למרות מיקומו של שבץ מוחי במקום השלישי בראש טבלת סיבות המוות בישראל ובמדינות המערב, אחרי סרטן ומחלות לב, רק במחצית מהמקרים ניתן לייחס לשבץ גורם סיכון מוכח.

מעבר לגורמי סיכון ביולוגיים כגון יתר לחץ דם שמיוחס לו 52% עד 80% מהסיכון, רמות גבוהות של הומוציסטאין המעידות על הפרעת קרישה, דלקתיות מוגברת, גורמים סביבתיים שונים יוחסו לשבץ לאורך השנים, ובהם עישון שמיוחס לו לפי עבודות 12% עד 19% מהסיכון לשבץ, וכן זיהום אוויר, תזונה לקויה וכולסטרול גבוה, הזנחה בבריאות הגוף והשיניים, הפרעות שינה, זיהומים ומצב סוציואקונומי נמוך.

עתה מצא מחקר בינלאומי מקיף שנסמך על נתונים מ-17 מדינות לרבות ישראל, כי גם הפרעות נפשיות עשויות להעלות באופן מובהק את הסיכון לשבץ מוחי, ובראשן דיכאון, שתיית אלכוהול מופרזת והפרעה ביפולרית בקרב נשים.

במחקר שנערך על בסיס מאגר נתוני סקר של ארגון הבריאות העולמי לתחלואה ובריאות הנפש (WMH Survey) שנאסף מ-17 מדינות ובהן ישראל, נבחן הקשר בין שבץ מוחי לבין שורה של הפרעות נפשיות המנויות במהדורה הרביעית של ספר האבחנות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי (DSM4). הניתוח נסמך על נתונים של 45,288 נבדקים בוגרים שהשתתפו בסקרים לאומיים האומדים את המצב הנפשי והגופני ב-17 מדינות, ובהן ישראל (4,859 נבדקים בסקר שנערך על ידי משרד הבריאות), ארה"ב (5,692), יפן (1,682), צרפת (1,436), גרמניה (1,323), צפון אירלנד (1,986) ופרו (1,801).

בראש הטבלה: דיכאון ושתיית אלכוהול מופרזת

ניתוח סטטיסטי רב משתני של הנתונים הצביע על קשר בין מספר מצומצם בלבד של הפרעות נפשיות לבין שבץ מוחי: נמצא כי דיכאון קליני מעלה ב-30% את הסיכון לשבץ ושתייה מופרזת של אלכוהול (alcohol abuse) מעלה ב-60% הסיכון לשבץ. כמו כן התברר באופן שאינו מובהק סטטיסטית כי הסיכון לשבץ גדל פי 2.2 בעקבות בולימיה, ב-50% בעקבות התמכרות לסמים, ב-40% על רקע פוסט טראומה, חרדה חברתית או הפרעת התפרצות לסירוגין (intermittent explosive disorder) המתבטאת בהתפרצויות זעם בלתי נשלטות וב-30% בעקבות פאניקה ופוביה ספציפית, לרבות אגורפוביה המתבטאת בפחד ממקומות פתוחים.

נמצא כי הקשר בין הפרעות נפשיות ושבץ מוחי היה אופייני יותר בקרב אנשים שמפתחים שבץ בגיל צעיר. החוקרים אבחנו כי בקרב אנשים שפיתחו שבץ עד גיל 52, פוביה חברתית העלתה ב-80% את הסיכון לשבץ, דיכאון ופוביה ספציפית העלו ב-50% ופוסט טראומה ושתייה מופרזת של אלכוהול העלו ב-40%.

עוד זיהה המחקר קשר בין מספר ההפרעות הנפשיות שבהן מאובחן הנבדק לבין הסיכון לשבץ, בהתאם לתסמינים של הפרעות נפש בספר האבחנות ה-DSM4: הסיכון לפתח שבץ מוחי היה גבוה ב-30% בקרב אנשים עם הפרעה אחת, ב-90% עם שתי הפרעות, פי 2.2 עם שלוש הפרעות, פי 3 עם ארבע הפרעות ופי 3.3 עם חמש הפרעות ומעלה.

במחקר לא אובחנה השפעה של מין הנבדק על הקשר שנצפה בין הפרעות נפשיות לשבץ, פרט להפרעה ביפולרית שהעלתה באופן מובהק פי 2.1 את הסיכון לשבץ מוחי בקרב נשים בלבד, אולם לא השפיעה על הסיכון לשבת בקרב גברים.

המחקר נתמך על ידי המכון הלאומי לבריאות נפש בארה"ב (NIMH), וממצאיו מפורסמים בגיליון מאי 2015 של כתב העת Journal of Psychosomatic Research.

החוקרים מסבירים את הקשר שזוהה בין הפרעות נפשיות לשבץ מוחי בין השאר בקשר אפשרי בין פעילות לקויה של הורמונים במוח שעשויה להשפיע על התפתחות הפרעות נפשיות לבין דלקתיות מוגברת, בין השאר בכלי דם, בקשר משני בין סוכרת ויתר לחץ דם לבין הפרעות נפשיות מחד ושבץ מוחי מאידך ואולי אף ייתכן שמקור הממצאים בקשר בין תרופות נגד דיכאון לשבץ מוחי.

טיפול בהפרעות נפש – עשוי להפחית הסיכון לשבץ

הקשר החזק שזוהה במחקר בין דיכאון לשבץ מוחי אובחן בעבודות נוספות: כך, למשל, מחקר אמריקאי ממאי 2015 מצא כי למבוגרים הסובלים מדיכאון סיכון כפול לשבץ, סיכון שגדל גם לאחר שהתסמינים חולפים, ומאמר מדצמבר 2014 שניתח 28 מחקרים בתחום ומצא כי דיכאון מעלה ב-40% את הסיכון לשבץ.

אולם חרף הממצאים המצביעים על קשר מתחזק בין מספר ההפרעות הנפשיות לסיכון לשבץ, החוקרים הנוכחים מבהירים כי בהנחיות קליניות רבות של איגודי רופאים המטפלים בשבץ אין כיום המלצה ברורה לטפל בהפרעות נפשיות כאמצעי למנוע שבץ. לטענתם, הממצאים מחייבים קריאה ברורה לאבחון וטיפול בהפרעות נפש בכללותן כאמצעי נוסף למניעת שבץ מוחי – מבלי להתמקד בדיכאון בלבד.

המחקר הנוכחי מצטרף לשורת מחקרים שבוצעה על סמך מאגר נתוני סקרי בריאות הנפש של ארגון הבריאות העולמי, שמטרתם לזהות קשרים בין הפרעות נפשיות ומחלות אורגניות. אחד המחקרים שפורסם באוקטובר 2014 קשר מספר הפרעות נפשיות לסיכון מוגבר לאסתמה, לרבות הפרעה ביפולרית בגיל צעיר, הפרעת אכילה בולמוסית, פוסט טראומה וחרדה כללית. עבודה נוספת מדצמבר 2014 מאותו המאגר מצאה קשר שורה של הפרעות נפשיות לבין כאבי ראש כרוניים, לרבות דיכאון, חרדה כללית ופוביה ספציפית, פוסט-טראומה, בולימיה והפרעה אובססיבית-קומפולסיבית.

Journal of Psychosomatic Research, doi: 10.1016/j.jpsychores.2015.05.008