הרבה הליכים מעורבים בהשמנה, בעכברים למשל מצאו שכרבע מהגנים שלהם מעורבים בזה ולכן אין זה מפליא שמוצאים עוד ועוד פריטים המעורבים בתהליך.

נדבך נוסף בהבנת מארג האכילה שלנו נתגלה עכשו על ידי ד"ר בו ועמיתיו, הם מצאו בהיפותלמוס שהקולטן LRP1 עובד יחד עם הקולטן של הורמון הלפטין להשפיע על רמת האכילה של עכברים שנחקרו.

בהעדר קולטן זה בתאי המח, השמינו העכברים אחרי חצי שנה ונהיו איטיים וחסרי מרץ.

זה מתפקידו של הלפטין להחליט אם השומן יאגר או ישמש את העכבר לפעולות, הלפטין מופרש כשהתא מקבל שומנים מהמזון, ובהגיעו למח הוא מפחית תאבון. במקרים שאין בקרה מדויקת של הלפטין יש השמנה וחוסר מרץ המלווים את האכילה. נראה שלא רק הלפטין מעורב בהחלטות האכילה.

תוצאות המחקר הזה נמצאו באופן אקראי ובכלל בגלל נושא מחקר אחר, חקר אלצהיימר, כאן נתגלה בהפתעה שחסר בקולטן LRP1 בעצבי המח, גורר עימו השמנה וחוסר פעילות. בגיל שנה היו העכברים המהונדסים ללא הקולטן במח, עם רמת שומן כפולה מזאת של העכבר הנורמלי.

מעניין שבניגוד להעדר הקולטן במח, העדר הקולטן LRP1 בתאי שומן מוביל לאפקט הפוך, אפקט של הרזיה שכן התאים לא יכולים לקלוט מספיק ליפופרותאינים.

אולי בגלל המעורבות של כל כך הרבה תהליכים בהשמנה גם פתרונה אינו פשוט והוא מחייב תשובה אינטגרטיבית.

PLoS Biology, 2011, 9(1), e1000575
 

תרגום ועריכה: ד"ר דינה ראלט