מספר האנשים שפנו לקבלת טיפול בבי"ח בסינגפור הכפיל את עצמו בשנתיים האחרונות.

בית חולים כללי בסינגפור הקים מרכז אשר מתמחה בטיפול בהפרעות אכילה בתוך הבית חולים. במרכז ראו בממוצע 120 מטופלים בשנה, ואחד מכל עשרה פונים הוא גבר.

בשנת 2009 פנו למרכז כ 200-250 אנשים, לעומת 110 פונים בשנת 2007.

הפסיכולוגית הראשית של המחלקה, גברת אוולין בון, אמרה: "יש עליה במודעות לתוכנית הטיפול בהפרעות אכילה, וכך יותר אנשים חשים נכונות גדולה יותר להגיע לטיפול בהפרעות אכילה. יש גם עליה במודעות של המשפחות והחברים של הסובלים מהפרעות אכילה, וכך יש זיהוי מהיר יותר של הסימפטומים".

גברת אוולין בון מאפיינת גם את הגברים וגם את הנשים הפונים כאנשים אינטליגנטים והישגיים ביותר אשר מתויגים לעיתים כקרובות כ"ילדים טובים".

בקרב הגברים עדיין יש בושה לחפש עזרה לטיפול בהפרעת האכילה, שנחשבת בעיה של נשים. בכל זאת, כ – 15 גברים פנו לקבלת טיפול במרכז בשנת 2009, לעומת 10 גברים בשנת 2007.
גברת בון מציינת: "הגברים הופכים יותר מודעים ועסוקים בענייני מראה. היום כבר יש מגזינים יעודיים לגברים והם מקבלים יותר "דרישות" למראה וצורה של הגוף, וכך גם הם מתחילים להתעסק בענייני דימוי גוף".

מוז'ס טאן הוא בחור שסובל מבולימיה נרבוזה והיה מטופל במרכז. בבית הספר סבל ממשקל יתר ונהג לאכול מזון לא בריא כאמצעי להרגעה ונחמה. כך עלה למשקל של 140 ק"ג עד גיל 18. הוא היה בBMI של 45.7 וסבל מהשמנת יתר מורבידית (Morbid Obesity). הרופאים ייעצו למוז'ס לרדת במשקל לפני גיוסו לשירות הצבאי. הוא החל בדיאטה קיצונית וירד 66 ק"ג בשנה. מוז'ס סיפר: "בדיאטה שעשיתי במשך שנה, בערך חצי מהזמן הייתי קיצוני. הפסקתי לאכול. יום אחד לא אכלתי כלום, ואם אכלתי אפילו רבע נקניקיה אז מיד יצאתי לריצה של שעה. לא יכולתי להפסיק להקיא".

במהלך השירות הצבאי מוז'ס דיווח לראשונה לאחד ממפקדיו על הפרעת האכילה, על דיכאון ועל מחשבות אובדניות. הוא הופנה למרכז בבית החולים, וטופל הן במסגרת אשפוז והן במסגרת מרפאתית אמבולטורית. במהלך הטיפול הוא החל להבין תהליכים נפשיים משמעותיים ואת הצורך שלו בשליטה.
עכשיו, בגיל 23, הוא נמצא במשקל גוף תקין ושומר עליו, אוכל מאוזן ועוסק בפעילות גופנית באופן מווסת וקבוע.

www.channelnewsasia.com/stories/singaporelocalnews/view/1028095/1/.html

תורגם ונערך ע"י מיכל אפק