הפרעת אכילה בולמוסית ובולמיה מעלות באופן משמעותי את הסיכון לסוכרת. גם דיכאון נקשר לסיכון מוגבר למחלה. כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת Diabetologia.

חוקרים מרחבי העולם בחנו את הקשר בין 16 הפרעות נפשיות לבין התפתחות של סוכרת סוג 2, בקרב יותר מ-52,000 מבוגרים מ-19 מדינות, 2,580 מהם סבלו מסוכרת שהתפתחה כשהיו מבוגרים. 

בניתוח נתונים ראשוני נמצא שכל 16 ההפרעות שנבדקו נקשרו לסיכון מוגבר לסוכרת. ההפרעות שבלטו במיוחד היו הפרעת אכילה בולמוסית ובולימיה, שהיו קשורות לסיכון גבוה פי כמעט ארבעה לסוכרת. דיכאון העלה את הסיכון למחלה ב-40%.

כאשר החוקרים לקחו בחשבון משתנים שהיו עלולים להתערב ולהשפיע על התוצאות, בהם מחלות נוספות, נמצא כי רק ארבע מההפרעות שנבחנו קשורה באופן עצמאי להתפתחות של סוכרת: דיכאון העלה את הסיכון לסוכרת ב-30%, הפרעת התפרצות לסירוגין (Intermittent explosive disorder) העלתה את הסיכון לסוכרת ב-60%, הפרעת אכילה בולומוסית העלתה את הסיכון למחלה פי 2.6 ובולימיה העלתה את הסיכון פי 2.1.

מחקר זה מצטרף למחקר שפורסם לפני חודשים ספורים, שמצא כי נערות שהיו להן בולמוסי אכילה תדירים היו בעלות סיכון גבוה פי 4 לפתח סוכרת סוג 2, גם לאחר שהחוקרים נטרלו את ההשפעה של מידת ההשמנה על הנתונים. לבנות שהייתה להן הפרעת אכילה בולמוסית מלאה היה סיכון גבוה במיוחד לסוכרת – כמעט פי 6 בהשוואה לבנות ללא אכילה בולמוסית. מחקר אחר שפורסם לפני כשנה, מצא כי הסיכון לסוכרת גבוה פי 2 בקרב הסובלים מדיכאון.

Diabetologia. 2014;doi:10.1007/s00125-013-3157-9