מכירים את השדון הקטן שיושב על הכתף ומנסה להתקיל אתכם בדרכים משעשעות ולגרום לכם לעשות בדיוק ההפך ועוד להאמין שזה בסדר?- כך אני מתייחסת להפרעת האכילה. כמו אצל רבות/ים גם אצלי הוא הופיע בגיל ההתבגרות, בנימה חיננית אך שתלטנית משהו, מלמד אותי לשלוט לחלוטין ברעב וסלח כשלא הצלחתי- 'לא נורא, אפשר להתרוקן', הוא היה לוחש לי עמוק לתוך האוזן ובנאמנות מוביל אותי לפתרון המושלם. וכך מצאתי עצמי שאובה לתוך מעגל חוזר של התעסקות בלתי פוסקת בשליטה. היום, אחרי שנים של ריסון ושליטה מהכיוון השני, שלמה ומאושרת (רוב הימים...), מבינה שהשדון ואני לעד נצעד יחד, הוא בשלו ימשיך ואני, בכוחות ההיגיון והצלילות אשמר שלא להישאב שוב לבאר העכורה הזו.