הרטבת לילה (Bed-Wetting), המכונה ברפואה גם 'אי נקיטת שתן לילית' (Nighttime Incontinence או Nocturnal Enuresis), מתארת מצב של מתן שתן בלילה ללא כוונה, במהלך השינה, ולאחר הגיל שבו מצופה באופן טבעי להישאר יבשים בלילה.

ילדים נבוכים שהרטיבו בלילה הם מראה נפוץ בבתים רבים, ובמצבים רבים מדובר בשלב התפתחותי אופייני בגילי הילדות. עד גיל חמש, הילדים עדיין מפתחים שליטה בלילה על שלפוחית השתן. עם זאת, ככל שהרטבת לילה מתמשכת מעבר לגיל זה, ניתן לטפל בה, ומומלץ לעשות זאת בהבנה וסבלנות רבה. שינויים בהרגלי חיים, תרגילים לאימון השלפוחית, שימוש באביזרים מיוחדים ולעתים גם בתרופות עשויים להקל ולסייע לטפל בתופעה.

הרטבת לילה הוזכרה כבר בכתבים מצריים קדמוניים (בכתבי פפירוס Ebers, בשנת 1550 לפנה"ס), ובהם תואר כי היא היוותה כבר בעבר בעיה חברתית והיגיינית משמעותית. כיום ידוע כי הרטבת לילה היא בעיה רפואית נרחבת, והשנייה בשכיחותה אצל ילדים, אחרי אסתמה.

כתבה זו עוסקת בהרטבת לילה המופיעה כתסמין יחיד אצל ילדים בריאים מעל גיל חמש, שאינם סובלים מדליפת שתן במשך היום ואינם סובלים מכל פגם במערכת השתן או במערכת העצבים.

סוגים של הרטבת לילה אצל ילדים

הרטבת לילה יכולה ראשונית או שניונית:

• הרטבת לילה ראשונית מוגדרת כהרטבה אצל ילדים אשר למעשה לא הפסיקו לאבד שתן בלילה תוך כדי שינה מאז לידתם. הסיבה להרטבה זאת גופנית.

• הרטבת לילה שניונית מוגדרת כהרטבה אצל ילדים אשר הפסיקו להרטיב, והיו יבשים במשך הלילות לתקופה של שישה חודשים לפחות לפני התפתחות ההרטבה הלילית. הסיבה להרטבה זאת היא לרוב חברתית / משפחתית או פסיכולוגית.

ברוב המקרים מאובחנת הרטבת לילה ראשונית אצל ילדים שלא הפסיקו להרטיב מעולם.

השכיחות של הרטבת לילה בילדות

הרטבת לילה היא בעיה כלל עולמית הפוגעת בכ-70 מיליון נפש ברחבי תבל, כאחוז מכלל אוכלוסיית העולם הגדלה בקצב של 1.3% בכל שנה.

במחקרים אפידמיולוגים שנערכו בארצות שונות עולה כי בגיל שבע, כ-9% אחוזים מכלל הילדים סובלים מהרטבת לילה.

בישראל, מחקר שבוצע עוד בשנים הראשונות לקום המדינה ופורסם בשנת 1962, זיהה שיעור נרחב של הרטבת לילה בגיל שש עם הכניסה לבית הספר, כשהתמודדו עם התופעה 15.5% מהילדים, 19.6% מהתלמידים בבתי ספר דתיים ו-14.3% בבתי ספר חילוניים.

בגילים הצעירים השכיחות בקרב בנים גבוהה ב-50% בהשוואה לבנות, ובגיל ההתבגרות השכיחות משתווה בין המינים. קצב הריפוי העצמוני ללא כל טיפול עומד בילדות המוקדמת על 15% לשנה, ולפי הערכות, בגיל 16 שנים 1% עד 2% מכלל המתבגרים עדיין סובלים מהרטבת לילה.

