ניוון מקולרי גילי היא מחלת עיניים כרונית מתקדמת של הגיל המבוגר, שמתאפיינת בניוון תאים באזור המקולה במרכז הרשתית באופן שפוגע בחדות הראיה ושדה הראיה, והיא כיום הסיבה המרכזית לעיוורון בישראל.

ההנחה הרווחת כי המחלה מתפתחת על רקע שילוב של גורמי סיכון גנטיים וסביבתיים, ובין השאר נקשרת לעישון סיגריות והשמנת יתר.

חוקרים מדרום קוריאה מצאו כעת רמזים כי ייתכן ויש לה קשר גם להפרשה של הורמונים הזכריים בגוף – האנדרוגנים, ובהם הורמון הטסטוסטרון.

במחקר, שממצאיו פורסמו בגיליון מאי 2024 של כתב העת Journal of Clinical Medicine, זיהו החוקרים תופעה מעניינת: החוקרים בחנו מדגם נרחב של 228,803 גברים תושבי דרום קוריאה בגיל 67 בממוצע, שאובחנו עם סרטן הערמונית בין השנים 2009 ל-2018. במסגרת מעקב שנמשך לפרק זמן חציוני של 3.4 שנים – בחנו החוקרים האם הנבדקים פיתחו ניוון מקולרי מתקדם בהתאם לטיפולים שקיבלו לסרטן. נמצא כי מטופלים שעברו טיפול לדיכוי הפרשה של הורמונים אנדרוגניים כמו טסטוסטרון – היו בסיכון נמוך יותר ב-16% לפתח את השלב המתקדם של ניוון מקולרי רטוב. שלב זה מאופיין בצמיחת כלי דם פתולוגיים ברשתית, ודורש טיפול תקופתי בהזרקות תוך עיניות שמפחיתות את התפתחותם של כלי דם חדשים ומעכבות את הידרדרות הראייה.

המדובר בטיפול תרופתי הקרוי ADT (קיצור שלAndrogen Deprivation Therapy ), אשר ניתן בהזרקות לחלק מהמאובחנים עם סרטן הערמונית כמעין "סירוס" זמני להורדת רמות האנדרוגנים לתקופת הטיפולים. 

בבחינה מעמיקה, כשטיפול זה ניתן לתקופה שנמשכה עד שנה – הוא הפחית ב-19% עד 28% את הסיכון להתפתחות ניוון מקולרי רטוב, לפי מודלים חישוביים שונים. לא זוהתה השפעה מובהקת של הטיפול לדיכוי הורמונאלי על הסיכון למחלת העיניים, כשזה ניתן לפרק זמן של שנה ומעלה.

החוקרים מסיקים כי לפי הממצאים, ייתכן שלהורמונים הזכריים – האנדרוגנים – יש תפקיד כלשהו בהתפתחות של ניוון מקולרי רטוב – השלב החמור של ניוון מקולרי.

ומה עשוי להסביר את הממצא המפתיע? החוקרים מציינים כי מחקר אמריקאי בעכברים משנת 2015, שבוצע באוניברסיטת הרווארד, זיהה קשר בין חשיפה למתן תוסף של ההורמון הזכרי טסטוסטרון לעלייה בצמיגיות של כלי הדם, וייתכן כי יש בכך רמז להשפעה אפשרית של הורמונים זכריים גם על צמיחת כלי דם חדשים. כמו כן, ניתן להסביר את הממצא בעדויות ממחקרים ולפיהן טיפול ב"סירוס" להפחתת הפרשתם של הורמונים זכריים תורם לדיכוי תנגודת לאינסולין והתסמונת המטבולית – אשר מהווים שני גורמי סיכון מוכרים להתפתחות של ניוון מקולרי רטוב.