אי אפשר להשתמש באותם קריטריונים כדי לאבחן הפרעות אכילה כמו אנשים אשר לא סובלים מסוכרת, מכיוון שמה שנדרש כחלק מטיפול בחולי סוכרת הוא למעשה סוג של הפרעת אכילה. למשל הסובלים מסוכרת למעשה צריכים להיות כמעט כל היום עסוקים וטרודים בענייני אוכל.

התעסקות מוגברת באוכל למעשה נדרשת לניהול מוצלח של מחלת הסוכרת. שאלות כגון: מה אני מכניס לפה? האם זה יעלה לי את רמת הסוכר? הינן חלק יומיומי של החיים. בעוד שנשים וגברים צעירים הסובלים מסוכרת הם גם לא חסינים מפני הלחץ החברתי להיות רזה.

במחקר חדש ביקשו לערוך השוואה בין חולי סוכרת ללא חולים על מנת לברר את מהות הקשר בין הפרעות אכילה לסוכרת, ובכדי לענות על שאלות כגון מי נמצא בקבוצת סיכון לפתח הפרעת אכילה והאם הטיפול בסוכרת יכול להיות מותאם כדי להקטין את הסיכון.

התשובות שמחפשים הן עבור מציאת שיטות טובות יותר של מתן אינסולין ומציאת שיטות טיפול חדשות אשר נותנות מענה להורמונים שקשורים לרעב, אשר בדרך כלל אינם מווסתים בסוכרת מסוג 1.

צוות החוקרים ערכו סקירת ספרות מקיפה תוך ניסיון לחבר את הנקודות בין התנהגויות אכילה מופרעת אשר מדווחות ע"י חולי סכרת אשר סובלים גם מחוסר ויסות של הורמונים מווסתי רעב ו/או ניהול לקוי של טיפול האינסולין.

בסוכרת מסוג 1, מערכת החיסון תוקפת את התאים אשר מייצרים אינסולין בלבלב וזה מסבך את תהליך המטבוליזם של מזון. הטיפול – מתן אינסולין – מדרבן רעב. אם מנת האינסולין לא בדיוק מכוילת יחד עם צריכת המזון, רמות הסוכר בדם עולות ואז נדרשת כמות אינסולין גבוהה יותר אשר עלולה לגרום לצניחה של רמות הסוכר ולהגביר עוד יותר את תחושת הרעב.
המעגל של מינון אינסולין לא מדויק עלול לגרום לעלייה במשקל אשר בתורה מגדילה את כמות האינסולין הנדרשת אך גם את תנגודת האינסולין.

ויש גורם נוסף שפועל: התאים שמייצרים אינסולין בגוף אשר מותקפים ע"י הסוכרת גם גורמים ל-amylin אשר עובד יחד עם הורמון מווסת רעב אחר כגון לפטין ושניהם יחד מווסתים תחושת מלאות ושובע. באנורקסיה נמצא כי חולי סכרת התקשו לקבוע האם הם שבעים או לא.

באופן מעניין, רב חולי סכרת סוג 1 מאבדים משקל רב לפני קבלת האבחנה של סכרת בגלל שהם מפרישים החוצה ולא מעכלים קלוריות. כך למשך תקופה מסוימת הם אוכלים מזון אך לא עולים במשקל. כאשר הם מתחילים לקחת אינסולין כדי לשלוט בסוכרת הם עלולים לפתע לעלות הרבה במשקל. כך קל לראות ולהבין כיצד הטיפול בסוכרת עלול במהרה להפוך לאכילה מופרעת תוך ניסיון לשלוט בתהליך העלייה במשקל.

הבעיה הקשה של חולי הסוכרת עלולה לגרום, במיוחד בקרב נשים צעירות, להתנהגות מסוכנת ולא בריאה, כגון הקטנה או דילוג על מנת אינסולין, או לחילופין סימפטומים של בלומוסים והקאות, בכדי לנסות לרדת במשקל. התנהגויות אלה יוצרות סכנות מיידיות כגון היפוגליקמיה או רמות גבוהות ביותר של סוכר בדם, והן מקושרות עם סיבוכים ארוכי טווח של המחלה כגון נזקים לעיניים, לעצבים וללב.

יש מחלוקת לגבי האם חולי סוכרת סוג 1 סובלים יותר מאכילה מופרעת או הפרעות אכילה, כאשר בספרות מדווח על שעורים בין 3.8 ל – 40 אחוז בקרב נשים צעירות.

תרגמה וערכה מיכל אפק

מתוך:   www.sciencedaily.com/releases/2010/03/100311123618.htm