הסיבות להרטבת לילה

סיבות להרטבת לילה ראשונית

מחקרים מצאו כי הרטבת לילה ראשונית עשויה להתפתח על רקע נסיבות מגוונות, כדלקמן:

• תורשה: אצל המתמודדים עם הרטבת לילה ראשונית עשוי להיות גם מרכיב תורשתי לתופעה. לפי מחקרים, אם אחד ההורים סבל מהרטבת לילה קיים סיכוי של 25% שצאצאיו יסבלו מבעיה זאת. הסיכוי עולה ל-65% אם שני ההורים סבלו מהרטבת לילה, ובתאומים זהים השכיחות אף גבוהה יותר. נמצא שאצל 23% מכלל הילדים הלוקים בהרטבת לילה קיים סיפור משפחתי.

• ליקוי בהפרשת הורמון נוגד השתנה: ילדים בריאים מפרישים את ההורמון נוגד השתנה ADH (Antidiuretic hormone) הקרוי גם 'וזופרסין' (Vasopressin) בכמות מוגברת יותר בין השעות 22:00 בלילה ל-6:00 בבוקר, ועל ידי כך הם מיצרים ומפרישים פחות שתן בלילה. מחקרים רבים הוכיחו שאצל כשני שליש מהילדים עם הרטבת לילה ראשונית לא מתרחש תהליך כזה, וכמות ההורמון המופרשת בלילה זהה לזו שמופרשת במשך היום. מסיבה זו, ילדים אלה מיצרים ומפרישים יותר שתן בשנתם. כשמגיעה כמות גדולה יותר של שתן לשלפוחית, והילד/ה לא מתעורר/ת כדי להטיל שתן – התוצאה היא הרטבה במיטה.

• נפח השלפוחית: אצל כשליש מהילדים, הנפח המירבי של שלפוחית השתן קטן יותר בהשוואה לילדים בריאים מאותה קבוצת גיל. לכן נפגמת היכולת של השלפוחית לאגור שתן בכמות גדולה בשעות הלילה. הסיבה לכך היא התכווצויות בלתי רצוניות של סיבי שריר שלפוחית השתן, שגורמות להקטנת הקיבולת ויכולת האגירה של השלפוחית.

• שינה ויקיצה: רק לאחרונה הוכח כי קיים קשר בין יכולת היקיצה של הילדים לבין התופעה של הרטבת לילה. מספר מחקרים העלו את ההשערה שגזע המוח שאחראי בין השאר על מנגנון ההשתנה ועל מנגנון היקיצה אינו מפותח דיו אצל ילדים אלה. בשל כך, הם אינם מגיבים בשנתם לגירויים המגיעים משלפוחית השתן המלאה.

חוסר היכולת להקיץ משינה בלילה היא למעשה הסיבה העיקרית לדליפת השתן, שכן אם הילדים היו מצליחים להתעורר משנתם כאשר שלפוחית השתן שלהם מלאה, הרי בעייתם הייתה רק השתנת לילה (Nocturia) ולא הרטבת לילה במיטה (Enuresis). לפי עבודות, תבניות השינה אצל ילדים מרטיבים אינן שונות מאילו של ילדים אחרים. ההרטבה למעשה מתרחשת כאשר השלפוחית מגיעה לנפחה המרבי ומצב זה יכול להתרחש בכל אחד משלבי השינה. עם זאת, תצפיות רבות הראו כי חוסר היכולת להקיץ שכיח יותר בשליש הראשון של השינה, ולכן רוב אירועי ההרטבה מתרחשים בזמן זה.

• פסיכולוגיה: התיאוריה שרווחה בעבר הרחוק שהרטבת לילה ראשונית נובעת מבעיות נפשיות עברה מן העולם, וכיום מקובל לחשוב שאם קיימת בעיה נפשית, הרי שמדובר בתגובה משנית להרטבה, ולא בסיבה לתופעה.

נכון יהיה לומר שבמקרים רבים הרטבת לילה ראשונית נגרמת על ידי מספר גורמים המתרחשים בעת ובעונה אחת. יצירת שתן לילית מוגברת עם או בלי נפח שלפוחית נמוך חוברים לקושי להתעורר משינה, והתוצאה היא איבוד שתן.

