יש יתרונות רבים לגידול חיות מחמד בבית, ובפרט חתולים: הנוכחות שלהם מורידה מתח, משפרת את מצב הרוח ומפחיתה תחושה של בדידות, ואף עלולה למנוע אלרגיה בקרב ילדים. אך מתברר שיכול להיות לנוכחותם גם צד שלילי.

בעלי החתולים יצטערו לשמוע, אך ייתכן שהחתול המתוק שישן אתכם במיטה, שאוכל מהצלחת שלכם, ומתפנק אתכם על השמיכי מול הטלוויזיה, מהווה גורם סיכון בריאותי.

חוקרים בבריטניה חושדים שפרוות חתולים מהוות הגורם למחצית מההתקפי האסתמטיים שחווים ילדים, ומחקר חדש מעלה את האפשרות כי חתולים מסכנים את בבעליהם במצב בריאותי נוסף: חרדה.

האשם אינו בחתולים, אלא בטפיל קטן, חד תאי בשם טוקסופלזמה גונדי (Toxoplasma Gondii), שחי באופן טבעי בצואת חתולים, ועלול לגרום למחלה בשם טוקסופלסמוזיס. כידוע, לנשים בהריון מומלץ לבצע בדיקת דם לגילוי נוכחות של טוקסופלזמה ולהימנע ככל האפשר ממגע עם הפרשות חתולים, כדי שחלילה הטפיל לא יגיע למערכת העיכול שלהן. חדירה של הטפיל למערכת העיכול עלולה לסכן את האם ואת העובר שברחמה, לגרום להפלה או להזיק לעובר.

הפרעות חרדה הן שם כולל למגוון תופעות רגשיות, גופניות התנהגותיות ועוד. במקרים רבים חרדה היא אירוע זמני, אך כשהחרדה הופכת להפרעה וכשהיא נוכחת באופן כרוני ופוגעת ביכולת לתפקד בחיי היום-יום מומלץ לפנות לקבלת טיפול. על פי נתוני משרד הבריאות, אחד מכל ששה בוגרים (17.6%) סבל בחייו מהפרעת חרדה או דיכאון. התיאוריה לפיה חשיפה לטפיל עלולה לגרום להתקפי חרדה, נתמכת על ידי שורה של מומחים למחלות זיהומיות שנגרמות מטפילים, ומתבססת על מחקר אמריקאי שפורסם לאחרונה בכתב העת הרפואי Brain, Behavior, and Immunity.

הטפיל שמשפיע על המוח

במחקר שנערך באוניברסיטת מישיגן, בדקו החוקרים דגימות דם של 484 נבדקים במטרה לאתר נוגדנים שיעידו על חשיפה לטוקסופלזמה גונדי, נבדקים שנאספו מתוך מחקר מעקב רפואי-קהילתי שמתבצע במדינת דטרויט (Detroit Neighbourhood Health Study). מתוך המדגם אותרו את הנבדקים שחוו בעברם הפרעת חרדה. הנתונים הראו כי מי שנמצאו בדמם נוגדנים של הטפיל נטו פי 2.25 יותר לסבול מהפרעות חרדה, לאחר נטרול גורמים מתערבים שעשויים להשפיע אף הם על הסיכון לחרדה - לרבות גיל, מין, מוצא, הכנסה, מצב משפחתי וטיפול תרופתי. מי שכמות הנוגדנים בדמם היתה גבוהה במיוחד נטו פי 3.35 לסבול מחרדה. לדברי החוקרים, הנתונים שהציגו הם עדות ראשונית לקשר אפשרי בין חשיפה ונוכחות של הטפיל ובין התקפי חרדה.

זו איננה הפעם הראשונה שנמצא קשר בין הטפיל ובין בעיות שמקורן במוח. במחקר קודם נמצא קשר בין טוקסופלזמה גונדי ובין סכיזופרניה. כמו כן, נמצא קשר בין חשיפה לטפיל ובין לקויות למידה בקרב ילדים.

אחת ההשערות היא שהטפיל מייצר בעצמו את הנוירוטרנסמיטר דופמין שמפריע לאיזון הפרשת הכימיקלים הטבעית במוח האנושי. "עודף או חסר של דופמין במוח קשור להפרעות חרדה, והטפיל עלול לגרום לפעילות יותר של האמיגדלה, שהוא האבר שמעורב בתופעות וביטויים של חרדה", טוענים החוקרים.

האם חתולים אשמים בחשיפה לטוקסופלזמה גונדי? שאלה טובה. אמנם מדי שנה יש בבריטניה, למשל, כ-350 מקרים בלבד של הידבקות בטפיל, אבל המומחים גורסים כי לכל אדם יש סיכוי של כ-30% ללקות במחלת טוקסופלסמוזיס במהלך החייו, מבלי להיות מודע לכך. התסמינים של זיהום מהטפיל דומים מאוד לאלו של שפעת ונמשכים כשבועיים. לדברי וטרינרים האפשרות קלושה. בכל מקרה, כדי למנוע את הסיכון כדאי מאד לעטות כפפות כשמטפלים בארגז הצרכים של חתולי הבית וכמובן – לשטוף ידיים מיד אחרי.

Brain, Behavior and Immunity, doi:10.1016/j.bbi.2014.08.001