במהלך השלבים הראשונים של הטרשת הנפוצה, המטופלים חווים בעיקר פגיעה או מוגבלות שהיא הפיכה, אך בטרשת נפוצה פרוגרסיבית הפגיעה המוטורית הופכת לחמורה יותר, בשל נזק מצטבר לרקמות. כפי שמסביר החוקר ניקוס אוואנגלו מבריטניה: "בהסבר למוגבלות הפיזית בטרשת נפוצה היתה חסרה ההוכחה הישירה שתקשר בין הנכות הנמדדת לבין בדיקה במקביל של פתולוגיות האקסונים".

אוואנגלו וצוותו  בחנו רקמות של עמוד השדרה שנלקחו לאחר המוות מ- 45 אנשים עם טרשת נפוצה, ובמקביל בחנו את הרשומות הרפואיות שלהם בכדי לקבל תמונת מצב בהירה לגבי רמת הפגיעה הפיזית ממנה סבלו טרם המוות. תוצאות EDSS חושבו, באופן ישיר או עקיף, בעקבות ניתוח הנתונים ברשומות.

צוות המחקר מצא שמטופלים עם טרשת נפוצה פרוגרסיבית שלהם הייתה פגיעה פיזית חמורה יותר לפני המוות היו להם גם פחות אקסונים בערוץ המחבר בין הקורטקסט המוטורי לעמוד השדרה (corticospinal). בניגוד לכך, לא נמצא קשר בין רמת הדה-מיאלנזיציה (הפגיעה במיאלין) לבין רמת הנכות או הפגיעה הפיזית.

מחקר זה מדגים ומסביר כי הפגיעה במיאלין אשר מתרחשת בטרשת נפוצה אינה מביאה לפגיעה הבלתי הפיכה במצב הפיזי, וכי כל עוד הפגיעה היא במעטפת המיאלין בלבד המצב הוא הפיך. הבעייתיות היא כאשר האקסון, חלק מן תא העצב, עליו מגנה מעטפת המיאלין נפגע ואז המצב הוא לרוב בלתי הפיך. במחקר גם ראו שאנשים עם פגיעה מרובה במעטפת המיאלין שמרו על יכולת מוטורית תקינה וגבוהה, כל עוד האקסונים, תאי העצב נותרו תקינים.

מחקרים מסוג זה הם נדירים כי במהלכם לוקחים רקמות שלמות ממקומות רגישים ולכן ניתן לבצעם רק לאחר המוות.

*אציין כי כמובן סיבת המוות לא הייתה קשורה לטרשת נפוצה.

מתוך Multiple Sclerosis 2010

תרגום ועריכה: ערן ברקוביץ'.