לרוץ לשום מקום לברוח ולבכות על מי שלא הצלחתי להיות על מה שלא ידעתי לבנות ולא אדע גם היום אולי אשתדל ללילות לבנים כדי שלא יתבשל עוד התקף בין הסדינים לא אעצום עוד עיניים בלי חלומות בין –ערביים הרבה קופאין לורידים זה קרה כשקמתי בבוקר עם טשטוש ראייה בעין ימין. יום שני 10/08/09. רעד וצחוק לא במקומו שרצוי היה שלא יבוא מרחיק כל מי שהחל מתקרב כל מי שאולי היה אוהב דיכוי הרגש כל –כך כואב כשזרק אותי באומרו תתבגרי כי המבוכה הפילה אותי בצחוק כשאמר שכבר אין לו זיקפה מהטרשת. אי –יכולת ירידה בקיבולת החלשות גופנית אפסות נפשית אין תפנית אולי לא זכרתי אף פעם אולי זכרתי תמיד חבל שאין אתחול של המוח באופן מתמיד עד שהלב יסיים להגליד והמחר יפסיק להפחיד כדי לא לחלוק initials עם Munchusen Syndrome חשבתי לכנות את טרשת נפוצה Central Nerve System Sclerosis. או משהו כזה... רוצה לבכות ולהרפות רוצה לחשוב ולעזוב רוצה לחיות ולאהוב להשתחרר, להתבגר כלום לא זז אצלי קדימה. אולי אם לפחות הייתי אופטימית משהו היה משתפר. אבל הכל חוסר עצמאות אז לאן נשאר לשאוף?