טרשת נפוצה פוגעת בעיקר בנשים בגיל הלידה וההיריון. ישנם מעט מחקרים ועדויות לגבי ההשפעה של ההיריון על מהלך המחלה או השפעת הטרשת הנפוצה על תוצאות ההיריון. 2 מחקרים חדשים שופכים אור ומוספים מידע עדכני על נושאים אלו.

באחד המחקרים נבדקו באופן רטרוספקטיבי השפעת הלידה על רמת הפגיעה הפיסית בקרב 330 נשים עם טרשת נפוצה (כאשר ממוצע המעקב אחר הנשים מרגע האבחנה היה 18 שנים). הנשים עברו הערכות נוירולוגיות תקופתיות כמקובל. במחקר סיווגו את הנשים ל- 4 קבוצות: ללא ילדים, ילדים שנולדו טרם הופעת הטרשת הנפוצה, ילדים שנולדו לאחר הופעת הטרשת הנפוצה, ונשים שיש להם ילדים שנולדו לפני ואחרי הופעת הטרשת הנפוצה. נשים שילדו לאחר הופעת הטרשת הנפוצה הגיעו לרמת EDSS השווה ל- 6 מאוחר יותר באופן משמעותי בהשוואה לנשים עם טרשת שלא ילדו (זמן חציוני של 22-23 שנים לעומת 13-15 שנים). עם זאת, גיל צעיר יותר בהופעת המחלה מסביר חלק מן ההבדלים הללו (ואכן נמצא כך בבדיקה הסטטיסטית, נשים ללא ילדים, המחלה הופיע אצלן בגיל צעיר יותר).

במחקר השני השתמשו החוקרים במאגר הנתונים של מטופלי הטרשת הנפוצה בארה"ב. החוקרים העריכו תוצאות הקשורות ללידה בקרב נשים עם טרשת נפוצה, אפילפסיה, סכרת ונשים בריאות לביקורת. בין השנים 2003-2006 התבצעו 10,000 אשפוזים הקשורים ללידות בקרב נשים עם טרשת נפוצה, מתוכם 7,697 היו לידות.

בממוצע, נשים עם טרשת נפוצה היו מבוגרות יותר מהנשים בשלושת הקבוצות האחרות. ניתוח סטטיסטי הראה שלנשים עם טרשת נפוצה יש סיכוי הגבוה ב- 30% לניתוח קיסרי וסיכוי הגבוה ב- 70% לעיכוב בגדילה התוך רחמית (IUGR), בהשוואה לנשים בריאות. אבל לא היה הבדל ברמת הסיכון להפרעות לחץ דם או לפקיעת קרומים מוקדמת (PROM).

ממצאי המאמרים מחזקים עדויות קודמות בהן נראה שהריון בטרשת נפוצה יכול לעכב את התקדמות הפגיעה הפיסית. מחקר אחר הציע שישנו קשר בין הורמון ההיריון אסטירול (estirol) לבין ירידה בפעילות הדלקתית, כפי שנמדד באמצעות סריקת MRI של נגעים פעילים, התקפי טרשת ושיפור היכולת לשיקום המיאלין. כל זאת נראה בתצפיות, אך המכניזם בו ההורמון פועל אינו ידוע עדיין. מחקרים אלו וכל העדויות התומכות בהן מאפשרות את הפחתת החשש כי ההיריון יחמיר את המצב הפיסי של היולדת.

מתוך Journal WATCH specialties

תרגום ועריכה: ערן ברקוביץ'.