נפח שלפוחית קטן – אחת הסיבות להרטבה לילית ראשונית (צילום: Shutterstock)

סיבות להרטבת לילה משנית

הרטבת לילה שניונית היא תופעה יחסית נדירה, שמופיעה לרוב בגילי חמש עד שבע. במעט המקרים הללו, אחד הביטויים למצוקה נפשית של הילד עשוי להיות איבוד שתן בכלל והרטבת לילה בפרט. מחקרים מצאו שילדים אלה הם בעלי שכיחות גבוהה יותר של בעיות פסיכיאטריות שהיו קיימות עוד טרם הסתמנות ההרטבה, בהשוואה לילדים שאינם מרטיבים.

גורמים שכיחים נוספים להופעת הרטבה שניונית כוללים הולדת אח/ות, גירושין במשפחה, פגיעות ראש, תאונת דרכים או אסון רב נפגעים אותו חוו אותם ילדים. לרוב עשויים להיות גם תסמינים אחרים מעבר להרטבת לילה, כגון אכילת יתר, הפרעות שינה, התרחקות מחברים וסירוב ללכת לבית הספר, פעלתנות יתר ועוד. ילדים עם הרטבת לילה שניונית חייבים לעבור תחקיר ובדיקה גופנית מקיפים. יש לשלול פגיעות במערכת העצבים, סוכרת, אי ספיקת כליות או דלקת בדרכי השתן. אם אין כל סימנים לאיבוד שתן במהלך היום ואין כל ממצאים בבדיקה הגופנית ובבדיקת השתן – אין צורך בבירור נוסף ויש להפנות את הילד לטיפול נפשי.

אבחון הרטבת לילה אצל ילדים

האבחון של הרטבת לילה בילדות מבוצע בתהליך מקיף אצל רופאים מומחים לאורולוגיה-כירורגיה אורולוגית. מהלך האבחון כולל הערכה ובירור של הילד/ה המרטיב/ה.  

רצוי לבקש מההורים או הנער/ה המתבגר/ת לתעד ביומן השתנה את כמות וזמני השתייה, זמני הטלת השתן, וכן השעות שבהן התרחשה ההרטבה. ככל שמתאפשר, מומלץ שהרישום יתבצע על ידי הילד בפיקוח ובסיוע ההורים.

בביקור הראשון נבדקות על ידי הרופאים השאלות הבאות, המפורטות להלן לפי נושאים:

מהות ההרטבה:

• באיזה חלק של הלילה מתרחשת ההרטבה?

• מהי כמות ההרטבה ? האם כל הסדין רטוב? האם יש צורך להחליף מכנסיים? וכד' .

• כמות וסוג הנוזלים ששתה/ שתתה הילד/ה. (ניתן להיעזר ביומן השתנה).

• האם קיימת דחיפות (קושי בהתאפקות) והאם קיימת הרטבה עקב כך?

• האם איבוד השתן מופיע בזמן צחוק? (אופייני בעיקר לבנות).

• האם קיימת תכיפות בהטלת השתן?

• מהי צורת זרם השתן ? האם הזרם חלש ? האם הזרם קשתי וארוך?

• האם קיימים כאב/ צריבה בזמן הטלת השתן?

• האם התלונות הופיעו לאחרונה או הן קיימות מאז הלידה?

הרגלי יציאה (פעולת מעיים): פעמים רבות קיימת במקביל גם בעיה בכל הקשור לפעולת מעיים ולכן יש לדווח לרופא על כך.

חדר השינה:

• האם הילד/ה ישן/ה בחדר משותף עם ילדים אחרים?

• האם הילד/ה ישן/ה באותה מיטה עם ההורים או עם ילד/ה אחר/ת?

• האם החדר מחומם?

• מהי דרך הגישה לשירותים? האם הם רחוקים? האם הגישה אליהם מוארת?

תגובת המשפחה:

• מהי תגובת ההורים או האחים/יות כאשר הילד/ה מרטיב/ה?

• האם מחתלים את הילד/ה לקראת השינה או לקראת יציאה לאירועים מיוחדים?

• האם לדעת ההורים הילד/ה מנסה להשיג טובת הנאה כתוצאה מההרטבה? למשל, אם נאמר: "אם אראה טלוויזיה, לא ארטיב בלילה"

• באילו שיטות ההורים נקטו להפסקת ההרטבה? עונש/ פרסים/ או שלא הייתה התייחסות מיוחדת.

