מתוצאות מחקר שפורסם ב-11 באוקטובר 2010 ב-Diabetes Care, עולה כי נמצא קשר בין רמות המוגלובין A1C של 6% ומטה או רמות גבוהות מ-8%, ובין עלייה בסיכון הקרדיווסקולארי.

נמצא קיים קשר בין סוכרת סוג 2 ובין עלייה בסיכון הקרדיווסקולארי. נבדקו הארעות מוות, אוטם קטלני ואוטם שאיננו קטלני.
החוקרים מסבירים כי. המחקר הנוכחי הינו מחקר מסוג מקרה-ביקורת, שנערך על מנת לבחון את הקשר בין ערכי ההמוגלובין A1C ובין הסיכון הקרדיווסקולארי באוכלוסיה זו.

המחקר כלל 11,157 משתתפים שהותאמו ל- 44,628 מקרי-ביקורת עם סוכרת סוג 2 גיל ומין. החוקרים חילקו את המשתתפים על פי ערכי ההמוגלובין A1C ל-3 קבוצות: עד 6%, יותר מ-6% עד 8%, או יותר מ-8%, ובדקו את הסיכוי לאירועים קרדיווסקולאריים על פי ערכי ההמוגלובין A1C לפני האירוע.

מתוצאות המחקר עולה כי למשתתפים עם ערכי המוגלובין A1C של 6% ומטה נמצא סיכוי גבוה ב-20% לאירוע קרדיווסקולארי, לעומת משתתפים עם ערכי המוגלובין A1C של יותר מ-6% עד 8% (p<0.0001).

כמו כן, למשתתפים עם ערכי המוגלובין A1C גבוהים מ-8% נמצא סיכוי גבוה ב-16% לאירוע קרדיווסקולארי (p<0.0001).

לאור תוצאות המחקר מסכמים החוקרים כי בקרב חולי סוכרת סוג 2, נמצא קשר בין רמות המוגלובין A1C של 6% ומטה או רמות גבוהות מ-8% ובין עלייה בסיכון הקרדיווסקולארי, בהשואה לרמות המוגלובין A1C של 6-8%.

התוצאות מתאימות לתוצאות מחקר ה-ACCORD, שגם הוא מצא שירידה אגרסיבית של רמות ההמוגלובין A1C מתחת ל 6 מ"ג% גם הוא מגביר תחלואה ותמותה.

Diabetes Care, Oct. 11, 2010
 

תרגום ועריכה: ד"ר יעקב פוגלמן