גילוי מחלת הסרטן, על כל שלביו, מלווה בהתמודדות רגשית מורכבת של החולים ובני משפחתם. כל אדם הוא שונה ולכן כל אחד מתמודד אחרת עם גילוי המחלה, אך יש מספר שלבים עיקריים בהתמודדות הרגשית שרבים יעברו. המדריך נועד לסייע לכם להבין את התהליכים הרגשיים שעוברים עם קבלת אבחנה של מחלה קשה ובעיקר להבין שהתגובות - שלעתים הן מבהילות, לא מוכרות ולא ברורות - רובן נורמאליות וטבעיות במצב זה.

שלב ההלם – עם היוודע דבר המחלה, החולה ובני משפחתו מצויים בשלב ההלם. שלב ההלם מאופיין בחרדה ("מה אני אעשה עכשיו?!", "אני לא אצליח לשרוד כימותרפיה"), חוסר אונים ("אני מרגיש שאני קפוא"), אשמה כלפי משהו ("חליתי בגלל עצבים שהבוס שלי גרם לי") או כלפי עצמי ("זה קרה לי בגלל שלא שמרתי על הבריאות שלי מספיק", "בגלל שעבדתי קשה כל החיים") והכחשה ("אין סיכוי שזה אמיתי", "הרופא טועה", "כבר שמעתי על אנשים שאמרו להם פרוגנוזה קשה ובסוף יצאו מזה בקלות"). חשוב להבין כי ההלם הוא תגובה חיונית והכרחית בתהליך ההתמודדות.

שלב האבל – לאחר שלב ההלם מופיעות תגובות המאפיינות אבל. חלק מהאנשים חווים צער רב, חשים תחושות כגון: פאניקה, סיוטי לילה, הזעה, כאבי ראש והקאות. בשלב זה קיימת התאבלות על מה שהיה בעבר לעומת ההווה ("כבר לא אוכל לעבוד בעבודה שלי"; "איך אצליח לעמוד בטיפולים האלו, אני לא אדם חזק פיזית כמו שהייתי פעם", "אני לא רוצה לאבד את השיער היפה שלי", "לא רוצה שירחמו עלי").

שלב ההסתגלות – שלב בו החולה ובני משפחתו מתחילים להתארגן מחדש סביב השינוי שחל עם החולי ומוצאים משמעות מחדש. למשל מגלים כוחות או תכונות המועצמות בתהליך שאנו מאוד מעריכים ("גיליתי שאני הרבה יותר חזק ממה שחשבתי", "אחרי זה, הכל קטן עליי", "יש לי כוחות שלא האמנתי שיש לי").

חשוב להבין כי מדובר בתהליך ספיראלי - כל שינוי במצב המחלה יכול לעורר מחדש את התגובות הראשוניות של הלם ואבל, עד ההסתגלות.

איך אפשר להפחית את הקושי בתקופה?

1. להבין שכל אחד מגיב באופן שונה ומתמודד בצורה שונה בעת קבלת בשורה קשה. אין "נכון" ו"לא נכון". אסור להשוות את עצמך להתמודדות של אדם אחר.

2. להבין שמותר לבכות, לכעוס ולחוש חולשה פיזית - ושכל אלו אינם ביטויים של חולשה.

3. תמיכת המשפחה והסביבה הקרובה, תוך שיתוף ברגשות ובחששות, יכולה לסייע לצלוח את התקופה המורכבת ביתר קלות. חשוב לקיים שיחה פתוחה ואמיתית עם המשפחה או כל אדם משמעותי אחר, לגבי הציפיות של החולה מהם בתקופה הקרובה.

4. יש לבחור אם ולמי לספר על גילוי המחלה. ההחלטה למי לספר היא רק שלך, רק זכור ששמירת סוד דורשת השקעת אנרגיה.

5. להשתדל לדבוק בשגרת היום כמה שניתן, אך יחד עם זאת, להיות קשוב לגוף ולנפש - לא להכריח את עצמך לעשות יתר על המידה.

6. לדחות החלטות חדשות ושינויים לתקופה מאוחרת יותר, על מנת לא ליצור עומסים ומתחים נוספים.

7. לחפש פעילויות המסייעות להרגעה כגון פעילות גופנית, מדיטציה, יוגה או כל פעילות מרגיעה אחרת.

8. להיעזר בתמיכה – גם של גורמים מקצועיים כגון עובדים סוציאליים ופסיכולוגים רפואיים וגם של אנשי דת ושל קבוצות תמיכה אמיתיות או וירטואליות. חשוב שגם המטפלים ייעזרו בתמיכה.

9. להבין שהמשבר של המחלה יכול לשמש כפלטפורמה לשינויים שלעתים לא היה אומץ לעשות, כגון שינוי תעסוקתי, ושהתהליך שהחולה והמשפחה עוברים, מסייע בגילוי כוחות חדשים ומפתיעים המחזקים מאוד.

* הכותבת היא עובדת סוציאלית במכבי שירותי בריאות, מנחת קבוצות העצמה וקבוצות גוף-נפש לנשים המחלימות מסרטן וממנהלי קהילת סרטן בכמוני.