומה.
מחקר נוסף מארה"ב העלה כי אנשים תושבי בוסטון שלא נחשפו לפיגועי הטרור במרתון בוסטון באפריל 2013 באופן ישיר – שתי פצצות שהתפוצצו במרכז העיר, אך צפו באירועים באופן חוזר דרך ערוצי החדשות, פיתחו תסמיני טראומה יותר מאשר אנשים שנכחו במרתון עצמו. חשיפה לאסונות טבע כגון סופות טבע דרך מדיה חברתית, ובייחוד טוויטר ויו-טיוב – נמצאה אף היא כגורם סיכון להתפתחות פוסט טראומה.
להבדיל מחשיפה מזיקה דרך המדיה, בשנים האחרונות מפותחים גם טיפולים בפוסט טראומה וחרדות באמצעות חשיפה חוזרת לאירועים המוצמדת לקשר חיובי, בהבדל מחשיפות חוזרות לאירוע בתקשורת, שמאופיינות בהקשרן השלילי. טיפולים בחשיפה דמיונית ומבוקרת לאירוע הטראומטי נעשים בטכניקה הקרויה 'חשיפה ממושכת' (ובלעז PE, קיצור של Prolonged Exposure therapy), ולאחרונה טיפול זה הוכח כיעיל, ומיושם בישראל באמצעות חשיפה מבוקרת של נפגעי טרור למקום בו נפגעו – למשל נסיעה מדומה באוטובוס, טיסה במטוס מדומה או ישיבה בבית קפה דמיוני, בדומה למקום בו התרחש האירוע המעורר פוסט טראומה או חרדה. ביולי 2004 דווח על מחקר אמריקאי שהוביל לשיפור במצב הנפשי של נפגעי פוסט טראומה מאירועי ה-11 בספטמבר באמצעות חשיפה מבוקרת לצילומי האסון בעזרת חשיפה להדמיה מסוג מציאות מדומה (וירטואל ריאליטי).