• מהן הסיבות לכישלון הטיפול הקודם?

• האם קיים סיפור משפחתי של הרטבה אצל הורה אחד/ שני ההורים ו/או אחים ואחיות?

השהות במיטה:

• מתי הילד/ה הולך/ת לישון? מתי ההשכמה בבוקר?

• האם הילד/ה מתעורר/ת לבד והולך/ת להטיל שתן מיוזמתו/ה?

• האם קיימת תסמונת דום נשימה בשינה?

• האם הילד/ה נוחר/ת?

• האם הילד/ה שותה בכמות רבה לפני השינה?

חינוך:

• האם קיימת בעיה בלימודים או הפרעת קשב וריכוז?

• האם מציקים לילד/ה בבית הספר?

• האם יש לילד/ה חברים או קרובי משפחה הסובלים מהרטבה/ אי-שליטה על הטלת השתן?

• מה היחס של הילד/ה למצבו/ה? האם לדעתו/ה חשוב (או אולי לא חשוב) להיות יבש?

מחלות אחרות:

• האם הילד/ה סובל/ת מדלקות בדרכי השתן?

• האם הילד/ה נוטל/ת תרופות? 

• האם קיימת הפרעה בגדילה? ( לדווח על משקל וגובה)

לצד ההערכה מתבצעת בדיקה גופנית, הכוללת לרוב את הבטן, איברי המין ופי הטבעת. בבדיקה זאת ניתן להתרשם האם קיימים גושים חשודים, האם קיימת שלפוחית מלאה שאינה מתרוקנת, האם קיים פגם באיברי המין כגון מיקום או קוטר לא תקין של פתח השופכה. בהמשך נבדקים אזור עמוד השדרה והגפיים התחתונות במטרה לזהות פגמים אפשריים של מערכת העצבים, שמצידם יכולים להוות גם סיבה לדליפת השתן.

בדיקות מעבדה

במקרה של הרטבת לילה חד תסמינית, הבדיקה היחידה שתבוצע היא בדיקת שתן כללית לשלילת דלקת או הפרשת סוכר בשתן. אין צורך בבדיקות מעבדה נוספות או בבדיקות הדמיה.

הטיפולים בהרטבת לילה אצל ילדים

מדוע לטפל בכלל בהרטבת לילה? הרטבה גורמת לדימוי עצמי נמוך, שמהווה גורם סיכון להתפתחות הפרעות נפשיות ואי התאמה חברתית. לכן יש מקום לטיפול, כדי למנוע גורם סיכון זה. הרטבה גורמת גם להוצאות כספיות על כביסה וחיתולים ולעוגמת נפש להורים ולקרובי המשפחה, וזוהי סיבה מוצדקת נוספת לטיפול בבעיה.

במסגרת הטיפול בהרטבת לילה בילדות, הרופאים משוחחים עם הילדים והוריהם ומסבירים להם את מהות הבעיה. על ההסבר להתבצע בנימה אופטימית, ויש להבהיר שמדובר בבעיה שכיחה ופשוטה שמקורה בהבשלה מאוחרת של המערכות השונות המאפשרות אחזקת שתן תקינה במהלך הלילה.

יש להבהיר שהבעיה גם עשויה להיפתר מעצמה ללא כל טיפול, אולם אין אנו יודעים מתי זה יקרה, ולכן מטרתנו בטיפול להקדים ולזרז את מהלך הריפוי. יש להנחות את הילד/ה לאכול, לשתות ולהטיל שתן באופן רגיל במהלך היום, אולם להימנע משתייה רבה בשעות אחר הצהריים המאוחרות והערב. יש להנחות את הילד/ה לגשת תמיד לשירותים ולהתרוקן לפני השינה. יש לדעת כי פרק הזמן הטיפולי נע לרוב בין 6-3 חודשים, אולם במקרים מסוימים נמשך גם לפרקי זמן ארוכים של שנה ויותר.

