בשנים האחרונות עולה המודעות לנזקים הבריאותיים של הבדידות, ולא מדובר רק בנזקים נפשיים, אלא שבדידות חברתית מעלה את הסיכון גם לנזקים גופניים. מחקרים בחיות העלו כי בדידות עלולה להחמיר נזקי שבץ מוחי ואף מעלה את הסיכון להתפתחות גידולים סרטניים. בבריטניה אף מונתה בשנת 2018 שרה לענייני בדידות, על רקע ההשפעות המזיקות של התופעה.

בעקבות מגפת הקורונה ומדיניות הסגרים שהכניסה רבים למצב של בדידות – התחדדו הנזקים הרפואיים של בדידות. בפברואר 2022 מונה בישראל במשרד לשירותים חברתיים "פרויקטור לבדידות" במטרה להוציא לפועל תוכנית לאומית להפגת הבדידות באוכלוסייה המבוגרת.

על בידוד חברתי ותחושת בדידות 

מטה אנליזה חדשה מספקת עתה ראיות כי בדידות חברתית גם עשויה לקצר את החיים, ומעלה את הסיכון לתמותה מוקדמת. בעבודה שבוצעה על ידי חוקרים מסין נבחן הקשר בין בדידות לתמותה, ובוצעה הבחנה בין תחושות של בדידות (Loneliness), שעשויות להופיע גם אצל מי שחולקים את חייהם עם אדם אחר, לבין בידוד חברתי (Social Isolation). המחקר בדק את הסיכון לתמותה כתוצאה מבדידות, ובין השאר תמותה מכל הסיבות, ממחלות לב וכלי דם ומסרטן, על רקע עדויות סותרות בנושא.

בידוד חברתי הוגדר במחקר כמצב שבו אדם אינו בא במגע קרוב עם אנשים אחרים, וחי לבד או שיש לו רשת תומכת מוגבלת. לעומת זאת, תחושת בדידות הוגדרה כתחושה סובייקטיבית, גם במצבים שבהם האדם למעשה מוקף בחייו באנשים אחרים.

העבודה כללה 90 מחקרים פרוספקטיביים שבחנו קשר בין בדידות לתמותה בקרב 2,205,199 נבדקים בוגרים מגיל 18 ומעלה, כאשר מחקרי המעקב שנכללו בסקירה נמשכו בין חצי שנה ל-25 שנים.

אנשים בודדים חברתית שפיתחו כבר מחלות לב וכלי דם, ובין השאר התקפי לב, שבץ מוחי ואי ספיקת לב, נמצאו במסגרת הניתוח בסיכון גבוה ב-28% לתמותה מכל הסיבות, בהשוואה לחולי לב וכלי דם ללא תחושת בדידות.

אנשים בודדים חברתית שאובחנו עם סרטן היו בסיכון גבוה ב-47% לתמותה מכל הסיבות, ובסיכון גבוה ב-26% לתמותה מסרטן. נשים עם סרטן השד שחוות בדידות חברתית נמצאו בסיכון גבוה ב-51% לתמותה מעל הסיבות ובסיכון גבוה ב-33% לתמותה ממחלת הסרטן, בהשוואה למתמודדות עם סרטן השד שאינן חוות תחושת בדידות.

החוקרים מסכמים כי "תשומת לב גדולה יותר לתופעות של בדידות ולבידוד חברתי עשויה לשפר את רווחתם ואורח חייהם של אנשים ולהפחית את הסיכון לתמותה מוקדמת".

המחקר נתמך על ידי הקרן למדע של אוניברסיטת חרבין, וממצאיו מדווחים בגיליון יוני 2023 של כתב העת Nature Human Behaviour.

בעבודה הנוכחית, מצב של בדידות חברתית היה קטלני יותר ביחס לסיכון לתמותה בהשוואה לתחושות בדידות. בראיון לתקשורת מציינת החוקרת המובילה, פרופ' פן וואנג מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת חרבין שבצפון מזרח סין, כי "במצבים שבהם אדם חש בודד, הוא מפתח לחצים שעלולים לפגוע בבריאות, אולם אם הוא נתמך על ידי אנשים בסביבתו, גם אם הוא אינו מכיר בכך – יש לכך השפעה שעשויה לשפר את מצבו". בפועל, העדר רשת תומכת חברתית לא רק פוגע חברתית, אלא גם עשוי למנוע מאנשים חולים את הנגישות לטיפול רפואי הולם. 

המחקר לא בחן מהן הסיבות שעשויות להסביר את הסיכון הגבוה יותר לתמותה אצל אנשים בודדים, אולם לפי הערכות של חוקרים בתחום, הדבר קשור הן להשפעות החיוביות של תמיכה החברתית על הנגישות לעזרה במקרה של מצבים רפואיים מורכבים, והן לתהליכים ביולוגיים פתולוגיים שמתרחשים בגוף על רקע בדידות, למשל עלייה ברמות הורמון הלחץ. 

היקפים גדלים

בדידות הפכה בשנים האחרונות לאתגר במערכות בריאות רבות על רקע היקפה הגדל, זאת כתוצאה ממגמות העלייה בתוחלת החיים והזדקנות האוכלוסייה. לפי דו"ח של ארגון הבריאות העולמי (WHO) שפורסם ביולי 2021, מוערך כי 20% עד 34% מהאנשים המבוגרים בסין, אירופה, אמריקה הלטינית וארה"ב מתגוררים במצב של בדידות חברתית.

בישראל, לפי נתונים עדכניים מהסקר החברתי של הלמ"ס שפורסמו ביולי 2022, חמישית (19.2%) מהאנשים בגילי 20 ומעלה מדווחים כי הם חשים בבדידות לפעמים או רוב הזמן – 16% מהגברים ו-22% מהנשים. בגילי 65 ומעלה, היקף תחושות הבדידות עולה לרבע (25%) מהאוכלוסייה. על תחושות של בדידות מדווחים יותר באוכלוסייה הערבית, ומכלל הנבדקים במחקר מעידים על בדידות 17% מהיהודים ו-29% מהערבים. במסגרת הסקר רואיינו 7,416 נבדקים בגילי 20 ומעלה, המייצגים 5.9 מיליון ישראלים בגילים אלה.

החוקרים בעבודה הנוכחית מציינים כי לאור הממצאים והראיות שנאספים בנושא הבדידות בספרות הרפואית והמדעית, חשוב כי ממשלות, חברות וארגונים ינקטו פעולות התערבותיות לצמצום התופעה והשפעתה המזיקה. לדברי פרופ' וואנג, "אנשים בודדים חברתית נדרשים היום לחפש באופן יזום תמיכה חברתית בסביבה". לטענתה, ניתן להקל בכך באמצעות פיתוח שירותים שונים מפיגי בדידות, ובהם גם קבוצות תמיכה ומסגרות ייעודיות שמלוות בתמיכה נפשית. כמו כן, יש לעודד אנשים בודדים חברתית לעסוק בפעילויות מקדמות בריאות, לרבות פעילות גופנית סדירה, הקפדה על תזונה בריאה וטיפוח העצמי.

Nature Human Behaviour, doi: 10.1038/s41562-023-01617-6