הנחיות חדשות קוראות לשיפור איכות טיפולי הדיאליזה המבוצעים בארץ, במטרה להפחית את שיעורי התחלואה והתמותה של ישראלים הסובלים מאי ספיקת כליות ומקבלים טיפולי דיאליזה לסינון הדם.

לפי דו"ח של המרכז הלאומי לבקרת מחלות במשרד הבריאות, במשך עשרים השנים מ-1990 עד 2010 גדל פי 2.7 מספר המטופלים החדשים בדיאליזה בארץ, ועלה ב-65% שיעור המטופלים ביחס לאוכלוסייה. בסוף 2010 היו רשומים 5,497 ישראלים מטופלי דיאליזה.

ככלל, תוחלת החיים של מטופל דיאליזה נמוכה, ונאמדה בשנת 2005 ב-11 שנים בלבד בקרב צעירים המאובחנים עם מחלת כליה בגילי 34-30, בהשוואה לתוחלת חיים של 51.7 שנים בגילים אלה באוכלוסייה הכללית, ותוחלת חיים של 33.9 שנים בקרב מי שעברו השתלת כליה. לפי נתוני המרכז לבקרת מחלות, כמחצית ממטופלי הדיאליזה בשנת 2010 נפטרו תוך ארבע שנים מתחילת הטיפולים (49% נותרו בחיים). שיעור התמותה גדל משמעותית בשנות הטיפולים הראשונות, לרבות השנה הראשונה (14.4%), השנייה (28.8%) והשלישית (40.4%). שיעורי ההישרדות כשנה לאחר תחילת דיאליזה גבוהים יותר באוכלוסייה הערבית (89.7%) בהשוואה ליהודית (84.7%).

איכות טיפול הדיאליזה עשויה להוות את אחד הגורמים המשפיעים על שיעור התמותה הגבוה. דו"ח מבקר המדינה ממאי 2012 קבע בהסתמך על ביקורת שבוצעה שנה קודם, כי משרד הבריאות וקופות החולים אינם אוספים מידע על איכות הטיפול ביחידות הדיאליזה והמחלקות הנפרולוגיות בבתי החולים בהם מבוצעים טיפולים אלה, וכי משרד הבריאות אמנם מבצע בקרות ביחידות אלה, אך אינו מיידע את קופות החולים המתקשרות עם בתי החולים בתוצאות הבקרות.

בהנחיות החדשות שמפיץ האיגוד הישראלי לנפרולוגיה ויתר לחץ דם נקבע כי "שיעורי התחלואה והתמותה אצל מטופלי דיאליזה עולים כאשר הטיפול אינו מתבצע באופן מיטבי לאורך זמן. יש לעקוב אחר הטיפול ולוודא את הלימותו לכל חולה באופן שוטף".

נקבע בהנחיות כי התאמת טיפול הדיאליזה לצורך שיפור איכות הטיפול תיקבע בהתייחס למעקב קליני של המטופל – לרבות אחר תסמינים, תוצאות בדיקות דם, לחץ דם, מצב תזונתי ומצב תפקודי וכן בדיקות מעבדה תקופתיות.

הדיאליזה המומלצת ברמה העקרונית תינתן לפי ההמלצות לתקופה של 12 שעות שבועיות, לרוב שלוש פעמים בשבוע וארבע שעות לפחות לכל טיפול, במטרה להגיע לערכים מומלצים בכליות של מעל ל-65% בבדיקת URR - בדיקת דם המשווה את הכמות של חנקן אוריאה בדם לפני טיפול דיאליזה ואחריו כדי לאמוד את יעילות המינון שהותאם לטיפול.

במידה ונקבע כי הדיאליזה הניתנת למטופל איננה מספקת לסינון הדם, ממליצות ההנחיות לשקול שינוי באחד או יותר מרשימת קריטריונים הכוללת את זמן הדיאליזה, קוטר המחטים, צורת החיבור, שטח המסנן, מהירות זרימת הדם, תדירות הדיאליזה ומהירות זרימת הדיאליזט – הנוזל המסייע לסינון הדם. במצבים מסוימים מומלץ לשקול את הארכת זמן הדיאליזה או תדירות הטיפול, לרבות במקרים של יתר לחץ דם, רמות גבוהות של זרחן בדם ותת תזונה.

לפי נתוני משרד הבריאות, ישראל עומדת בראש רשימת המדינות עם התמותה על רקע מחלות כליה. לפי דו"ח התמותה העדכני של המשרד מספטמבר 2014, מחלות כליה מהוות את גורם התמותה החמישי בישראל, אחרי סרטן, מחלות לב, שבץ מוחי וסוכרת. בשנת 2011 מתו 1,547 ישראלים ישירות ממחלות כליה. בשנים 2011-2009 מתו בישראל 19.9 לכל מאה אלף ממחלות כליה כסיבה ראשונית, גברים ב-10% יותר מאשר נשים. בהשוואה בינלאומית, ישראל עומדת בראש בתמותה ממחלות כליה, ואחריה בפער נרחב ארה"ב (10.7 למאה אלף), גרמניה (8.3), צרפת (5), בריטניה (3.2) ופינלנד בתחתית (1.5).

מחקר מאוגוסט 2014 שנערך בישראל מצא כי עיכוב בהפניה לטיפול מהווה את אחת הסיבות לעלייה בסיכון לתמותה בקרב מטופלי דיאליזה, וחולים באי ספיקת כליות שהתעכבו מעל לשלושה חודשים מאז אבחנתם ועד תחילת הטיפול בדיאליזה היו בסיכון גבוה ב-87% לתמותה כעבור שלוש שנים.