הטיפול בהרטבת לילה מתבצע תוך כדי מעקב רצוף וצמוד של הרופא/ה המטפל/ת. תחילה, תדירות הביקורים נעה בין שבועיים לחודש ימים, ולאחר התאמת הטיפול – אחת לחודש עד חודש וחצי. כל ביקור מתבצע בנוכחות הילד/ה, ויש לעודדו/ה על הישגיו/ה ולחזור בפניו/ה על הוראות הטיפול וחשיבותו.

המטרה הטיפולית היא להגיע למצב של לילות בהם הילד/ה ללא דליפת שתן במשך חודש רצוף ללא טיפול. במקרים של הישנות ההרטבה לאחר סיומו של טיפול מוצלח, מומלץ להתחיל במחזור טיפולי נוסף.

חשוב להנחות את ההורים שלא לכעוס על הילד/ה שמרטיב/ה את המיטה, לא לכנותו/ה בשמות גנאי ולא להעניש אותו/ה.  צריך להניח שהילד/ה רוצה ומעוניין להפסיק את תופעת ההרטבה, אולם אינו/ה יודע/ת איך לעשות זאת. תפקיד ההורים להדריך את הילד/ה (בסיוע הרופא כמובן), ולתמוך בו/ה עד לפתרון הבעיה.     

אימוץ הרגלים נכונים

במסגרת התהליך הטיפולי מונחים הילדים עם הרטבת לילה לסגל הרגלי חיים שביכולתם להפחית את הסיכוי לתופעה:

• לשתות 6 -7 פעמים כל יום, כל פעם כ-250 סמ"ק.

• לא להתאפק במשך היום, וללכת לשירותים 7-6 פעמים ביום.

• להתרוקן תמיד לפני השינה.

• להימנע משתייה בערב של משקאות תוססים חומים (למשל משקאות קולה) או כאלו המכילים קפאין. משקאות אלו מגרים את שלפוחית השתן או שיש להם השפעה משתנת על הכליות.

• כשהילד/ה צמא/ה ומתלונן/ת על לשון יבשה לפני השינה – ניתן להרטיב את הפה או אפילו לשתות כמות קטנה של מים.

• להבטיח גישה נוחה ובטוחה לשירותים (לשקול מנורת לילה במסדרון, שלט זוהר על דלת השירותים וכיוב').

טיפול התנהגותי באמצעות פעמונית

לטיפול באמצעות פעמונית, אם הוא מבוצע בצורה נכונה – יעילות גבוהה. העיקרון העומד בבסיס הטיפול הוא שהילדים ישנים כשעל המיטה נמצאת פעמונית המופעלת בעקבות סגירת מעגל חשמלי על ידי מגע עם שתן. הילדים מתעוררים בעת מתן שתן בלילה לקול תרועת הפעמונית (קיים גם מכשיר שמעיר את הילד/ה באמצעות הרעדת הכרית), והולכים לשירותים להשלים את מתן השתן. לאחר מכן עליהם או על ההורים לסדר את הפעמונית מחדש ולחזור לישון. בחלוף הזמן הילדים לומדים להתעורר כאשר השלפוחית מלאה, אולם מבלי שיאבדו שתן.

טיפול זה דורש משמעת גבוהה והיענות מרבית לטיפול. התוצאות אינן מיידיות, ולכן דרושה סבלנות רבה ואורך רוח. כשבוחרים בגישה טיפולית זו, כל הבית צריך להתגייס למשימה.

יש להנחות ילדים המטופלים על ידי פעמונית ואת הוריהם להפסיק את הזמזם מוקדם ככל האפשר, לעצור את זרם השתן ולגשת מיד לשירותים להתרוקן. לאחר מכן יש להחליף את המצעים, התחתונים והפיג'מה, לייבש היטב את החיישן, להחליף את הפד במכשיר ולהפעילו מחדש.

במחקרים רבים נמצא כי שיעור הנשירה מטיפול זה הוא גבוה כשההורים או הילד/ה מגלים חוסר סבלנות והיענות נמוכה. לפיכך, על הרופאים להבהיר היטב להורים ולילדים נקודה זאת טרם החלטה על אופן הטיפול. אם לאחר 6-4 שבועות אין תוצאות לטיפול, יש לשקול מחדש ולהחליפו בהתאם.

הטיפול בפעמונית יופסק כשהרופא/ה נוכח/ה לדעת שקיים חוסר השגחה ושיתוף פעולה מצד הילד/ה וההורים, כאשר הילד/ה אינו/ה מתעורר/ת לקול הפעמונית או כאשר הילד/ה לא מקפיד/ה להשתמש בהתקן מדי לילה.

אם הטיפול מבוצע כהלכה, כעבור שלושה חודשים ניתן לצפות לשיעורי הצלחה ניכרים.

הטיפול בפעמונית אינו כלול בסל הבריאות הממלכתי וכרוך בהוצאה כספית.

טיפול בתרופה דסמופרסין

התרופה דסמופרסין (Desmopressin) פועלת כמו ההורמון נוגד השתנה ADH המיוצר באופן טבעי בגופנו. התרופה ניתנת דרך הפה בטבליות פומיות או תת לשוניות. התרופה מגיעה לריכוז מרבי בגוף שעה לאחר נטילתה, ופעולתה נמשכת 12-8 שעות לאחר מכן. מכיוון שהתרופה גורמת לאצירת נוזלים בגוף, מומלץ לא לשתות לפחות שעתיים לפני נטילת התרופה. אם הילד/ה שכחו ליטול את התרופה וההורים שמים לב לכך בזמן הקרוב למועד המקורי שבו היה צורך לקחת אותה, רצוי לדאוג לכך שאכן יקבלו את הטיפול. למשל, אם ההורים יוצאים ומשאירים את הילד/ה עם בייביסיטר, והילד/ה שוכח/ת ולא נוטל/ת את התרופה בשעה הרגילה והולכת לישון. אם ההורים חוזרים מאוחר בשעה 22:00 או 23:00 רצוי להעיר את הילד/ה ולתת לו/ה את התרופה. לא כך הדבר אם חוזרים בשעה 4:00 בבוקר, ובמקרה כזה הילד/ה י/תקבל את התרופה רק בערב הבא. יש להנחות את ההורים ליצור קשר מידי עם הרופאים במידה ומופיעות תופעות הלוואי הבאות:

• כאבי ראש שלא נעלמים למרות נטילת תרופה לכאב ראש

• נפיחות / בצקת של הגפיים (לרוב התחתונות)

• קושי בנשימה

• פריחה על העור

במידה ומופיעות תופעות לוואי קלות, יש לדווח עליהן לרופא בהזדמנות הראשונה:

• תחושת אי נוחות בקיבה

• כאב ראש חולף

• עלייה במשקל הגוף

יש לדעת כי התרופה לא פוגעת בערנות, וניתן לקחת אותה עם תרופות אחרות.

במידה והילד/ה סובלת ממצבים הגורמים לשינוי במשק המים בגוף, כגון הקאות, שלשולים או התייבשות – מומלץ להפסיק את התרופה באופן זמני.

התרופה דסמופרסין כלולה בסל התרופות הממלכתי, וזמינה בכל קופות החולים.

כדורים להרטבת לילה, משפיעים למשך 12-8 שעות (צילום: Shutterstock)

טיפול בתרופה אנטי מוסקרינית

תרופות אנטי מוסקריניות (Antimuscarinic Medications) מיועדות להגדלת קיבולת שלפוחית השתן על ידי דיכוי כושר ההתכווצות של גוף השלפוחית (דטרוסור). כתוצאה מכך, הלחץ בתוך השלפוחית פוחת, קיבולת השלפוחית גדלה, והילד/ה יכול/ה לאחסן יותר שתן מבלי להרטיב.

התרופה האנטי מוסקרינית שמותרת לשימוש בקרב ילדים היא אוקסיבוטינין (Oxybutynin), הניתנת לרוב בשילוב עם דסמופרסין. בישראל התרופה משווקת בטבליות לנטילה לפני השינה עם מעט מים. ניתן לרסק את הטבליה ולתת אותה בכפית עם מעט מים או סירופ מתוק. התרופה מתחילה להשפיע כעבור 60-30 דקות ופעילותה נמשכת 6 עד 10 שעות לאחר מכן. במידה והילד/ה שכח/ה את התרופה, יש לתת אותה ברגע שנזכרים, בתנאי שזה נעשה במועד סמוך למועד המקורי שבו היה צריך ליטול את התרופה.

תופעות הלוואי כוללות בעיקר תחושת יובש בפה, עליה ניתן להתגבר באמצעות לעיסת מסטיק או סוכרייה – רצוי בטעם חמוץ, או להניח בפה מספר שבבי קרח.

קיימים בשוק גם תכשירים המופיעים בצורה של משחה או ג'ל – אותם נהוג למרוח על הלשון, או סוכריות וגומי לעיסה המעניקים טעם של רעננות ומונעים את תחושת היובש המציקה.

תופעות לוואי אפשריות נוספות כוללות פגיעה בערנות והפחתת כמות הזיעה, ולכן יש לשים לב לילד/ה בעיקר בזמן פעילות גופנית או בימים חמים שבהם יש נטייה להזעה מרובה.

מכיוון שהסיבה להרטבת הלילה אצל כשליש מהילדים היא קיבולת נמוכה של השלפוחית – נטילת תרופה זאת עשויה לסייע רבות למיגור התופעה.

התרופה אוקסיבוטינין כלולה בסל הבריאות הממלכתי הן להרטבת לילה והן להתכווצויות בלתי רצוניות של שלפוחית השתן גם ביום וגם בלילה.

טיפול משולב הכולל פעמונית ודסמופרסין

ניתן לטפל בתרופה דסמופרסין, שתוצאותיה מיידיות, ובמקביל בפעמונית שתוצאותיה ניכרות רק לאחר זמן. בדרך זאת הילד/ה ו/או ההורים אינם מאבדים מוטיבציה לטיפול, כפי שיכול לקרות אם הטיפול ניתן באמצעות פעמונית בלבד.

רפואה משלימה ואלטרנטיבית

בשנים האחרונות התפרסמו מספר מחקרים שבדקו את יעילות  הרפואה המשלימה והאלטרנטיבית בטיפול בהרטבת לילה. בין השאר נבדקה היעילות של דיקור סיני, דיקור באמצעות קרן לייזר במתח נמוך והיפנוזה.

לעת עתה ניתן לומר שמדובר במספר מועט של מחקרים שלא הוכיחו בוודאות את יעילותם של טיפולים אלה. לפיכך, הם עדיין בגדר טיפולים ניסיוניים הדורשים מחקר נוסף.

יש לדעת כי רופאים שונים מטפלים בהתאם לניסיונם בגישות טיפוליות שונות הכוללות חלק או את כל הטיפולים שהוזכרו לעיל. על הרופאים להסביר להורים את גישתם הטיפולית, לקבל את הסכמתם לטיפול, ועל ההורים להשתדל שהילד/ה ימלאו אחר הוראות הטיפול בדרך הטובה ביותר.

מומלץ מאד לבצע רישום של הלילות שבהם הילד/ה יבש או רטוב, וכך לדעת במדויק את אחוזי ההצלחה. הרישום יכול להתבצע באמצעות צבעים, ציורים וכיוב', ובלבד שיהפוך את הטיפול לחוויה נעימה ככל האפשר.

דברי סיכום

לסיכום, הרטבת לילה אצל ילדים מגיל 5 ומעלה רווחת מאוד באוכלוסייה, ולמרות שהבעיה עשויה להיפתר מעצמה – רצוי מאוד לנקוט בגישה הפעילה ולהתאים לה טיפול.

להרטבת לילה השפעה משמעותית על מצבם הנפשי של הילדים המתמודדים איתה. דרכי הטיפול בהרטבת לילה בילדות מגוונות, ויעילותן גבוהה. ככדי שהטיפול יהיה מוצלח – חשוב להעניק לילדים תמיכה ועידוד מצד ההורים וכל קרובי המשפחה.

עובדות מעניינות על שלפוחית השתן

על השתנה לילית אצל מבוגרים

ד"ר יוסף אברבנאל הוא מומחה בכירורגיה אורולוגית ומנהל תחום שלפוחית רגיזה באתר כמוני

עדכון אחרון: מארס 2024